הם באמת לוזרים

"ז'וזה הוא מאמן מצוין. קשה לי אפילו לדמיין את צ'לסי בלעדיו", התייחס לפני מספר חודשים פרנק למפארד לשמועות העקשניות לפיהן המאמן הפורטוגלי יעזוב את הקבוצה, "לא הייתה להם מנטליות מנצחת לפני שהוא הגיע לכאן והוא הביא אותה לקבוצה". מנטליות מנצחת – מנטליות מפסידה, שני ביטויים כל כך שמישים בכדורגל העולמי, אליו מחלחלת כל הזמן הבנת חשיבותה של כוח המחשבה אפילו בספורט.

השבוע עטתה על עצמה ארגנטינה את גלימת הלוזרית הגדולה של הכדורגל העולמי. אחרי 14 שנים ללא תואר היו בטוחים שחקני האלביסלסטה שהנה, בעוד 90 דקות יוצאים מיליוני ארגנטינאים מאושרים לרחובות בואנוס איירס, רוסאריו וקורדובה לחגוג זכייה בקופה אמריקה. אלא שבין התקווה לבין הביצוע עמדה לה ברזיל האפרורית שבאה ולקחה. לא התרפקה על חמישיות ברבע הגמר או על שערים וירטואוזים בחצי, רק הגיעה לגמר, ניצחה 0:3 והשאירה את ארגנטינה, כמה סמלי ומוכר, עם הידיים על הראש והדמעות בעיניים.

מצד אחד וינרים קלאסיים, מצד שני לוזרים בהתהוות. בזכות אותו משחק ענק, ניסינו להיזכר בלוזרים הגדולים ביותר של הכדורגל העולמי, עם כמה סיפורים מכוננים, שיכולים לנחם את אוהדי ארגנטינה ולהראות להם שיכול היה להיות הרבה יותר גרוע.

הונגריה נחשבה לנבחרת הטובה בעולם בתחילת שנות החמישים. אחרי שהפסידה בגמר 1938 4:2 לאיטליה, התפתחה לה נבחרת הזהב של פרנץ פושקאש, שאנדור קוצ'יש, נאנדור הידגוטי ואחרים, שבמונדיאל 1954 עמדו להביא את הגביע לבודפשט על פי התחזיות. ההונגרים ניצחו בבית המוקדם 0:9 את דרום קוריאה ו-3:8 את מערב גרמניה ואחר כך המשיכו עם שני ניצחונות 2:4 על ברזיל ועל אורוגוואי כדי להעפיל לגמר, שוב מול מערב גרמניה. פושקאש וזולטן צ'יבור העלו את הונגריה ל-0:2 כבר אחרי 8 דקות, אבל הגרמנים הישוו משערים של מקס מורלוק והלמוט ראן והאחרון כבש את שער הניצחון הגרמני לפני הסיום כדי להדהים את הונגריה המאוכזבת. בין יוני 1952 לפברואר 1956 ניצחה הונגריה ב-43 משחקים, סיימה 7 בתיקו והפסידה פעם אחת. לצערה ההפסד הזה הגיע במשחק הכי חשוב בהיסטוריית הכדורגל שלה.

מקרה דומה ניתן למצוא גם בנבחרת הולנד, שהפסידה פעמיים ברציפות בגמר גביע העולם ונוטה בדרך כלל לעשות במכנסיים, אבל נעבור כרגע לקבוצות. המקרה המפורסם ביותר הוא של אינטר, אבל יש עוד. בשנת 2000 הייתה זקוקה באייר לברקוזן לתיקו מול אונטרהכינג במחזור האחרון של הליגה כדי לזכות לראשונה בתולדותיה באליפות גרמניה. שער עצמי של מיכאל באלאק סייע לקבוצה הבווארית הקטנה להפתיע ולבווארית אחרת, באיירן מינכן, לזכות באליפות ממש ברגע האחרון על חשבון לברקוזן שבורת הלב.

שנתיים חלפו והלקח לא נלמד. לברקוזן ביצעה את הטעויות ב-2000 וחזרה עליהן ב-2002. שלושה מחזורים לסיום אותה עונה נהנתה הקבוצה מהביי ארנה מיתרון של חמש נקודות בראש הטבלה. אלא שאז הגיעו שני הפסדים כואבים ודורטמונד חלפה על פניה בדרך לאליפות. לברקוזן השלימה הישג גדול, כשסיימה ארבע פעמים במקום השני בבונדסליגה בין השנים 1997 ל-2002, אבל עדיין נשארה לוזרית.

