מה קרה לתקשורת הספורט?

קבוצות ליגת העל מנצלות גם את הפגרה לשערוריות ולמחדלים מקצועיים, אבל תקשורת הספורט ממשיכה לישון בעמידה. טברטקו קאלה מפשל בענק בבית"ר ירושלים, שחקנים של הקבוצה נתפסים בקזינו, מכבי חיפה מפסידה באינטרטוטו, דקל קינן - קשה להאמין - לא מרשים בריצת ה-3,000 מטר באימון, אנדרלמוסיה שלמה, אבל בתקשורת הישראלית משחקים אותה פתאום סבלניים. מתקדמים, מי ישמע.

לאור השינוי המוזר כינסנו כמה כתבי מקומון צעירים וחדים לשיחת ועידה רצינית, שיתנו לנו את הזווית שלהם על הטיפול של התקשורת הארצית בפרשיות השונות. שיחה על תרבות, ספורט וחברה. כי הרי אין טובים מהמקומונים, שיודעים בדרך כלל על כל צעד ושעל לפני כולם, כדי לשמש כברומטר של הרחוב הספורטיבי, או כדי להסביר לנו מהיכן הגיחה פתאום התרבות החדשה.

פתחנו עם נציג בית"ר ירושלים, יואב עגבניה (כן, בירושלים גם לכתבים יש כינויים), הכתב הנמרץ של המקומון "בירה עמיקתא", שבחר לא לצאת לסקר את מחנה האימונים המרתק של האלופה. הוא הגיע לשיחה טעון מאוד.

עוד לא נזרקה לשולחן השאלה הפותחת, והמאוד כללית, לגבי התנהלות העיתונות בקיץ, וכבר הוא משתלט על הדיון. "עזוב אותך, בוא ניגש לעניין: מה שקורה בפגרה זאת פשוט בושה, אות קלון לכלב השמירה של הספורט", זורק עגבניה. "עכשיו זו חוכמה להצביע על הכישלון של קאלה בבית"ר? איפה היו כולם באימון הראשון של הקבוצה, כשאני כתבתי שזהו זה, נפלנו איתו? לא שמענו אתכם כאשר כתבנו שאם הוא לא נקלט באימון הראשון, כנראה שלא ייקלט בכלל? מה, צריך לנסוע עד להולנד בשביל לראות אותו יושב לבד בלובי? שתבין, אני בעד סבלנות וסובלנות, אבל לחכות עד שקאלה יספוג שלושה גולים במשחק אימון כדי להבין שהוא לא משתלב - זה כבר מוגזם, ובטח לא מקצועי. תגידו לי, בשביל זה נוסעים להולנד? זאת עיתונות, זאת?".

דודי א., עורך הביטאון "נפצים לביצים", המחולק לאוהדי מכבי ת"א במהלך האימונים בקרית שלום, מסכים עם עגבניה. "קאלה לא שוער, גם במכבי הוא לא היה שוער, ההגנה עשתה אותו גדול, ומשחק האימון המדובר הוכיח את זה ללא צל צלו של ספק", ירה דודי. "איכשהו, כל אמצעי התקשורת שכתבו על זה כלל לא נגעו במשמעות המלאה של אותו משחק אימון. מתלוננים עליהם, על העיתונאים, שהם עושים מכל זבוב פיל, ומה פתאום הם יוצאים נגדו ככה אחרי משחק אחד, אבל התקשורת מלטפת, אני אומר לך, מלטפת. אם הוא היה מקבל שלושה גולים במשחק אימון בקרית שלום - למחרת הוא עף. למחרת, על נפץ... אה, סליחה, על טיל הוא עולה".

