סיפור דומה, סוף לא נעים
אם בן סהר באמת יחתום בק.פ.ר ויושאל אליה לשלושה חודשים, הוא יפגוש שם את ג'ון קרטיס, שחקן עם סיפור די דומה וסוף לא נעים, ממנו החלוץ הישראלי ירצה להימנע. כשהחל את הקריירה, נחשב ג'ון קרטיס לאחד משחקני העתיד של מנצ'סטר יונייטד, בעיקר בזכות יכולתו לשחק בכל תפקידי ההגנה. קרטיס, בניגוד לחברו בקבוצת הנוער, ווס בראון, לא הצליח להשתלב בקבוצה הבוגרת של יונייטד וגורלו, כמו שחקנים צעירים רבים במולדת הכדורגל, היה להישלח בהשאלה לקבוצה מהליגה הראשונה.
בדומה למקרה של סהר, קרטיס חשב שהוא יוצא לתקופת התחשלות, ממנה שהוא יחזור שחקן בשל יותר לרמות הגבוהות.
בפועל, כמו חלק לא קטן מהצעירים שמושאלים ממכבי חיפה ומכבי תל אביב, זה לא קרה. הכישרון המבטיח העביר את עונת 9900 בברנסלי, שיחק 28 משחקים, בהם הצליח להרשים את גרהאם סונס, מאמן בלקבורן דאז, שרכשה את השחקן ממנצ'סטר יונייטד תמורת כמיליון וחצי ליש"ט. המגן הצעיר שיחק בקבוצה שלוש שנים, רשם 61 הופעות, אך לא הצליח לעמוד בתחזיות מימי קבוצת המילואים באולד טראפורד.
מאז הספיק קרטיס להתגלגל בעוד שישה מועדונים: הוא הושאל לשפילד יונייטד, עבר בחינם ללסטר, המשיך לפורטסמות', שהשאילה אותו לפרסטון, עד שעבר, כמובן בחינם, לנוטינגהאם פורסט, שם העביר שנתיים, אך לא הצליח להבטיח לעצמו חוזה לעונה נוספת ושוחרר. החודש חתם קרטיס לשנתיים בק.פ.ר. "מקווה שאצליח לתפוס מקום טוב בהרכב הקבוצה", סיכם במרירות מגן העתיד לשעבר של מנצ'סטר יונייטד.
בלופטוס רואד, מגרשה של ק.פ.ר, יפגוש כאמור קרטיס את בן סהר שלנו, השחקן עליו נשענת מדינה שלמה ובצ'לסי חוזים לו עתיד גדול, לכשיחזור מתקופת ההשאלה. שם, בין צחצוח הנעליים לריצת הבוקר, יספר לו השד האדום במיל' על נדודיו ברחבי המדינה ועל העתיד הגדול שצפו לו בהרכב של סר אלכס. שם סהר ילמד שבעצם הוא עומד בפני המבחן הקשה ביותר בקריירה שלו, מבחן ההשאלה לקבוצה קטנה, בגללה לא מעט שחקנים בעלי סיפור דומה נפלו כבר.
במשחקים של הליגה הראשונה יפגוש סהר עוד מספר שחקנים דמויי קרטיס, בוגרים מצטיינים של מחלקות הנוער הטובות ביותר באנגליה, שסומנו כהבטחות, עד שהפכו למפלצות של השאלות. בין האימונים יוכל סהר לשוחח גם עם סטפן מור, שמאז שזכה בגביע בנוער של אסטון וילה בעונת 2002, הפך לשם חם יותר אפילו מוויין רוני. מור הושאל לצ'סטרפילד, מילוול, לסטר, ק.פ.ר ופורט ווייל, עד שחזר שוב לידיו של ג'ון גרגורי בק.פ.ר. מיותר לציין שבאף אחת מהקבוצות לא זכה מור לקרדיט גדול, העביר תקופות קצרות בכל מועדון וכמובן לא הצליח לשחזר את ימיו כנער בוילה פארק. ברוב המקרים הללו, חובה להזכיר בפני סהר, השחקנים מאבדים כיוון, נגררים לבינוניות אליה הושאלו ומעטים שורדים את מבחן האופי הזה.
לא מחכים להתפתחות שלהם
סהר לא צריך להביט כל כך רחוק. צ'לסי שלו רכשה את פיליפה אוליביירה מפורטו תמורת כחצי מיליון ליש"ט ב-2002, כשזה היה בן 18. אחרי תקופה בנוער ובקבוצת המילואים של הכחולים, אוליביירה נשלח לתקופת השאלה בפרסטון, כזו שאמורה הייתה לחשל אותו ובד בבד לבדוק את מוכנותו לכדורגל של הילדים הגדולים. אוליביירה שב לצ'לסי, אחרי מספר חודשים בהם רשם חמש הופעות בלבד בפרסטון, ארבע מהן כמחליף. בצ'לסי הוא רשם את הופעת פרידה כשקם מן הספסל של מוריניו במשחק אחד ובקיץ הבא כבר שוחרר מהקבוצה וחתם במאריטימו הפורטוגלית. שלוש שנים אחרי ששידרג את עצמו מפורטו המפוארת לצ'לסי המפוארת עוד יותר, חזר אוליביירה לקבוצה שהישג השיא שלה, אליפות פורטוגל יחידה ומיוחדת, התרחש לפני למעלה מ-80 שנה.
