דרדר במדבר: מריחים את עור החזיר

בשבוע שעבר חגגנו את הרביעי ביולי, הלא הוא יום העצמאות האמריקאי. בעיקרון, האמריקאים משתדלים לקבוע את החגים שלהם בצמוד לסוף השבוע על מנת ליצור סוף שבוע ארוך (משהו שהלוואי והיינו לומדים מהם) אבל במקרה של החג הזה, אין להם ברירה אלא לחגוג אותו בתאריך המקורי שלו, ולכן זכינו ליום חופש ככה באמצע השבוע, בלי יותר מדי מה לעשות איתו. בגלל שפיניקס לא נמצאת במרחק של פחות מ-3 שעות נסיעה משום מקום מעניין ומכיוון שבפיניקס עצמה החום לא מאפשר לך לעשות שום דבר בשעות היום (כמה חם פה? דיסק שישב בתא הכפפות של הרכב שלנו הותך לגמרי. כמה חם פה? לפני כמה שנים היה כל כך חם שהיו צריכים לסגור את שדה התעופה כי האוויר היה דליל מדי למטוסים להמריא) בילינו את רוב היום סגורים בבית, עם גיחה קצרה בצהריים לברבקיו (בכל זאת, רביעי ביולי).

האמת, לא היה כזה גרוע, אמנם לא מצאתי שום שידור של "הלהקה" או "גבעת חלפון" אבל אחד הערוצים שידר ברצף את כל סרטי רוקי, ולמרות שלא החזקתי מעמד עד רוקי 4, הרי שזה היה בילוי מהנה למדי לשעות היום.

לקראת ערב הצלחנו לאסוף את עצמנו ולצאת החוצה כדי לצפות במופע הזיקוקין דינור שהעירייה ערכה בפארק לא רחוק מאיפה שאנחנו גרים. בארץ נוהגים להתגאות שאנחנו כמו באמריקה, וגם במקרה הזה הדימיון היה רב – מיליון ילדים מסתובבים עם דברים מנצנצים, במה מרכזית עליה מופיעה להקה (אם כי חסרה לנו להקת הריקוד המקומית. בעצם לא כל כך חסרה) ובעיקר – הרבה מאוד זיקוקים. זה בדיוק סוג הרגעים שבהם אתה גם קולט את ההבדלים הקטנים בינינו לבינם. קודם כל, הארגון המופתי הוא בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רגילים בארץ – חניה מאורגת מוכנה מראש לאלפי המכוניות, פארק שלם עם אנשים שדואגים שלא תהיה טיפת לכלוך על הדשא וכמות זיקוקים שהיתה יכולה להספיק למלחמה קטנה (אם כי הם שיגרו אותם בבודדים במשך חצי שעה במקום לתת מופע אמיתי על זמן קצר יותר). מצד שני, עם כל הסדר והארגון, אווירת החג הופכת להיות מעט פלקטית. אין ילדים שמרביצים לך עם פטישי פלסטיק, אין ילדים שמשפריצים עליך ספריי קצף – הכל קצת יותר מדי רגוע. שמחים כי צריכים להיות שמחים, לא בגלל שיש סיבה אמיתית לשמוח. נגיד, כי אתה עדיין חי. ואולי זה סתם התחושה שלי, בגלל שזאת לא חגיגת העצמאות שלנו.