שבוע אחרי פספוס האליפות התייצבה הקבוצה של קלאוס טופמולר לגמר הגביע הגרמני. לשאלקה היו רצונות משלה והיא ניצחה 2:4. ללברקוזן נותר תואר אחד להיאבק עליו - גמר ליגת האלופות. ארבעה ימים אחרי גמר הגביע הגרמני הגיעו האדומים-שחורים להאמפדן פארק רק כדי להפסיד 2:1 לריאל מדריד ולפספס תואר שלישי בתוך שבוע וחצי. לשישה משחקני הקבוצה, קארסטן ראמלוב, מיכאל באלאק, יינס נובוטני, האנס יורג בוט, ברנד שניידר ווליבר נויביל עונת הזוועה לא הסתיימה וכעבור כחודשיים הם היוו כרבע מסגל נבחרת גרמניה שהפסידה לברזיל בגמר המונדיאל. "אני מסרב לחשוב על מקום שני בפעם הרביעית", אמר ראמלוב לפני המשחק, "אם יש צדק, נפצה את עצמנו". היחיד שקיבל פיצוי על סיום העונה המזוויע של לברקוזן היה לוסיו, בלם נבחרת ברזיל.

כשמייחסים את המילה לוזרית לכדורגל האנגלי הקבוצות ששמותיהן עולים בצורה אוטומטית הן טוטנהאם, אסטון וילה וניוקאסל. קבוצות עם עבר עשיר ומעוטר (וילה וטוטנהאם), קהל ענק שחייו מתרכזים סביב הקבוצה (ניוקאסל) והמון יומרות כמעט מדי שנה (כל השלוש). טוטנהאם זכתה בשתי אליפויות אנגליה, אבל גם בשמונה גביעים ששווים לה מקום שלישי בטבלת הזוכות במפעל היוקרתי. "קבוצת גביע טיפוסית", זו קלישאה שהולמת את התרנגולים לאור העבר שלהם, אלא שהגביע האחרון הגיע ב-1991. מלבד זכייה אחת בגביע הליגה טוטנהאם לא זכתה בתואר כבר 16 שנה.

הסיבוב הרביעי של הגביע בעונת 2003/4 הפגיש את הספרס עם מנצ'סטר סיטי. התכולים הגיעו בכושר נוראי, אחרי שהשיגו ניצחון אחד בלבד ב-18 המשחקים שלהם בכל המסגרות לפני כן. עד המחצית דאגו לדלי קינג, רובי קין וכריסטיאן ציגה (בדקה ה-43) להעניק לטוטנהאם יתרון 0:3 מבטיח. ג'ואי בארטון קינח עם הרחקה בדקה ה-45 וטוטנהאם נראתה כעולה הבטוחה לשמינית הגמר. אלא שאז הפך המשחק הזה לאחד מהגדולים ביותר בהיסטוריה של המפעל. מול 10 שחקנים לא הצליחו התרנגולים לשמור על יתרון 0:3. ושערים של סילבן דיסטאן, פול בוסבלט, שון רייט פיליפס וג'ון מאקן בנגיחה בדקה האחרונה, הורידו את טוטנהאם מפסידה והמומה לחדר ההלבשה.

עבור אוהדי טוטנהאם הסיפור הזה היה מעט מוכר. שוב 0:3 במחצית, שוב הפסד מדהים לקבוצה ממנצ'סטר. שנתיים וחצי לפני כן, גם אז עם דין ריצ'רדס במרכז ההגנה ועם שער של כריסטיאן ציגה על סף ההפסקה, הוליכו הספרס 0:3 במחצית מול מנצ'סטר יונייטד. יונייטד של אותה תקופה עדיין נשמה את אדי הקאמבק המופלא שלה בקמפ נואו בגמר הצ'מפיונס שנתיים לפני כן ומי שצפה במשחק ידע שלמרות ה-0:3, הוא רחוק מלהיות גמור. השחקנים של אלכס פרגוסון ידעו את זה, כנראה שגם אלו של גלן הודל. אנדי קול, לורן בלאן ורוד ואן ניסטלרוי הישוו עד הדקה ה-72 ל-3:3, חואן סבסטיאן ורון ודייויד בקהאם השלימו קאמבק אדיר לאדומים והפסד מביך ללבנים.

