לשאלת מייקל ויק ניסה רוג'ר גודל למצוא פתרון לא פעם ולא פעמיים, אלא אלף. ובפעם האלף הוא הגיע לאותו מבוי סתום. את הפקמן היה קל להעיף (כל מה שהיה צריך לרמוז לחברי הארגון הוא שהם עלולים להפסיד את חוזי הפרסום של נייקי). גם את כריס הנרי זה לא היה מסובך (במשך כל העונה קראו בליגה לסינסינטי סינ-סיטי, בסוף הם שמחו שזה נגמר בהרחקה לחצי עונה). אבל מה עושים עם מכונת הכסף שנקראת מייקל ויק ? איך פותרים את הבעיה הזאת ?
בייאושו, גודל שם שוב את הקלטת של המתאבק האהוב עליו, בם-בם-ביגולו המפלצת מהמזרח, נגד אויבו השנוא דוינק הליצן. אחח, אם רק החיים היו פשוטים כמו בהיאבקות הכל היה יותר פשוט. אם רק היה אפשר להכניס לזירה את ויק מצד אחד ואת אוהבי הכלבים מצד שני .... לפתע התפשט חיוך רחב על פניו של גודל.
"בשום פנים ואופן לא", זעם ארתור בלאנק הבעלים של הפלקונס. "אני לא הגעתי לאן שהגעתי על ידי לקיחת הימורים שאני לא יודע מראש את התוצאה שלהם". "אין לך ברירה" השיב לו גודל, "מאז שהוגש כתב אישום תראה כמה מנויים הוחזרו לכם. ואל תשאל כמה מיילים אני מקבל, אין לי זמן בכלל לראות את המיילים שצוות האימון של פיטסבורג שולח. חייבים לעשות משהו".
"אני מסכים שחייבים לעשות משהו", ענה בלאנק, "אבל לשחק במכלאת הכלבים בקליבלנד? ומה אם נפסיד? אז נישאר בלי קוורטרבק, זה סיכון גדול מדי. עדיף לחכות שרשויות החוק ימצאו אותו זכאי מחוסר הוכחות".
"להפסיד? לקליבלנד? אם יש משחק בטוח זה המשחק הזה. חוץ מזה, אתה תמיד יכול לחייב את ויק אישית, שאם הוא לא יוביל לנצחון הוא יצטרך להחזיר חלק ממענק החתימה. במצבו הוא לא ממש יוכל להתנגד לתנאי שלך". גודל לא היה צריך להמשיך. ברגע שבלאנק הבין שהוא יוכל לקבל בחזרה את הכסף, הוא נרגע והשתכנע. למסיבת העיתונאים הוא אפילו הצליח להביא את אחד מהדוברים של "תנו לחיות לחיות". גם להם היה ברור הפוטנציאל הכספי האדיר של הרעיון.
"הקרב על הקריירה של ויק במכלאת הכלבים", זעקו כותרות העיתונים. משחק הפתיחה של קדם העונה יפגיש את אטלנטה בקליבלנד, ואם הפלקונס מפסידים, ויק בחוץ לכל העונה, אבל אם הם מנצחים הוא לא יושעה אפילו ממשחק אחד. לאחר משא ומתן ארוך ומתיש נקבע ש 20% מההכנסות של המשחק יוקדשו לצער בעלי חיים.
הבקשה היחידה של מחבקי החיות היתה - תשימו קוורטרבק נורמלי מול אטלנטה. גם להם היה ברור מה יהיו הכותרות בעיתונים אם בריידי קווין יפסיד לויק. לאחר התלבטות קצרצרה נבחר כצפוי הבחור הכי טוב בשכבה - טום בריידי. כשבריידי הסתכל ברוסטר של קליבלנד הוא חייך : ג'ורבישיוס, בריילון אדוארדס. ללא ספק, שידרוג רציני שיאפשר לו להתכונן טוב יותר לעונה הקרובה ולכל הרסיברים האמיתיים שהוא הולך לקבל. תוסיפו את העובדה שמדובר במטרה חשובה ותומאס הקדוש התנדב בשמחה.
ככל שהתקרב זמן המשחק המתח עלה, במיוחד בקרב שחקני פנטזי שלא ידעו אם שווה להם לבחור את ויק בסיבוב התשיעי או לא. המתח השפיע גם על תחומים נוספים, כמו אדידס שיצאה בפרסומת שבה רואים כלב פיטבול קורע לגזרים נעל של נייקי ומתחת כתוב "האתלטים שלנו מלטפים חתולים. אדידס. הנעל המוסרית". היו גם מעט התנגשויות בין מפגינים בעד זכויות של בעלי חיים למשטרה, אבל ברגע שהמשטרה התחילה להשתמש בכלבים לפיזור ההפגנות הכל נרגע.
לבסוף הגיע יום המשחק. פייטון מאנינג יצא עם פרסומת חדשה - "מזון כלבים 15 אלף דולר ליום. טיפול בכלבים שבעת אלפים דולר ליום. בני משפחה שלא יודעים לשמור על השקט או לשחק בניו-יורק - כל הזין".
עשרות אלפי אנשים לבושים בתחפושות של כלבים הציפו את קליבלנד, ונביחות רמות נשמעו בכל פינה בעיר. בעיר שמעולם לא אהבה מספרי 7, ניצלו את ההזדמנות להפגין את הפנאטיות שלהם עד הסוף. כרזות ענק שהעדינות בהן היו בנוסח "המשחק האחרון של ויק" והפחות עדינות צונזרו בשידור הישיר מילאו את כל האצטדיון, ובובות ענק של פודלים לבושים בגופיה אדומה עם המספר 7 נשרפו במגרשי החניה בכניסה לאצטדיון.
בווגאס הליין היה
פציעה של ויק בדרייב הראשון 1:1.5
פציעה של ויק ברבע השני 1:3.5
פציעה של ויק ברבע השלישי 1:8
פציעה של ויק ברבע הרביעי 1:15
הם ידעו מה שהם עושים. כמו שאמרה הכותרת ב-ESPN אחרי המשחק "הפיט-בול הוליד פינצ'ר". כבר בהתקפה הראשונה של אטלנטה קו ההתקפה של ויק נפרץ ומערימת השחקנים שהסתערה עליו הוא יצא עם רגל שבורה.
גודל ובלאנק נשמו לרווחה, כשראו שהפתרון המושלם מתממש. במחצית זה כבר היה 3:34, כשטום בריידי חוגג מצד אחד וג'ואי הרינגטון לא מסתדר מהצד השני. המצב היה כל כך מוחץ שלמחצית השנייה קליבלנד העלתה את בריידי קווין.
תם ונשלם העידן של מייקל ויק.
* הערת המערכת הסיפור הוא דמיוני וכל קשר למציאות הוא מקרי בהחלט