ליגת האלופות: חיפה נגד חיפה

אנשים נהנים להתרפק על מכבי חיפה הגדולה, של 1993/94, זו שלקחה אליפות בלי להפסיד אפילו משחק אחד, זו שהגיעה מרחק פנדל אחד מההדחה של פארמה, זו של ברקוביץ' ושל עטר. ואה כן - גם של קנדאורוב, רפי כהן, רוני לוי, אלון חזן, אלון חרזי, אלון מזרחי (יש איזה אלון ששכחנו אולי? אם כן - אז סליחה), כולם שחקנים שהובאו בכסף המפואר של יעקב שחר. אליפות שסימנה באופן רשמי את עידן שכירי החרב של הכדורגל - יותר כסף, יותר תארים.

מכבי חיפה של 1984/85 היא זו שבזכותה הפכה הקבוצה לאחד מארבעת המועדונים הגדולים והנחשבים בארץ. כן, יכולנו לקחת את מכבי חיפה בעונה שלפניה, זו שזכתה באליפות ההיסטורית, אבל צריך להודות - זו הייתה יותר אליפות של מזל, שהייתה תלויה בשפיץ של הנעל של משה סיני ובלוזריות הנצחית באותם ימים של בית"ר ירושלים. גם למכבי חיפה 1984/85 היו שחקני רכש, כמו ארמלי וציון מרילי, אבל רק לחשוב כמה מנהיגים היו בה: ברון ממן הגדול מכולם, אבי רן שהחל רק לפרוח, רפי אוסמו הגדול והקטן, אלי כהן בהגנה, אבוקרט, ששיחק אותה נחבא אל הכלים אבל היה הקפטן, ומשה סלקטר.

כל אלה עזרו לגדל את אפרוחי דור ההמשך ושימשו בסיס למועדון שהיום כל ילד בארץ רוצה להשתייך אליו. הבנתם את זה? עכשיו אתם חופשיים לדבר איתנו על רומן פץ ומשה גלאם.

המונח "שחקני בית" עבר שחיקה לא קטנה בשנים האחרונות. כולם מתגעגעים ועורגים לשחקני הבית, אבל מה לעשות, חברים? המציאות השתנתה. היום, בעידן הכסף הגדול, כבר לא לוקחים אליפויות עם אברהם אבוקרט והנשמה של אלי כהן וירון גבעול. עם כל הכבוד לצדוק מלכה, הוא בטח לא מגיע לקרסוליים של ברקוביץ'. ברוך ממן? תודה, אבל אל תשוו אותו בבקשה לראובן עטר. ועם כל הכבוד (ויש הרבה כבוד) לשלישייה רוזנטל-סלקטר-ארמלי, לאף אחד מהם אין אפילו רבע מחוש ההתמצאות של אלון מזרחי. בכדורגל המודרני הדינוזאורים שאתם עורגים אליהם, לא היו שורדים.

אז מכבי חיפה של 1984/85 יכולים לדבר איתנו עד מחר על שלקחנו אליפות של ליגיונרים, אבל מה לעשות? קנדאורוב, אלון חזן, עטר וברקוביץ' משלימים את הקישור הכי חלומי בתולדות הליגה אי פעם (והיי - אל תשכחו שההרכב הזה כלל את רוני לוי, משה גלאם ואלון חרזי - שחקנים דפנסיביים שהתחילו את הקריירה בכלל כחלוצים). וכן, החבר'ה של 1985 - קבוצה שלוקחת אליפות בעונה הכי ארוכה בתולדות הכדורגל שלנו, 39 משחקי ליגה לא כולל אירופה, ראויה לעלות שלב במקומכם.

הבעיה הגדולה של חיפה 1993/94 הייתה שהמשחק נערך בקרית חיים, המגרש של המארחת. רוני רוזנטל פרפר את איתן אהרוני המבוגר, אבל ארמלי וסלקטר לא הפסיקו להחמיץ. רגע לפני המחצית העלה ברוך ממן את חיפה 1984/85 ליתרון 0:1, אבל בליץ של מזרחי (צמד) ועוד גול גדול של עטר בעקב העלו את חיפה 1993/94 לרבע עם 1:3 גדול וצודק. בשביל מה צריך את הטורניר הזה?תנו למכבי חיפה כבר את הגביע.