אל תזלזלו בחוש האבחנה של דודי, מקים האתר "שוערדמיקולו.קום", שחזה את כשלונו של אלכסנדר אובארוב בארץ. דודי רואה בפעולה בשידור חי באינטרנט את השוער החדש של מכבי ת"א דרגוסלב יבריץ', במשחק מול פרטיזן, ומפטיר ביובש: "זה שוער, זה? הביאו לנו פח אשפה, ואף אחד לא כותב כלום. קיבל שני גולים מפרטיזן וכותבים שהוא 'הרשים' במשחק. מה זה הרשים? לשוער אסור לקבל גולים. אבל התקשורת בארץ רכה כמו חמאה. גם את קאלה היו צריכים להעיף, ובמקום זה כותבים לי שהוא 'ייפגש עם שום לשיחת הבהרה'. מה זה נותן שהוא ייפגש עם שום? זה יעזור לו להיות שוער טוב יותר? תאמין לי, אני כבר מתגעגע לימים בהם לתקשורת לא היתה באמת סבלנות ופרסמו כתבות תחקיר על שחקנים כבר אחרי השבוע הראשון. תשמע מה אני אומר לך: אם בירושלים לא רוצים צרות, שיקנו לקאלה עכשיו כרטיס טיסה לקרואטיה".

דפיקה בדלת. נכנס לחדר גבר חסון ורב שרירים, עם קעקוע ירוק על כתפו. זהו ארמלי מוסקוביץ', הטאלנט בן ה-23 של המגזין "כיפת הכרמל". למרות המראה המפחיד משהו, נראה כי האיש יודע נימוסים והליכות, ומתנצל על האיחור. "סליחה, בדיוק סיקרתי, יחד עם הצוות המיוחד ששלחנו לאירוע, את ריצת ה-3,000 מטר מכשולים באימון של חיפה. חבורת סוסים מתים", הוא פולט.

"אבל דיברו על זה כבר, היה בדיוק דיווח על העניין הזה, שדקל קינן לא מצליח להאיץ בריצות האלה", אני מעיר לו. הנימוס של ארמלי מתחלף למבט מלא בוז. "תגיד לי, יא פרובינציאל, זה דיווח, זה? להגיד שקינן היה נורא איטי באימון ובגלל זה כועסים עליו? דחיל רבאכ, פלא שאחרי זה השחקנים נראים כמו כוסיות? תראה את המשחק מול ביסטריצה, בושה וחרפה. מאז שאני זוכר את עצמי, 30 שנה בכדורגל, לא ראיתי דבר כזה".

הוא מדליק סיגריה. "אבל אתה רק בן 23", אני מעיר לו, ומקבל מבט עצבני נוסף כשהסיגריה בין שיניו. "מה הקשר? תפסיק להיתמם אתה גם כן, ולהיות כמו הירושלמי הבארד הזה", הוא מצביע על יואב עגבניה. "אנשים סוררים צריכים משמעת, וזכות הציבור לדעת. אם קינן לא רץ 3,000 כמו שצריך, מישהו צריך לדאוג שיעשה את זה. על דבר כזה צריך לשים בכלא, לא להוריד איזו שורה וחצי בעיתון".

יואב נאנח. בימים כתיקונם הוא היה מראה לארמלי מאיפה משתינה העגבניה, אבל הוא טרוד מדי בבעיות של בית"ר. "אתה מבין", הוא אומר בעצב, "בא כתב, רואה שחקנים הולכים לקזינו. ככה, באים לשרוף שם את הכסף שלהם, שהרוויחו במו ידיהם. אכפת לך מהם? אתה באמת דואג להם? אז תפוצץ את הפרשה כמו שצריך, אל תביא סיפור צדדי שימות אחרי יום. אתה יודע איזה פשע זה ללכת לקזינו? אם זאת היתה נורמה בארץ לקפוץ מדי פעם לקזינו, מילא. מה, הכל נסלח? אם בית"ר לא תעבור את קופנהגאן, אני אומר לך, זה רק בגלל שאותם שחקנים נהגו בחוסר מוסריות מעורר בחילה".