בכל מקרה, תכננתי לספר לכם הכל על הטיול שלנו ללוס אנג'לס באותו סוף שבוע, אבל האמת היא שאין הרבה מה לספר על העיר המזוהמת והתקועה בפקקים הזו, ושיא הטיול שלנו היה כשגררתי את י' לדודג'רס סטדיום לראות את אחד מהמגישים שלי בפנטזי משחק (לא הגיע הזמן שמישהו יפתח "פנטזיונרים אנונימיים"?), אבל בגלל שהזמן קצר ודיברנו מספיק על בייסבול, גם היום וגם בשבועות האחרונים, וגם כי אמצע יולי ואפשר להריח את העונה המתקרבת (הפוטבול, מה חשבתם, הליגה הישראלית?) הגיע הזמן להתחיל להתכונן, וכשירות לציבור נגיש לכם בשבועיים הקרובים סקירה (רחוקה מלמצות) של הקבוצות בכל אחת מהליגות והשאלות הבוערות שלהן, ולשחקני הפנטזי בינכם – גם בונוס קטן. השבוע נתחיל עם ה-NFC ובשבוע הבא נסקור את ה-AFC. קדימה לדרך

פילדלפיה איגלס (6:10):

שאלת מפתח – מה יהיה עם הבריאות של דונובן מקנאב?

ג'ף גרסיה הצליח יופי בפילי, אבל זה כי היה לו מזל, שיטה שהתאימה לו ועוד קצת מזל. בסופו של דבר, בשיטה שבה אנדי ריד אוהב לשחק, האיגלס תלויים לטוב ולרע בקוורטרבק שלהם וגרסיה כבר לא שם. לנשרים יש את כל הכלים במקום – רץ מצוין, רסיבר שרק מחכה להתפוצץ בדמותו של רג'י בראון (אם כי האובדן של דנטה סטולוורת' יקשה עליהם) והגנה טובה. אבל רק אם מקנאב יצליח לחזור בריא ושלם ובעיקר – להישאר כזה לאורך כל העונה (והפלייאוף) – האיגלס יוכלו לחשוב על עצמם כמועמדים לתואר.

אפקט הפנטזי – רג'י בראון אמור להפוך למטרה הראשית של דונובן מקנאב וכשהוא נכנס לעונתו השלישית יש מצב שהוא הופך לרסיבר ששווה סיבוב שלישי-רביעי.


דאלאס קאובויס (7:9):

שאלת מפתח – וויל דה ריל טוני רומו שואו אפ?

כשהחליף את דרו בלדסו, נראה רומו כמו הטום בריידי הבא, אבל ככל שהעונה התקדמה והקבוצות למדו אותו, הוא החל להתקשות. גם העונה יעמדו לרשותו צמד רסיברים מנוסה (אם כי קצת מזדקן) של טרי גלן וטרל אוואנס, וצמד רצים מצוין (מריון בארבר וג'וליוס ג'ונס), אבל אותו פאמבל מול סיאטל שסיים את העונה של הטקסנים צפוי לרחף מעל ראשו של רומו לאורך כל פתיחת העונה, וזה בלי לדבר על להתרגל לשיטה של מאמן חדש בעיר.

אפקט הפנטזי – שיטת הרצים בועידה שתופסת יותר ויותר מקום בליגה בשנים האחרונות עושה שמות בשחקני הפנטזי בכל העולם, וגם דאלאס עושה לנו בעיות. כמו שזה נראה כרגע, לא בארבר ולא ג'ונס שווים בחירה בשניים-שלושה הסיבובים הראשונים.


ניו יורק ג'איינטס (8:8):

שאלת מפתח – מאוד מפתה פה לרשום את השם של האח הצעיר למשפחת מאנינג, אבל השאלה האמיתית בהתקפה של הג'איינטס היא האם יש תחליף לטיקי בארבר. בשנה שעברה סחב בארבר על גבו את הענקים לפלייאוף, הציל את המשרה של טום קופלין ואז נעלם אל השקיעה והכסף הגדול. יש כאלה שעדיין מצפים מאיליי להפוך לק"ב מהעילית, כמו אח שלו, אבל כנראה שזה כבר לא יקרה וההתקפה של הג'איינטס תצטרך להמשיך להישען על משחק הריצה, שהשנה נתון כולו ברגליו של ברנדון ג'ייקובס הטנק. גם ההגנה היא סימן שאלה עצום עצום בפני עצמו, אבל זה כבר חומר לטור שלם.

