ליגת האלופות: נתניה בוערת

עוד לא היתה אליפות סטייליסטית כזאת. אליפות מוחצת כל כך מצד אחד, אבל גם מעוררת הערצה כל כך בקרב שאר הליגה המובסת, שנהנתה לתת את הלחי השנייה לנוכח ההצגות של נתניה. עם כל הכבוד לארבע האליפויות שקדמו לה, נתניה הרוויחה את פרק התהילה שלה בהיסטוריה בזכות הפאסון ששינה את התודעה של כל חובב ספורט שראה את נתניה ב-1982/3, חוויה אסתטית אותה אי אפשר היה לשכוח אחר-כך.

העוצמה של מכבי נתניה באותה עונה מתגשמת גם במספרים. ב-1982/3 נתניה סגרה את סיפור האליפות כבר בסיבוב הראשון, עם 11 ניצחונות מ-15 משחקים, וזכתה בתואר בהפרש של 14 נקודות מהשנייה, אחרי שבמשך הסיבוב השני מוטל'ה השחצן הוריד את הרגל מהגז ושילב מספר ילדים בהרכב. בכלל, כאשר אתה רואה את כל הצנונים שעומדים היום על הקווים ואוסרים על השחקנים שלהם לומר את המילה הגסה 'אליפות', הצורך במאמנים מגה סטארים כמו מוטל'ה, שיודעים כמה טראש טוק הוא חלק מהחוויה הספורטיבית, רק גובר.

"נתניה ועוד 15", "העובדה שיש לי חבורה שיכולה להפוך כל יריב ללא יריב, מחמיאה לי", "בלי נתניה זאת ליגה אפורה", הם לא רק ציטוטים שביטאו את העליונות של נתניה בעשר השנים שקדמו לאליפות החמישית והפכו את הסיפור שלה למיתוס, אלא גם סוג של גישה שחסרה לליגת הפלקט של ימינו. חבל לוותר על השחצנות של מוטל'ה כבר בשלב הזה, לא?

יפה שהזכרתם את מוטל'ה המאמן. מדובר באחד המאמנים הכי גרועים שידעה הליגה הבכירה בישראל, מאמן שהקבוצות שלו היום היו מובסות בגלל חורים ענקיים בהגנה. כל מאמן היה לוקח עם נתניה את האליפות האחרונה שלה. נכון, הטלוויזיה הנציחה את הפנים היפות של 1982/3, אבל בעצם מדובר בהמשך לשושלת של הקבוצה המפוארת מ-1977/8, שקצרה אחר-כך עוד שתי אליפויות ואיבדה אחת שהגיעה לה, להפועל כפר-סבא. מכבי נתניה של 1982/3 מורכבת מהשאריות של הקבוצה הגדולה שזכתה באליפות השלישית, האצה אחרונה על אדי הדלק של המכונה שבנה שמוליק פרלמן.

1977/8, להזכירכם, היא קבוצה שזכתה בדאבל, הישג ששמור לקבוצות הגדולות באמת, תוך שהוא סיימה כראש בית באינטרטוטו. התלכיד הנהדר בין ותיקים וצעירים, כישרון וביטחון, וינריות ושכל, להט ועוצמה, עבר והווה, יוצר בסיס לטענה שמדובר בעצם בקבוצה הגדולה בתולדות הכדורגל הישראלי. ויסוקר בשיאו, גדי מכנס, יוסי זאנה, חיים בר, שרגא בר, אלברט גזל, משה גריאני האדיר, דוד לביא העצום (מלך השערים באותה עונה), עודד מכנס הקסום (סגן מלך השערים וכדורגלן העונה), בני לם וגם מוטל'ה שפיגלר, כשחקן כמובן. מכבי נתניה של 1977/8, אם כבר ניסיתם להתבסס על סטטיסטיקה, כבשה 50 שערים ב-26 משחקים (1.92 למשחק) וספגה פחות (21 שערים), לעומת 54 שערים ב-1982/3 ב-30 משחקים (1.74 למשחק) ו-31 שערי חובה. תגידו, יש מקום בכלל להשוואה? יש קבוצה בכדורגל הישראלי, גם בתנאים של היום, שיש לה תשובה לקסם הזה?

עד עכשיו, מדובר בקרב הכי חד צדדי בשמינית הגמר, 1:6 לקבוצה של פרלמן, בקופסא כמובן. שמוטליה ימשיך לדבר, בפועל, אחרי מפגן השחצנות שלו נתניה לא זכתה באף תואר חוץ מגביע הטוטו של הליגה הלאומית. ב-1978 מכבי נתניה הגיעה לשיא פריחתה, ולכמות הכשרון והחכמה שהיתה באותה קבוצה יש ערך ממשי גם בכדורגל המודרני. יש לנו כאן עוד מועמדת לתואר, לא? יכול להיות שאנחנו מזהים חשש בחיפה, תל אביב וירושלים מעוד שישייה בקופסא?