ליגת האלופות: הדרבי של באר שבע

שנות השבעים היו העשור בו המגזרים המקופחים מהפריפריה תבעו את מה שהגיע להם כבר הרבה לפני כן מהממסד. הקבוצות עלו מירושלים, נתניה ובאר שבע, ונישאו על גל בלתי ניתן לעצירה של תשוקה להצלחה ולהט לצדק, שהסתיימו עם עליית הליכוד לשלטון ב-1977. הפועל באר שבע של אותן שנים היתה חלק מאותו שינוי, מאותו שלהוב יצרים סמי-מהפכני, שחסר מאוד בליגה שלנו היום והוא בטח כלי שהיה נותן לקבוצה ההיא מבירת הנגב יתרון על שכירי החרב העכשוויים. מעבר לרוח אנושית, הפועל באר שבע ההיא כללה גם כמה יהלומים, שאם הם היו תל אביבים, בטח היה הרבה יותר קל לכנות אותם מיתולוגיים. מאיר ברד, אורי בנימין, רפי אליהו, שלום אביטן, אליהו עופר, אברהם נומה, היו לאחת הקבוצות הכי מתקדמות שהיו בארץ. מעבר לכך, אמציה לבקוביץ' שם דגש מיוחד על משחק ההגנה והחשיבה הטקטית, מילים מוזרות שהפכו למושגים בסיסיים אחרי הרבה שנים. תחברו את הרוח, הכישרון, ההגנה והמאמן, וקבלו את הכבשה השחורה של ליגת האלופות של וואלה! ספורט.

ומה גם האלטרנטיבה שלכם? מחזיקת הגביע של גוטמן? את מי היא ניצחה בגמר, את מכבי תל-אביב של אברהם גרנט? חוכמה גדולה. כמה זמן החזיק הפרויקט של גוטמן, אחרי הגביע המקרי ההוא? הקבוצות של גוטמן הן כמו המבורגר: טעים, מהיר, אבל גורם הרבה נזקים לטווח הארוך. אמציה היה מאמן הרבה יותר גדול ממנו, יותר מתקדם, יותר משפיע, יותר מחנך, יותר מודרני, וכך גם הקבוצה האדירה שהוא בנה באמצע שנות השבעים.

מיתוסים הם דבר חשוב בבניית נרטיב של קבוצה, אבל כדי להצליח היום צריך גם זרים טובים. ובבאר שבע של גוטמן היו שני זרים מצוינים, הערך המוסף שיש לליגה של היום להציע לעומת הקבוצות הקסומות מהעבר: ג'ובאני רוסו וסיאד חלילוביץ'. נורא קל לזלזל בגביע ולנפנף באליפויות הישנות משנות השבעים, אבל כמה פעמים זכו שחקני בירת הנגב לפגוש את הנשיא באצטדיון רמת גן בנסיבות שמחות במיוחד? פעם אחת בלבד, ויש לכך סיבות עמוקות יותר, אותן גוטמן ניטרל. עם כל הכבוד לאליפויות הנוסטלגיה ההן, באר שבע לא הצליחה להתגבר עד היום על המחסום המנטלי שמנע ממנה לגלם את הכשרון העצום שיש באיזור לתארים. לפרטים: גמר הגביע ב-2003 נגד הפועל רמת-גן. אלי גוטמן כן הצליח לעשות זאת והביא גביע חד פעמי, כנגד הגורל הקבוע. הוא בנה קבוצה חזקה, חכמה, שמשלבת אלמנטים מודרניים, כמו שחקני רכש לצד שחקני בית, וכאמור שני זרים בלתי נשכחים. זאת גם הקבוצה שצריכה לייצג את הדרום בטורניר של וואלה! ספורט.

אחרי בונקר עצבני של הקבוצה של גוטמן, מאיר ברד דאג שהצדק ייעשה, 0:1 לקבוצה משנות השבעים. אי אפשר להתייחס לעבודה של אמציה לבקוביץ' כאל פסיק זניח בהיסטוריה, אלא כאל תהליך ממשי, חשוב, שהגיע לשיא. תהליך שייסד קבוצה מצוינת, ששילבה ערכים חברתיים וספורטיביים. 1977-1975 ברבע הגמר בצדק, ויש לה גם למכור בחצי הגמר.