אפקט הפנטזי – טוב, גם פה אי אפשר להתחמק מג'ייקובס, האם מדובר בסליפר ענק או בבאסט של השנה? הערכה שלי היא האופציה הראשונה, אבל אני מניח שנגלה.


וושינגטון רדסקינס (11:5):

שאלת מפתח – האם ג'ו גיבס מוכן להצטרף למאה העשרים ואחת?

לרדסקינס אמורים להיות כל הכלים להצליח – יש להם צמד רצים (אמרתי לכם שזה פופולארי, הריצה בועידה) מעולה עם קלינטון פורטיס ולדל בטס, יש להם חבורת רסיברים סבירה והם סוף סוף הגיעו למסקנה שמארק ברונל מתאים להיות קוורטרבק רק בליגת הפנסיונרים, מה שמשאיר את המפתחות בידיים של ג'ייסון קמפבל, שנראה כאילו הוא מסוגל לתפקד בליגה של הגדולים. גם ההגנה קיבלה חיזוק משמעותי עם בחירתו של לה-רון לאנדרי שצפוי לתרום משמעותית בעמדת הסייפטי, מה שמשאיר לגיבס רק לדאוג שכל החלקים יעבדו כמו שצריך – אבל זאת בדיוק הבעיה, לאור הביצועים שלו בשלוש שנים האחרונות שלו בדי סי.
אפקט הפנטזי – ההגנה של הסקינס דורגה אחרונה שנה שעברה ביארדים כוללים אבל אל תתפלאו אם תמצאו אותם במקום הרבה יותר גבוה בסוף העונה לאור החיבור בין לאנדרי לשון טיילור – שניהם בחירת סיבוב ראשון, להזכירכם.

שיקגו ברס (3:13):

שאלת המפתח – אז מה בדיוק סדריק בנסון שווה, עכשיו שתומאס ג'ונס איננו?

בהנחה שרקסי גרוסמן לא יהפוך פתאום לק"ב הכי טוב בהיסטוריה (כמו שהוא טען שהוא רוצה להיות בראיון שערך לאחרונה. ברצינות, אני לא צוחק), ובהנחה שהגנת הברס תמשיך להיות סלע של יציבות עם בראיין אורלכר במרכזה, הרי שהצלחת משחק הריצה של הברס – הלחם והחמאה שלהם בשנתיים האחרונות, היא זאת שתקבע עם הברס יוכלו להמשיך לדבר גבוה בצמרת, ועכשיו שבנסון לבד מאחורי גרוסמן, כבר אין לו יותר תירוצים.

אפקט הפנטזי – אז ההגנה של הברס עדיין הכי טובה בנמצא? ומה קורה עם דווין הסטר שעכשיו הולך לשחק גם בצד ההתקפי של הכדור? בכל מקרה, שימו לב לגרג אולסן, הטייט אנד מלפלורידה שצפוי להוות מטרה ראשונה לגרוסמן בטווחים הקצרים.


גרין ביי פאקרס (8:8):

שאלת המפתח – מי הם ונרנד מורנסי, ברנדון ג'קסון, נוח הארון ודשון ווין?

למקרה שלא זיהיתם, מדובר בחוליית הרצים של גרין ביי. גם אם לברט פארב יש עוד קצת דלק במיכל ושההגנה תוכל לעשות את שלה (שתי שאלות שמוטלות בספק), הרי שבלי משחק ריצה יהיה קשה מאוד לראשי הגבינה מוויסקונסין לעשות משהו, אפילו בבית החלש שלהם, ופארב ייאלץ לנסות שוב ושוב להציל את המולדת עם מסירות ארוכות, וכולנו יודעים איך זה נגמר בסוף.

אפקט הפנטזי – האם ברט פארב בכלל שווה בחירת דראפט כרגע, או שאפשר למצוא 12 (או 16, תלוי באיזה ליגה אתם משחקים) קוורטרבקים טובים ממנו כרגע?


