ואיפה נמני בסיפור הזה?

זה היה מביך. זה היה מביש. את 90 הדקות ההזויות באנדורה לא ישכחו עוד שנים רבות. אבל מה שהיה חמור יותר היו התגובות והפרשנויות.

עוד לא נשמעה שריקת הסיום, החלה ההתנפלות וכבר דרשו לתלות את האשמים בכיכר העיר. לא סלחו למנכ"לית תמי פרידמן על סדרת הראיונות והכתבות שנערכו עימה לאחרונה וסגרו איתה חשבון. היא בראש האשמים, מאחר שלטענת הכותבים, לא קראה את תקנון אופ"א. אבל האם היא הזמינה את הכתבות האלה? אותה תקשורת שהתנפלה עליה הייתה זו שיזמה את הראיונות. למאמן אלי כהן כבר הראו את הדרך החוצה, לאחר שהתעלמו מכך שהוא היה זה שלקח את הקבוצה מבור תחתיות והביא אותה להופעה באירופה. את מי רצו שיכניס כמחליף, את רונאלדו, קאקה או רוביניו?

מעניין שהאשמים האמיתיים במחדל הנורא יצאו כמעט ללא פגע. ב"ידיעות אחרונות" העניקו ציון 2 לכל השחקנים, וזה בערך משקף את מה שראינו. לפי קנה המידה הזה לשחקן אחד היה צריך להעניק ציון 1 (רק בגלל ההשתתפות). אבי נמני אמור להיות המנהיג של הקבוצה הזו, אלא שחוץ מכמה ויכוחים עם השופט והנפות ידיים לעבר חבריו, הוא לא עשה דבר. אפילו את הכדורים החופשיים והקרנות הוא ביצע במיומנות של שחקן מתחיל. כנראה שהמטלות האחרות שלו במועדון העסיקו אותו יותר מאשר להתכונן למשחק נגד "האפסים" האלה מאנדורה.

בכל מקרה, יש להניח שבעוד עשרה ימים כל זה יישכח כאשר מכבי תל אביב תעבור לשלב הבא. אז יחלו לחפש את הטרף הבא לנעוץ בו את שיניהם.

בלילה שבין ראשון לשני, כאשר בריו ובסן פאולו חגגו עוד זכיה של נבחרת ברזיל בקופה אמריקה, היה לי עוד רגע של נחת. פעם נוספת הרגשתי שנעשה צדק עם מי שהפך לשנוא התקשורת (לא רק הישראלית).

מה לא אמרו וכתבו על דונגה? שאין לו מושג, שהוא לא אימן בחייו קבוצה ונתנו לו את הסלסאו סתם כך. אבל צריך להצדיע לאיש הזה. הוא הגיע לווצואלה בלי כל הכוכבים הגדולים של ברזיל – קאקה, רונאלדיניו, רונאלנדו, לוסיו, דידה ועוד, אמרו שרק בזכות רוביניו הוא הגיע לגמר. אבל דונגה שתק ועבד, כשהוא מכין את הנבחרת שלו בצורה גאונית למשחק הגמר. הוא פשוט חיסל את כל שחקני המפתח של הנבחרת המצוינת של ארגנטינה, וגם בערב חלש של רוביניו ברזיל ניצחה 0:3. כדורגל מבריק? תשכחו מזה. דונגה בא לקחת גביע.

זה הזכיר לי את דברי הלעג שנאמרו ונכתבו על אחד, ריימון דומנק. הציעו לו ללכת לשחק בתיאטרון (האיש הוא שחקן חובב). הסוף ידוע, כשדומנק הוביל את צרפת לגמר המונדיאל. ואם הזכרתי כבר מאמן שלא אימן קבוצה וקיבל ישירות את הנבחרת הלאומית, יש עוד שתי דוגמאות – יורגן קלינסמן (גרמניה בחצי גמר המונדיאל) ופנאיוטיס ינאקיס, שהחל את הדרך המופלאה שלו בנבחרת הכדורסל של יוון ללא כל ניסיון אימון ותראו לאן הגיע. מה לעשות - יש אנשים שפשוט יש להם את זה.

הטור דה פראנס נכנס לשבוע האחרון, ואני ממליץ לכל אלה שהתנזרו עד כה מצפייה באירוע הספורט המדהים הזה לפנות כמה שעות בימים הקרובים. למי שאין יותר מדי זמן או סבלנות, כדאי להתיישב מול המסך בין 17:00 ל-19:00. ניתן לצפות בשידור ישיר ומלא ב"יורוספורט", ב"פראנס 2" או בשידור חלקי ועם פרשנות בעברית, בערוץ הראשון בשעות 16:30, 18:00 וסיכום ב-20:10.

היום, מחר וביום רביעי (שלישי הוא יום מנוחה) יטפסו הרוכבים על הרי הפירינאים. אלה לא רק הקטעים הקשים ביותר לרוכבים, אלא המעניינים ביותר לצופים שאינם פריקים של אופניים. לעקוב אחרי הסופרמנים האלה, שכבר עברו בשבועיים האחרונים כ-2,500 קילומטרים, זו חוויית ספורט אמיתית.

אני יודע שתאמרו "חבל על הזמן, כולם מסוממים". ייתכן שכל אחד מ-210 הרוכבים נטל תכשיר זה או אחר. אבל בואו נהיה כנים – בענפי ספורט אחרים (כולל כדורגל, כדורסל, פוטבול, טניס וכו') זה לא קיים? ובכל זאת צופים בהם מיליונים ברחבי העולם. לא להחמיץ.