בית"ר 97' – הפועל ת"א 69'

חה, חה ושוב חה. מצחיק איך מכל הקבוצות שהגיעו לרבע הגמר, אנחנו קיבלנו דווקא את בית"ר ירושלים. יכול להיות שכל הינוקות האלה מ-97' לא יודעים עדיין איך רוני קלדרון עבר ב-69' את החייל המופרע שכיוון אליו נשק וגלגל לשער, ובדיוק בשביל זה אנחנו כאן, כדי להזכיר להם. המשחק ההוא נגמר ב-1:3 להפועל על בית"ר (צמד של שייע הגדול), ואז גם התחלנו את החשבון הארוך אתכם, עלובי הנפש בצהוב ובשחור, חשבון שעדיין לא סגרתם וספק אם אי פעם תסגרו. עד היום השם הפועל ת"א רודף אתכם בסיוטים.

תעשו טובה, חברינו הלא כל כך יקרים מהבירה, ותסתכלו על ההיסטוריה מאז אותה שנה. זוכרים את קלדרון ושייע עם ה-1:3 ההוא? זוכרים את הצמד שסיני דפק לכם ב-82/83 בגביע ועונה אחר כך עוד צמד בימק"א, שלקח לכם אליפות? זוכרים את שתי העונות הרצופות של גמר הגביע (1999, 2000), שבהן הפסדתם בפנדלים? כי תכף בא על הראש שלכם נוק אאוט נוסף, שיזכיר לכם למה אתם כל כך שונאים אותנו.

חמש אליפויות לקחתם? די, די, הרי ברור לכם שאם הפועל ת"א של 1969 הייתה רצה יחד אתכם בצמרת, הייתם מאבדים לנו את התואר, כמו שאתם כל כך יודעים ואוהבים לעשות. פעם אחת לקחתם לקבוצה של הפועל ברגע האחרון. זה קרה ב-1998, עם אליפות שאיך נקרא לה? אה, כן, יש לנו שם בשבילכם – אליפות השרוכים, וזה היה תואר שאתם יודעים יפה מאוד שלא הגיע לכם ושבלי איתן טייב שוב היינו עוקפים אתכם בסיבוב.

אוקיי, מודים, לקיקו, גוגו ופרימו יהיה קצת קשה להסתדר עם אוחנה וחרזי, אבל הטרטיאק הגדול שלכם יראה הרבה ציפורים משייע ורוני, בורבה יקרע את הרשת של קורנפיין, ואבוקסיס יכסח, כרגיל, ואחר כך יבכה ויתרץ. ואחרי שלוש החתיכות שתקבלו תצטרכו לראות את שער 7 מצדיע לגיבורים המפא"יניקם באדום ושוב תשרפו כמה שערים ומכוניות מחוץ לבלומפילד. אתם יודעים איך זה, אתם מכירים את ההרגשה. אתם כבר רגילים.

הפועל תל-אביב לא יכולה לזכות בטורניר. כל קשר בינה לבין גדולה הוא פרי דמיונם של מאות אוהדיה בתקשורת, שדאגו לקחת את ההשפעה שלה על הכדורגל הישראלי כמה צעדים רחוק מדי ולהנציח את תרומתה ההיסטורית באופן ורוד מדי. ב-2007, מותר כבר להגיד את האמת, מבלי שפקידי מפא"י יתנקמו בך: לולא העזרה של ההסתדרות וגופים ממשלתיים נוספים, לא בטוח שמישהו היה קורא להפועל תל-אביב היום קבוצה גדולה. כולנו ראינו כמה אליפויות יש להם מאז שההסתדרות הבינה שהיא לא גוף ספורטיבי והפסיקה את תמיכתה הלא הוגנת בבייבי שלה. רק כך, פחות או יותר, אפשר להבין בעצם שחלק גדול מההיסטוריה של הפועל תל אביב הוא זיוף ואין למועדון כזה שום זכות בכלל לקרוא תיגר על זכייה בטורניר. וזה תקף, במידה מסוימת, גם לקבוצה של 1969.

מה נשאר מהאליפות של 1969? תואר לא ממשי, שהסתיים כעבור כשנה עם חמישייה בדרבי מול מכבי תל אביב, תואר האליפות היחיד של הפועל תל-אביב עד 1981. רוני קלדרון היה קוריוז נחמד, מיתוס מופרך של אוהדיה המזוכיסטיים של הפועל תל-אביב. אבל גם איתו, בכל הקבוצה הזאת של 1969 ביחד אין את הוינריות, הכשרון והחכמה של אלי אוחנה, גם בגיל 33, הגיל בו הוא זכה בתואר כדורגל העונה ב-1997. הניסיונות להזכיר את הלוזריות שלנו היה רעיון נחמד, ובטח מצחיק שזה בא מאנשי הפועל תל-אביב, אבל לדברים האלה אין תוקף כאשר עסקינן בבית"ר 1997.

בית"ר 1997, בניגוד לרוב האליפויות האחרות, היתה קבוצה בצלמו ודמותו של אוחנה. ב-1987 הוא עדיין נתן כבוד למלמיליאן, ב-1993 הקבוצה רק עלתה ליגה ואוחנה עדיין היה עם הזיכרונות מאירופה, ב-1997 זאת היתה הקבוצה של אוחנה: שחצנית, אכזרית, דורסת, אפילו מכביסטית, אם אתם צריכים מושג שיעזור לכם להבין עליונות מהי. אוחנה לבד יותר טוב מכל הפועל תל אביב 1969, בטח שלידו שניים מהזרים הכי טובים בליגת העל: שאלוי ופישונט. בטח שלידו משחק הסקורר הכי טוב בשנות התשעים, שבשיאו ממש לא נופל משייע: רונן חרזי. בטח כשיש לך את איציק זוהר בעונה הכי טובה בקריירה שלו. הפועל 1969 זה שיר נחמד של אריק איינשטיין בתקליט 'פוזי', לא יריב רציני לבית"ר 1997.

בית"ר 1997 היתה תוצאה של תהליך ספורטיבי נכון, שהסתיים באחת הקבוצות המודרניות ביותר בשנים האחרונות. קישור חזק, הגנה מעובה, פערים היגיונים בין חלקי הקבוצה, תנועה בלתי פוסקת וכשרון. אח, כמה כשרון. כמה עוצמה. לא חבל לשלוח את שייע נגד גלדיאטורים כאלה? הוא עוד עלול שוב לבכות.

רוני קלדרון אמנם ניסה לחקות את המהלך המיתולוגי ב-1969, אך הפעם לא היה צריך להציב מולו אוהד עם עוזי, אלא שמירה כפולה, אותה דרש אלי כהן בתדריך המקדים. לבית"ר לא היה הפעם פיק ברכיים מהפועל תל-אביב. מדובר בקבוצה חזקה יותר, עמוקה יותר, ומתחדשת יותר. גם אינדיבידואלית וגם קבוצתית. להפועל תל אביב 1969 אין מענה לקבוצה הכי טובה בהיסטוריה של בית"ר, שניצחה, אם כבר שאלתם, 2:3, שלושער של אוחנה. שייע מסיים את הטורניר עם דמעות.