מינסוטה וויקינגס (10:6):

שאלת המפתח – האם טארוואריס ג'קסון יכול להיות ק"ב בליגה של הגדולים?

הווייקינגס עשו נכון בדראפט האחרון כשלקחו את אדרייאן פיטרסון, הרץ המוכשר מאוקלוהומה, בבחירת הדראפט הראשונה שלהם, ויחד עם צ'סטר טיילור הוא אמור ליצור את אחד מצמדי הרצים המוכשרים בליגה (כן, שוב פעם הועידה הזאת), אבל בלי ק"ב ראוי שיינווט את ההתקפה, יהיה מאוד קשה לסגולים להיות מתחרים אמיתיים. האם ג'קסון חסר הניסיון מסוגל לכך?

אפקט הפנטזי – אדריאן פיטרסון עשוי להיות רוקי השנה בקלות אם יקבל את ההזדמנות, אבל השנתיים האחרונות שלו באוקלהומה (אחרי עונת פרשמן מהממת) היו עמוסות בפציעות מטרידות. קשה לדעת איזה איי פי נקבל.


דטרויט ליונס (13:3)

שאלת המפתח – ומה עם ההגנה?

הליונס עשו את הבחירה ההגיונית כשלקחו את השחקן הכי כשרוני בדראפט האחרון, בדמותו של קלווין ג'ונסון, הרסיבר המעולה מג'ורג'יה טק, ובהנחה שמייק מארץ' עדיין יודע איך לנצל שחקני התקפה איכותיים, לליונס צפויה התקפה מהסרטים. מצד שני, מה זה שווה אם ההגנה שלך מדורגת חמישית מהסוף בליגה ביארדים כוללים?

אפקט הפנטזי – האם הצירוף של ג'ונסון הופך את ג'ון קיטנה לפותח אמיתי? ואיפה ג'ונסון עצמו נכנס לאור חוסר ההצלחה היחסי של רסיברים בשנותייהם הראשונות בליגה והכישלון של הליונס עצמם בבחירת רסיברים בסיבוב הראשון?

ניו אורלינס סיינטס (6:10):

שאלת המפתח – איך מונעים האנג-אובר?

ההתקפה של הקדושים אמנם איבדה את ג'ו הורן, אבל הקבוצה ההתקפית הכי טובה סטטיסטית עונה שעברה, צירפה רסיבר מצוין (רוברט מיצ'ם) בדראפט וגם אמורה להנות מההתפתחות של רג'י בוש בעונתו השניה, כך שאין שום סיבה להניח שהם לא יוכלו להמשיך בקצב של העונה הקודמת, ואף לעשות את הצעד שחסר להם כדי לזכות ב-NFC. הבעיה היא שזה גם מה ששחקני הסיינטס בודאי חושבים לעצמם והם ייצטרכו לשכוח מעונת הסינדרלה הקודמת ולהתחיל לחשוב כמו אלופים, אחרת זה עשוי להיגמר בבכי.

אפקט הפנטזי – מרקז קולסטון הביא לכותב שורות אלה אליפות במו ידיו (שלא תשכחו, כמובן), האם אנחנו מדברים על שחקן מהעילית של הרסיברים שיוכל לשחזר את הביצועים משנה קודמת?


קרוליינה פנת'רס (8:8):

שאלת המפתח – האם ג'ייק דלהום גמר את הסוס?

קרוליינה היתה המועמדת של הרבה מאוד מגזינים מכובדים להגיע לסופרבול שנה שעברה, אבל היא אפילו לא התקרבה לפלייאוף, כשמרבית חיצי הביקורת מופנים לעבר דלהום, שאלמלא המחליף שלו היה כריס ווינקי, הרי היה מאבד את המשרה שלו מזמן. עכשיו דיוויד קאר הגיע להיות הבק-אפ של דלהום וקשה לראות את פוקס מחכה יותר מדי להעלות אותו אם דלהום ימשיך בקצב של שנה קודמת.