"אף פעם לא הייתם בקזינו?", אני שואל, ומקבל מבטים נבוכים, שספק אם מספרים לי את כל האמת. "מה פתאום?", לוחש דודי. "חס וחלילה. קזינו? אסור ללכת למקום הנורא הזה, לא לנו, ועל אחת כמה לא לשחקנים". ארמלי מחריש ומוציא עוד סיגריה, מדליק אותה בקודמתה שעומדת להיגמר. "אם אני רואה שחקנים הולכים לקזינו, הם לא רואים מגרש עשרה חודשים. איזה עשרה חודשים? שנתיים, ולא רק אצלי בקבוצה – אני הייתי דואג שיפרשו בטעם רע. גם החוצפן ההוא, ברוכיאן, ששיחק באינטרנט במלון בנבחרת הצעירה, אותו בכלל הייתי מעיף להפועל מחסני רכבת לוד. שישחק שם סוליטר. אתה פה במלון לא בשביל ליהנות, אתה מייצג את המדינה שלנו. צריך לסגור אותם בחדרים, אני אומר לך. בחדרים! פעם התקשורת לא היתה עוברת על פרשת סוליטר בכזאת סבלנות".

שקט משתרר בחדר. בטלוויזיה ישנו שידור ישיר של משחק האימון של מכבי הרצליה עם קבוצה מהליגה השלישית של איי קייפ ורדה. עגבניה מציץ למסך ומסכם: "זו בדיוק הסיבה שלא נסעתי להולנד, לא רציתי להיות עם העיתונאים הרכרוכיים האלה. אם אני נמצא שם ותופס את השחקנים האלה, עד סוף העונה שרים לכל אחד מהם במזרחי 'מהמר, מהמר, מהמר'. אבל אף אחד לא ידע לעשות מזה סקנדל כמו שצריך, ובסוף הכל דעך. פלא שהכדורגל שלנו נראה ככה?".

השלושה יושבים מהופנטים מהמשחק בין הרצליה לשבט גולוביאו-אונוולדה, שמסתיים ב-0:2 לישראלים. מיד אחריו מתחיל שידור ממשחק הנעילה של מכבי ת"א בהולנד, נגד אוריקוואקר שטרונגול מהליגה החצי מקצוענית בגרמניה. הם צופים בשידור האיכותי באינטרנט, שמגובה גם במשדר טלוויזיוני מרהיב מהמעלה הראשונה.

הגרמנים מבקיעים בפנדל, ודודי צועק: "איזה אפס השוער הזה, אמרתי לכם, אין לו מושג". ארמלי תורם להתלהטות היצרים: "שחקנים ומאמנים צריכים להבין, היום הכל משודר בלייב. הכל. בגלל זה צריך לעלות לכל משחק כמו לגמר ליגת האלופות. רוני לוי, במשחק שמרתק את כל האומה, מעלה לי הרכב שני. למה? למה, למען השם?".

לחלוחית צפה בעינו של ארמלי מוסקוביץ'. ניכר עליו שהוא עדיין כואב את ההפסד האומלל לגלוריה ביסטריצה באינטרטוטו. זו ההזדמנות של יואב עגבניה להחזיר. "אתה מבין? הם מפסידים במפעל סופר-חשוב כמו האינטרטוטו, והנקבה הזה בוכה במקום לשחוט אותם בעיתון שלו".

מכבי ת"א משווה, דודי לא מתנחם. "תראה מה זה, תראה איזו איכות של שידור, איזו רמה אירופית מועברת לנו כאן. הטלוויזיה, האינטרנט, כולם עושים את הכל כדי שיהיה לנו רק טוב, מעבירים לנו משחק אימון שופרא דשופרא, באמת. אתה יודע מה? אם זה מה שאני רואה, אני משלם להם בכיף 50 שקל בחודש. לא 50 – 100, 200, שיקחו כמה שהם רוצים, כי זה שווה כל גרוש. רק דבר אחד אני לא מבין: אם הם שם בתקשורת כל כך מתאמצים להביא לנו הכל, מהר ובזמן, למה השחקנים לא יכולים לתת כמוהם את הנשמה? למה?"

* מיותר לציין כי התוכן הכתוב לעיל הינו סאטירי, והקשר בינו לבין המציאות הוא מקרי בהחלט