ארץ נהדרת? כן ולא

משהו עגום עובר על הכדורסל הייצוגי הישראלי בשנה האחרונה. נבחרת הגברים הלאומית תשחק בחודש הבא בפעם השניה ברציפות בטורניר ההזדמנות האחרונה לכניסה לאליפות אירופה, וכך גם נבחרת הנשים. בנוסף, נבחרות העתודה (עד גיל 20) מאכזבות באליפויות אירופה וכך גם נבחרות הנוער.

עד 2005 הייתה הנבחרת הלאומית מעפילה לשלבי גמר האליפות הישר מהבתים המוקדמים. ותר מכך: ב-2003, בשבדיה, השיגה את הדירוג הטוב ביותר שלה מאז 1983, כאשר סיימה במקום השישי. מולי קצורין היה האיש שהוביל אז את הנבחרת באליפות רביעית ברציפות. קצורין התפטר אחרי הכישלון במוקדמות 2005, וצביקה שרף לקח על עצמו את המשימה להחזיר את הנבחרת לחברה הגבוהה של אירופה, ועמד בה בהצלחה עם זכייה בטורניר ההזדמנות האחרונה ומקום תשיעי באליפות.

בספטמבר שעבר כשלה הנבחרת פעם נוספת, הפעם עם נסיבות מקלות. בגלל מלחמת לבנון השניה לא ערכה הנבחרת אף משחק בבית וכמו כן חסרה, בגלל פציעות, את טל בורשטיין, מאיר טפירו וגור שלף. מי שהיה אמור להוביל את הנבחרת הוא יותם הלפרין, שהגיע עטור תהילה מהסבב האמריקאי שלו אחרי שנבחר בדראפט ע"י סיאטל סופרסוניקס. אבל יותם איכזב בגדול ולא הצליח להיכנס לנעליים של בורשטיין וטפירו. עכשיו תינתן לו הזדמנות נוספת להוכיח שיש לו את היכולת להתעלות בזמן אמת.

בהיעדרו של בורשטיין, הלפרין וליאור אליהו יהיו אלה שאמורים להוביל את הנבחרת ביחד עם טפירו, רביב לימונד ויניב גרין. יש רק לקוות שאליהו לא יעבור את התהליך שעבר הלפרין, שחזר מאוכזב בקיץ שעבר מסיאטל. אליהו טעם בליגת הקיץ מעט ממה שצפוי לו אם יקבל חוזה ביוסטון, שלא ביקשה כלל מלואיס סקולה להגיע להתרשמות ולשחק בליגת הקיץ.

אכזבה נוספת סיפקה לנו נבחרת העתודה (עד גיל 20). עומרי כספי אמור להיות כוכב העל הבא של הכדורסל הישראלי. אבל במשחקים בגוריציה התברר שגם הוא לא מסוגל עדיין לתפקד ברגעי האמת. זה יפה מאוד לקלוע 35 נקודות נגד מקדוניה, אבל איפה היה עומרי מול ספרד ואיטליה? מקום חמישי או שישי באליפות אירופה הוא בהחלט מכובד, אבל מאחר שהמאמן יעקב ג'ינו דיבר מפורשות על מדליה, גם כאן יש אכזבה.

אצל הנשים קיימות הרבה פחות ציפיות ובהכרח גם פחות אכזבות. בנבחרת הלאומית, שתשתתף גם היא בטורניר ההזדמנות האחרונה, מצפים להצטרפותה של שי דורון. אם היא אכן תגיע, השאלה היא באיזה מצב רוח היא תהיה. שי בוודאי מתוסכלת מכך שאינה מקבלת דקות משחק בניו יורק ליברטי, מה שעלול לפגוע בביטחון שלה. מאמן נבחרת העתודה, מאיר אליהו, הצהיר שמטרתו היא להישאר בדרג א' של אליפות אירופה לנבחרות עד גיל 20. זה לא יהיה קל, אבל זה אפשרי. עדן ענבר, מאמן נבחרת הנערות, אמר שהדירוג של הנבחרת שלו הוא מאוד מכובד. אם מקום שישי בדרג ב' האירופי (כלומר מקום 24 בסה"כ) הוא מכובד, אז כנראה שמצבנו באמת גרוע.

הספורט הישראלי זכה באחד מהישגיו הגדולים ביותר עם עלייתה של נבחרת הנשים לבית העליון של גביע הפדרציה בטניס. ישראל בין שמונה הגדולות של הטניס העולמי? נשמע קצת הזוי, אבל זו המציאות. בעונה הבאה פאר ואובזילר מול האחיות ויליאמס, אולי נגד הרוסיות שראפובה וקוזנצובה, או הצרפתיות מורסמו וברטולי או האיטלקיות גארבין וסקיאבונה.

מסתבר שכדי להצליח בגביע הפדרציה אתה זקוק לשתי שחקניות טובות. עד כה היה לנו במקרה הטוב שחקנית חזקה אחת. אנה סמשנובה בשיאה הייתה בבדידות מזהירה. עכשיו, לאור הפריחה המאוחרת של ציפי אובזילר, יש לנו שתי שחקניות מצוינות. את יכולתה של שחר פאר אנו כבר לוקחים כמובן מאליו. נכון, לא מזיק גם קצת מזל ומחלתה הפתאומית של סיביל באמר סייעה לנבחרת שלנו לנצח בלינץ, אבל מאידך, אי אפשר להתעלם מכך שכל משחקיה של ישראל היו משחקי חוץ. משום מה, ההגרלה עדיין לא "סידרה" לנו משחק בית. נוכל רק לקוות שהמשחק הראשון בבית העליון ייערך ברמת השרון.

כוחה של הנבחרת הוא לא רק בשחר ובציפי. זו תוצאה של עבודת צוות בראשותו של הקפטן מזה חמש שנים עודד יעקב ועם המאמן ליאור מור ומאמן הכושר אלכס בילקביץ'. אחרי העונה הנהדרת שעוברת עליה, אין ספק שלציפי תהיה מוטיבציה גדולה להמשיך למרות 34 שנותיה. הצוות המקצועי צריך עכשיו להכשיר שחקנית נוספת (יוליה גלושקו?) שתוכל להחליף את שחר וציפי במקרה של פציעה או מחלה ובבוא היום, כאשר אובזילר תתלה את המחבט.

ותודה לערוץ הספורט על השידורים הישירים מלינץ, אבל מי לכל הרוחות הושיב את אייל קיציס בכיסא השדר? מר קיציס הוא איש רב כשרונות, ואם הוא החליט לעשות חלטורה בספורט, למה דווקא בווימבלדון ובסוף השבוע בתחרות החשובה ביותר של הטניס הישראלי מזה שנים רבות? צרחות היסטוריות "יופי ציפי!" או "יופי שחר!" על כל החטאה משוועת של הטניסאית היריבה, מתאימות לכל היותר לערוץ טלוויזיה קהילתי.