אפקט הפנטזי – ד'אנג'לו וויליאמס הראה ניצוצות לקראת סוף העונה הקודמת ואמור לעשות התקדמות גם העונה. אם דשון פוסטר ייפצע (מה שצפוי לקרות) הרי שוויליאמס עשוי להיות אחת המציאות בסיבובים המאוחרים.


אטלנטה פלקונס (9:7):

שאלת המפתח – מייקל ויק, להיות או לחדול?

גם אם נניח שהשערוריות שרודפות אחרי ויק – קרבות כלבים והברחות בקבוקי מים למיניהן – ייעלמו להן, הרי שלפטרינו, המאמן השלישי שהגיע בניסיון לחנך את ויק, צפויה הרבה מאוד עבודה עם הק"ב הכישרוני שלו. רבים בליגה כבר התייאשו מהסיכוי להפוך את ויק ליותר מאשר רץ אחורי עם זרוע חזקה וקבלת החלטות בעייתית, והשנה עשויה להיות שנת מבחן אחרונה בהחלט לויק.

אפקט הפנטזי – ג'ו הורן היה שנים רסיבר פנטזי איכותי, האם הוא מסוגל להיות כזה גם עם ויק, רוצח רסיברים ידוע?


טמפה ביי באקנירס (12:4):

שאלת המפתח – האם מתקן האימונים החדש יוכיח סוף סוף את עצמו?

ברצינות עכשיו, כל כך הרבה חלקים פגומים היו אצל הבאקנירס שנה שעברה, שקשה לראות את הקבוצה מתאוששת ליותר מעונה בינונית מינוס, וגם זה עם הרבה מזל. הצירוף של ג'ף גרסיה, ק"ב מנוסה אמור (עם דגש על אמור) לשדרג את משחק ההתקפה, אבל ההגנה לא נהיית צעירה יותר וקדילאק וויליאמס, אחרי עונת רוקי מרשימה, הלך אחורה שנה שעברה, ולא בטוח שיוכל לספק את הסחורה על הקרקע, מה שמשאיר מעט מאוד תקווה לשימי עסיס וחבריו.

אפקט הפנטזי – ג'ואי גאלווי אולי בן מאה, אבל גם שנה שעברה הוא הביא עונת 1,000 יארד (עונה שניה ברציפות) ועשוי להמשיך לתת תוצרת גם העונה.

סיאטל סיהוקס (7:9)

שאלת המפתח – האם שון אלכסנדר גמר את הדלק במיכל?
אחרי עונת שיא ב-2005, הגיעה העונה שעברה, בה פציעות וירידה כללית ביכולת, הגבילו את אלכסנדר לפחות מ-1,000 יארד, לראשונה מאז עונת הרוקי שלו. ההגנה בראשות טאטופו תמשיך להיות טובה וגם מאט האסלבק אמור להיות סולידי כהרגלו למרות האיבוד של דארל ג'קסון, אבל בלי אלכסנדר ביכולת שיא, יהיה קשה מאוד לבזי הים להמשיך לשלוט במערב, בטח לאור התחזקות היריבות שלהן.

אפקט הפנטזי – אז איזה בחירה אלכסנדר שווה? האם הוא עדיין אחד משלושת הרצים הטובים בליגה?


סט לואיס ראמס (8:8):

שאלת המפתח – מישהו פה מסוגל לתקל?

עם התקפה שכוללת את מארק בולג'ר, טורי הולט, אייזיק ברוס וסטיבן ג'קסון, לראמס אין שום בעיה לשים נקודות על הלוח – אבל בשביל זה הם צריכים להיות על המגרש וקשה מאוד לעשות את זה אם ההגנה שלך לא מסוגלת לעצור את הריצה. סט. לואיס צריכה להגיד תודה לקולטס שבזכותם הם לא סיימו אחרונים מול הריצה שנה שעברה, אבל אם הם רוצים לחזור לימי השליטה שלהם במערב – מה שהם בהחלט מסוגלים – הם חייבים להתחיל לחזק את ההגנה.

