פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        "לא האמנתי שההנהלה תתנהג אליי כך"

        גילי ורמוט רק יומיים בבלגיה וכבר מתנהג כאירופאי – נמאס לו לדבר על גיא לוי, הוא לא כועס על שום ולוין וקצת פגוע מהפועל ת"א

        אם לשפוט את גילי ורמוט על פי דפי הסטטיסטיקה, מדובר בשחקן בינוני – קשר ימני שלא מצליח לתפוס מקום של קבע בהרכב הראשון, כובש בממוצע שלושה שערים בעונה ומבשל מספר דומה, לא הצליח להתבסס כשחקן מוביל בנבחרת הצעירה וטרם קיבל זימון בכורה לבוגרת, עוד שחקן מן המניין. אבל זאת, כמובן, רק על פי דפי הסטטיסטיקה, שכן בפועל מדובר באחד הקשרים היצירתיים היותר כשרוניים שצמחו לנו בארץ, כזה שברגע שהכדור אצלו ברגליים האוהדים יודעים שאם החלוץ יקרא אותו נכון, זה יסתיים בשער.

        גם הסקאוטים של קבוצת גנט הבלגית הבחינו בפוטנציאל, ולפני שלושה שבועות קיבל ורמוט פנייה מקבוצת מרכז טבלה בליגה, שאם תשאלו אותו, "נמצאת בדיוק באמצע – יותר טובה מישראל ופחות טובה מהליגות הגדולות באירופה". ביום רביעי האחרון סגרה הפועל ת"א את הפרטים הסופיים עם הבלגים ובשישי ורמוט כבר הגיע למחנה האימונים עם קבוצתו החדשה. מהמלון במירלו, אליו הגיעו שחקני גנט לאחר נסיעה של חצי שעה באוטובוס, מספר ורמוט בראיון ראשון מאירופה, על התקופה בהפועל, החיבור עם הקהל, חוסר ההערכה מצד מאמנים שונים והחלומות באירופה.

        "הרגע הכי מבאס בהפועל – גלזגו בבית"

        "אם לפני חודשיים היו מדברים איתי על אירופה, הייתי צוחק", פותח ורמוט בצניעות ומבהיר: "לא הייתי נחוש לעזוב את הפועל, אבל יש התפתחויות ודברים לא צפויים. כשמגיעה כזאת הצעה צריך לחשוב ולשקול ואני חושב שעשיתי את ההחלטה הנכונה. יש סוג של סיכון בהחלטה שלקחתי – לצאת למדינה זרה, חוסר הודאות סביב המעמד שלי בקבוצה החדשה. ברור שהכי פשוט היה להישאר בהפועל, אבל רציתי להתקדם ואם רוצים להתקדם זו הדרך, אין ברירה אחרת".

        ורמוט, שיחגוג יום הולדת 22 בתחילת אוגוסט, מגיע אמנם למדינה זרה, אך הוא יפגוש שם שני פרצופים מוכרים – סלים טועמה ואליניב ברדה, שישחקו בעונה הבאה בסטנדרד ליאז' וגנק בהתאמה. "יהיה מוזר לשחק נגדם", מודה ורמוט, "בייחוד שזה מחוץ לישראל, אבל מדובר בשני אנשים חיוביים ונחמדים ואני בטוח שזה ייקל עליי שהם שם ושנעזור אחד לשני להתאקלם".

        הקשר, שהגיע לוולפסון בעונת 2005/6, מסכם תקופה של שנתיים באדום: "מדובר בשנתיים די מוצלחות, גם מבחינה אישית וגם מבחינה קבוצתית. הרגע הכי מאושר שלי עם הפועל היה הזכייה בגביע האחרון. שתי הזכיות היו מאושרות כמובן, אבל בגביע האחרון הרגשתי שהיה לי חלק יותר משמעותי, הרגשתי יותר אחריות על הגב שלי ואהבתי את זה".