אולם לשיאה הגיעה טוטנהאם בעונת 2005/6. מרטין יול וחניכיו בילו כחצי שנה במקום הרביעי המוליך לליגת האלופות וחשוב מכך, הקדימו את היריבה השנואה ארסנל, שקרטעה בליגה במקביל להצלחה שלה בליגת האלופות. מחזור אחד לסיום נהנו הספרס מיתרון נקודה על פני ארסנל, כשהם יודעים שניצחון על ווסטהאם במחזור האחרון יעלה את הקבוצה בפעם הראשונה בתולדותיה לליגת האלופות בפורמט העכשווי. ווסטהאם ניצחה רק פעם אחת במפגשי הליגה בין השתיים ב-7 השנים שקדמו למשחק הזה, אבל מבחינתה לא היה זמן מתאים יותר מלעשות זאת בפעם השנייה. טוטנהאם הפסידה 2:1, ארסנל ניצחה 2:4 את וויגאן ועלתה לליגת האלופות. התרנגולים נשארו עם פרס ניחומים בדמות כרטיס לגביע אופ"א.

לבסקי סופיה זכתה העונה באליפות בולגריה בפעם השנייה ברציפות, יריבותיה העירוניות צסק"א ולוקומוטיב סיימו מיד אחריה, אבל מעבר לצמרת בלטה בתחתית קבוצה רביעית מעיר הבירה, צ'רנומורץ סופיה. הקבוצה הצעירה, שנוסדה ב-1991, עלתה לפני שנה לליגה הראשונה לראשונה בתולדותיה ואז עוד נקראה פ.צ קונגליאנו גרמן. בקיץ שינתה את שמה לצ'רנומורץ סופיה וקיוותה לעתיד ורוד, אבל קיבלה אותו שחור משחור. הקבוצה הפסידה והפסידה, עוד ועוד, ספגה שישיות, שמיניות, קיבלה עשירייה מלבסקי וסיימה את העונה במקום האחרון. ללא ניצחונות, עם 29 הפסדים מתוך 30 משחקים, כשליטקס לובץ' משמשת כפראיירית היחידה שאיבדה נקודות מול הקבוצה הקיקיונית עם תיקו 0:0 בתחילת אוקטובר.

אם לא די בעונה הזו, שלא הוסיפה יותר מדי כבוד לליגת הבולגרית, הרי שצ'נומורץ, שיחס השערים שלה הורה על 131:8, סיימה את העונה עם מינוס שתי נקודות אחרי שנענשה בכך שלא רשמה מספיק שחקנים צעירים כפי שתקנות ההתאחדות מחייבות. בעונה הבאה צ'רנומורץ לא תשחק אפילו בליגה השנייה. צרות כספיות גרמו לה לנשור היישר לליגה השלישית.

אחד מהדברים היפים בספורט הם הקאמבקים. אותן חזרות גדולות מתחתית הבאר לניצחונות מרשימים. משחקי גמר ליגת האלופות של 1999 ו-2005 לא ישכחו לעולם בזכות החזרות חסרות התקדים של מנצ'סטר יונייטד וליברפול, אבל לכל קאמבק מרשים יש את הצד השני, הצד שהיה על סף ניצחון שבין רגע הפך ללוזר גדול.

רבע גמר גביע אירופה למחזיקות גביע של עונת 1985/6 בישר על דרבי גרמני, מזרח נגד מערב. דינמו דרזדן, שבשורותיה כיכבו מתיאס זאמר ואולף קירסטן הצעירים, הגיעה כפייבוריטית ברורה למפגש מול באייר ארדינגן, שהפתיעה מספר חודשים לפני כן את באיירן מינכן בגמר הגביע המערב גרמני והשתחלה למפעל האירופאי.

המשחק הראשון בדרזדן הסתיים בניצחונה של הקבוצה המקומית 0:2 ואילו בזמן השריקה למחצית במשחק השני הייתה התוצאה 1:3 לדינמו ו-1:5 בסיכום שני המשחקים. המזרח גרמנים יכולים היו לספוג עוד ארבעה שערים ועדיין לעלות בזכות שערי חוץ. 9 דקות בתוך המחצית השנייה עדיין הוליכה דינמו 1:3, אלא שאז החל הקאמבק הגדול ביותר בהיסטוריה של המפעלים האירופאים. בתוך 23 דקות הנהיגו וולפגנג פונקל ולארוס גודמונדסן את ארדינגן ל-3:6 מדהים ו-3 דקות לסיום כבש וולפגנג שאפר את השביעי כדי לחתום משחק מדהים.

"במחצית אמרנו לעצמנו שאנחנו בדרך החוצה, אבל שלפחות ננסה להיפרד מאירופה בצורה יפה. אין לי הסבר למה שקרה כאן", הודה אחרי המשחק מאמן ארדינגן קרל היינץ פלדקאמפ. לקלאוס זאמר, אביו של מתיאס ומאמנה של דינמו, לא היו מילים להסביר את מפגן הלוזריות של קבוצתו.