הגיע זמן הבגרות

הגעתו של פרננדו טורס לליברפול היא בהחלט מאורע מעניין, בהתחשב בכך שהקריירה שלו בספרד הגיעה למבוי סתום. לא במובן המדכא של אין התקדמות, אלא במובן של חוסר אפשרות מעשית לבחירה.

הקריירה של טורס בחצי האי האיברי יכולה הייתה להימשך אך ורק באתלטיקו מדריד, אך בספרד ישנם רק שני מועדונים שיכולים להרשות לעצמם את שירותיו – ברצלונה וריאל מדריד. הפלרטוט של בארסה איתו בעבר הוביל לחתימה על הארכת חוזה אצל הקולוצ'ונרוס, וכיום היא כבר לא זקוקה לו אחרי הרכישה של תייר הנרי. באשר למעבר לריאל, האם יש צורך להכביר מילים על הבעייתיות של המהלך?

לטורס דווקא יכולות שמתאימות לסגנון ולמערך של פרנק רייקארד, שכן הוא מסוגל להחליף עמדות בהתקפה ולהשתלב בזרימה הדינאמית של הקבוצה. אולם הנרי הוא מניה בטוחה ורקורד ההבקעות שלו מרשים הרבה יותר.

אם כך, האלטרנטיבה הספרדית היחידה שנותרה היא לחכות עד שאתלטיקו תתחיל להתמודד ברצינות על תארים. וההמתנה הזו עייפה את אל ניניו, מה גם שאף אחד אינו יודע זה היה קורה, אם בכלל.

לכן נראה שהעזיבה שלו לאי הבריטי היא צעד חיובי גם עבור המועדון – לטורס יש נפש עדינה שדורשת התייחסות מיוחדת, בנייה של המשחק סביבו וסביב סגנונו, והפיתוי להרוויח עליו קצת (הרבה) כסף, ולרכוש במקומו חלוץ עם תפוקה מוכחת, דייגו פורלאן, היה גדול מכדי לסרב. כך או אחרת, היום טורס בליברפול.

העזיבה הזו היא חלק ממגמה של שחקנים ספרדים בשנים האחרונות לצאת לליגות אחרות, אחרי שנים ארוכות של התבצרות בביתם. ליברפול וארסנל "מוליכות" בתחום הבאת שחקנים מארצות אחרות, כאשר במרסיסייד מנצחים במספר שחקנים זרים, ובארסנל בהשתלבותם בליגה המקומית.

קחו למשל את ססק פברגאס, שבריאל מתחננים כבר שנה שיעבור אליהם, רק כדי לשמוע שוב ושוב שהקטלוני מסרב בתוקף. והטיעון – ארסנל היא הבית שלי, השתלבתי כאן מצוין מהרגע הראשון ואני לא יכול לעזוב קבוצה כזו, במיוחד בתקופת מעבר.

הספרדים של ליברפול, לעומת זאת, לא משתמשים ברטוריקה כה רגשנית, אבל אולי זה כי באופן כללי הקבוצה שבנה בניטז אינה רגשנית יתר על המידה. העונה המאמן הספרדי צפוי לנקוט בשיטה של התקפה מובילית אולטרא-מודרנית, עם לפחות חמישה שחקנים ללא תפקיד מוגדר ועם יכולת לשחק כמעט בכל תפקיד בהתקפה: דירק קויט, ריאן באבל, טורס, ג'רמיין פנאנט ויוסי בניון. הם אינם חלוצים קלאסיים או חלוצים בכלל, אבל כולם משחקים בחלק הקדמי בתפקידים משתנים. אליהם תוסיפו את פיטר קראוץ', שממלא במערך הזה את תפקיד החלוץ המרכזי, הציר שמוריד את הכדור לחבורה שסביבו.

מאידך, כמעט כל שחקני הקישור של ליברפול מתהדרים ביכולת מצוינת במסירות ארוכות ובהגבהות, תכונה שהייתה יעילה בטקטיקה הפרימיטיבית של בניטז, שהציגה כדורגל לא אסתטי. הגעתם של באבל, טורס ובניון מהווה כנראה נסיון לזרוע יצירתיות ואלמנט של הפתעה ליציבות המוכרת של הספרדי.

ומה עם אתלטיקו? במובנים של כדורגל טהור, עזיבתו של טורס לא מהווה אבידה גדולה מדי. מחליפו בקבוצה, פורלאן, הוא חלוץ איכותי וגולר אמיתי, ומאחוריו יעלו ויבוא סרחיו אגוארו הכשרוני, שיהיה השנה טוב יותר אחרי עונת ההסתגלות שעבר אשתקד. המחסור במנהיג כריזמטי הוא זמני בלבד, ואם הקבוצה תצליח, זה יאפשר למי מהוותיקים לתפוס מנהיגות.

טורס עצמו עובר לשלב המעניין בקריירה, עם מועדון חדש שמציג לו דרישות חדשות לחלוטין, והחשובה שבהן היא יציבות, נקודת התורפה של הילד. עכשיו הגיע הזמן להתבגר ולהעמיד תוצאות בשטח. טורס מבין את זה טוב יותר מכולם.