נורת אזהרה נוספת צריכה להידלק לבתיה סהר ולבנה מסיפורו של אמיל האלפרדסון. הקשר הגיע מאיסלנד, הפצפונת במונחי כדורגל, אבל נרשם במחברת הסקאוטינג של המנהל הספורטיבי של טוטנהאם ב-2005, פרנק ארנסן. הדני חיפש חיזוקים בעמדה הרגישה עד היום אצל התרנגולים - הקשר השמאלי, וקיווה שהאיסלנדי בן ה-21 ייאבק בבוא הזמן על העמדה הזו. האלפרדסון תפס מקום של קבע בהרכב קבוצת המילואים, אבל לא הצליח להשתחל לקבוצה הראשונה ואחרי תקופת השאלה במאלמו השבדית הוא שוחרר ועבר ללין הנורבגית. "הוא עשה את המירב במונחים של התקדמות בליגת המילואים", סיכם את הקריירה הקצרה של האיסלנדי בטוטנהאם שחקן העבר של התרנגולים, קלייב אלן, שהיום משמש כחבר בצוות המקצועי של המועדון.
מקרה כואב אף יותר הוא סיפורו של פלורן סינמה פונגול. הצרפתי גדל באחת ממחלקות הנוער המשובחות ביותר באירופה, זו של לה האבר, שנמצאת תחת מעקב מתמיד של סקאוטים. אחרי הופעה מזהירה באליפות העולם עד גיל 17 ב-2001, בה זכתה צרפת בתואר ופונגול נבחר לשחקן המצטיין עם 9 כיבושים, נעזרה ליברפול בקשריו הצרפתיים של ז'ראר הוייה כדי להביא את היהלום לאנפילד. היום, סינמה פונגול צריך היה להוביל את החוד של קבוצתו של יוסי בניון, אך הוא כבר מזמן לא שם.
הצרפתי זכה להזדמנויות כמחליף בשנתיים הראשונות שלו בקבוצה ובאמצע השלישית נשלח לבלקבורן לתקופת השאלה. אחרי שלא הותיר חותם מיוחד ברוברס איבדו ליברפול ומאמנה החדש, רפא בניטז, את הסבלנות. החלוץ בן ה-21 לא היה בשל מספיק כדי להיות שחקן בסגל של קבוצה שרוצה תארים כאן, עכשיו וכמה שיותר. קבוצה שיכולה לקנות שחקנים מוכנים במקום להמתין להתפתחות של כאלו שכבר נמצאים אצלה. סינמה פונגול הדרים לספרד, לרקראטיבו הצנועה, שם כבר מצא את מקומו וכעת, בגיל 22 הוא יכול לנסות ולהחיות את הקריירה שהטרטורים של ליברפול כמעט חיסלו לו.
דייויד בקהאם עמד כבר במבחן האופי הזה
לבן סהר אין את האפשרות לבחור אם לעזוב לק.פ.ר או קבוצה אחרת בהשאלה (עדיין קיימת אפשרות פחות סבירה שיושאל לצ'לרטון, אבל זה לא עקרוני). הוא חלק משוק שחקנים, בסה"כ אחד מבין עשרות שחקנים שבשלב מסוים של הקריירה היו או יהיו הבטחה גדולה ומאז סותמים חורים בלוטון או נוטינגהאם. בימים אלו, למשל, מתקיים בגטבורג שבשבדיה טורניר כדורגל לנערים, בהשתתפות 1,500 קבוצות מרחבי העולם. לא מעט שחקנים פרצו דרך טורנירים כאלו כשהיו בני 15 או 16. סביר להניח שמספר שמות יירשמו בפנקסי מגלי הכישרונות אחרי הטורניר הזה. לומר ש-90 אחוזים מאלו שיגיעו לקבוצות באנגליה, ישחקו בנוער, יושאלו לשנה-שנתיים ולאחר מכם ידשדשו בקבוצות קטנות או ישובו לארצם, לא יהיה ניחוש פרוע.
כעת, סהר צריך להבין שבפניו עומד הרגע החשוב בקריירה. כל שחקן כדורגל, בכל מדינה, יודע שהשלב המכריע במעבר מכישרון צעיר לכוכב גדול מגיע בדיוק בגיל הזה של סהר (באוגוסט הוא יהיה בן 18), בטח כאשר אתה יוצא למסע נדודים בקבוצה קטנה, בטח כשמדובר בליגות לא פשוטות כמו שתי הליגות הראשונות באנגליה. מחוץ לחממה המוכרת, תחת לחצים הרבה יותר גדולים, נמדד האופי של השחקנים, האופי שמפריד בין הגדולים לבינוניים.
כל השחקנים המוזכרים בכתבה עברו מהצמרת של קבוצות גדולות בפרמיירליג לתחתית של קבוצות בינוניות בליגה הראשונה ולא הסתגלו לשינוי. חלקם יכולים להאשים רק את עצמם בחוסר היכולת להסתגל למצב החדש, החלק השני את מדיניותם האכזרית של המועדונים, שמתייחסים לשחקנים צעירים כמו אל טפסי הימורים, שבמידה והם לא פוגעים, מדויק ומהר, מושלכים לפח. סהר צריך להוכיח לאנשי צ'לסי, שמדברים הרבה בתקופה האחרונה על רגיעה ברכש והשקעה בתוצרת המועדון, שכדאי להשקיע דווקא בו. כדאי אולי שילמד מאחד, דיוויד בקהאם, שגדל במנצ'סטר יונייטד, הושאל בשנת 95' לפרסטון וחזר ליונייטד כדי להוביל את אחת מקבוצותיה הגדולות בכל הזמנים.