אפקט הפנטזי – סטיבן ג'קסון, ולא טומלינסון, הוא השחקן שסיים עם הכי הרבה יארדים כוללים שנה שעברה, מה שהופך אותו למועמד להיבחר שני או שלישי בדראפט הקרוב. האמנם?


סן פרנסיסקו פורטי ניינרס (9:7):

שאלת המפתח – האם אלכס סמית' בשל?

אחרי עונת רוקי זוועתית (ט"ד אחד לעומת 11 אינטרספשנס) עשה הבחירה הראשונה בדראפט 2005 צעד משמעותי בדרך ללגיטימציה, עם מאזן שווה של 16 ו-16, והרבה סיבות לאופטימיות. לסמית' יש את פרנק גור לסמוך עליו בבק-פילד ועכשיו שדארל ג'קסון הגיע על מנת לחזק את חוליית הרסיברים בכלל אין לסמית' תירוצים – זאת אמורה להיות עונת הפריצה שלו. השאלה היא כמה העזיבה של נורב טרנר, המתאם ההתקפי שלו, תפגע בו והאם הוא הגיע לתקרה שלו, הוא שהוא מוכן לעשות צעד נוסף קדימה.

אפקט הפנטזי – פרנק גור הולך להיות אחד מחמש הבחירות הראשונות בדראפט, אבל שימו לב לוורנון דיוויס, הטייט אנד המצוין שעשוי להתפתח לאחד הטובים במשחק.


אריזונה קרדינלס (11:5):

שאלת המפתח – האם זאת השנה?

הנה השמות – אדג'רין ג'יימס, לארי פיצג'רלד, אנקוואן בולדין, מאט ליינארט, אצטדיון חדש, מאמן חדש, מה עוד צריך לקרות כדי שהחברים מהמדבר יצליחו למצות את הפוטנציאל העצום שלהם? אולי שיישכחו את ה"מסורת" והשם שהם מייצגים, אולי שהקו הקדמי יתחיל לפתוח חורים לרץ שלו ואולי שפשוט הדרדר יינטוש אותם?

אפקט הפנטזי – האדג' היה אחד הבאסטים הכי גדולים שנה שעברה, אבל בדראפט האחרון הביאו הקרדינלס את ליווי בראון במטרה לחזק את קו ההתקפה וג'יימס עשוי להיות אחד הסליפרים בסוף הסיבוב הראשון, תחילת השני.

יצא טור קצת ארוך השבוע, אבל לא נעזוב אותכם בלי הפיתרון של החידה הקודמת. קרייג ביג'יו שני רק לריקי הנדרסון (שבטיימינג מופלא מונה השבוע למאמן החובטים של המטס), כנראה הליד אוף היטר הטוב בתולדות המשחק, ברשימת השחקנים שחבטו לידאוף הומראנס (81 כאלה יש לו). פראנק תומאס שני רק לרפאל פאלמירו, האיש והשפם (והויאגרה), שלמרות 569 הומראנס שחבט, מעולם לא הוביל את הליגה בהומראנס.

החידה לשבוע הנוכחי היא לא קשה מדי – איצ'ירו סוזוקי חבט באול סטאר האחרון לאינסייד דה פארק הומראן – הראשון בתולדות המשחק. אבל, עד לפני בואו של בייב רות', אינסייד דה פארק היו הרבה יותר נפוצים מאשר הם היום, ואפילו היתה עונה שבה השחקן שהוביל את הליגה בהומראנס חבט את כולם בתוך הפארק. מי היה השחקן וכמה הומראנס הוא חבט באותה עונה?