        "הרגע הכי מבאס, מנגד, היה במשחק מול גלזגו ריינג'רס בבית. למרות שניצחנו ושמחתי בשביל הקבוצה, הייתי בטוח שאני פותח בהרכב ובסוף נכנסתי כמחליף לשתי דקות. זה ממש ביאס אותי, כי מהרגע שעברנו את שלב הבתים חיכינו כל כך להרגלה, היתה ציפייה גדולה, קיבלנו את ריינג'רס וחיכיתי לזה המון. באותה תקופה בדיוק ביססתי את מעמדי כשחקן הרכב ואז הגיע ניר לוין והוציא אותי מההרכב, זה היה מתסכל".

        "שום ולוין הבינו את הטעות שלהם לבד"

        על היחסים עם ניר לוין, שלא החזיק ממנו, ויצחק שום, שהעדיף לראות אותו עולה מהספסל, גילי לא רוצה לדבר. "כבר טחנו את הנושא הזה כל כך הרבה", הוא מסביר בתקיפות, "ואני לא רוצה לעשות שריפות". ובכל זאת הוא מוכן להגיד משפט אחד: "זה מתסכל שעמדת הפתיחה שלי אצל כל מאמן שבא היתה על הספסל. אצל שום הגיעה תקופה שסוף סוף הצלחתי ליצור את המעמד של שחקן הרכב, שזה לא דבר פשוט במיוחד כשאתה שחקן צעיר. ואז הגיע לוין, ושוב אתה שחקן מחליף ועכשיו לך תוכיח את עצמך, כשאם אתה מקבל את הצ'אנס זה למשחק אחד ואם אתה לא מבקיע בו שלושער אתה חוזר לספסל".

        בעונה האחרונה פתח ורמוט ב-19 משחקים, והוחלף כמעט בכולם (14 משחקים). ב-12 משחקים נוספים הוא עלה מהספסל, אך גם במשחקים בהם קיבל את חולצת ההרכב, הרגיש השחקן שהוא פותח בחסד ולא בזכות: "רוב המשחקים שפתחתי בהם השנה היו כי אחד השחקנים היה פצוע, חולה או מורחק, חזרתי להרכב ואז השחקן חזר ושוב הוציאו אותי החוצה. אבל מכל דבר לומדים ומתחשלים וכך עשיתי".

        כנשאל האם היציאה לאירופה מהווה הוכחה לכל המאמנים שלא האמינו בו בארץ, עונה ורמוט חדש משמעית: "לא. לא היה לי מה להוכיח לאף אחד. עשיתי את זה בשביל עצמי כי אני רציתי להתקדם. אם בסופו של דבר סיימתי כשחקן הרכב גם אצל שום וגם אצל לוין, סימן שהם הבינו את הטעות שלהם לבד".

        כמה אפשר להתקע על גיא לוי?

        עוד מאמן שלא נמנה על מעריצי ורמוט הוא מאמן הנבחרת הצעירה, גיא לוי. לוי לא זימן את קשר גנט לאליפות אירופה בהולנד, על אף שלטענת רבים וטובים הוא היה אחד משחקני הסגל המורחב שנמצאו בכושר הטוב ביותר באותה תקופה. לאחר פרסום הסגל הסופי נשאר ורמוט אדיש. "אני מאוכזב אבל לא מופתע", הוא אמר אז לכל מי ששאל. לוי, מצידו, שסיים את הטורניר כולו ללא נקודות ו/או שער זכות, לא הרגיש בחסרונו של הקשר ואמר שבדיעבד, "על פי ההתבטאויות של ורמוט", הוא לא חושב שהוא טעה בכך שלא זימן אותו.

        "אני לא יודע על איזה התבטאויות הוא מדבר", מתנצל הקשר, "אולי הוא כעס כי אמרתי שאצל כל מאמן אחר הייתי בהרכב, ואולי בכלל אם אני ואיתי שכטר לא היינו מדברים, הוא היה לוקח אחד מאיתנו להולנד במקום עמית בן שושן הפצוע. אבל זה לא משנה מה אמרתי או לא, הרי הוא ניפה אותי לפני שדיברתי בכלל. אני לא חושב שיש לגיא משהו אישי נגדי, מה כבר יכול להיות?"

        " אני ילד טוב, לא בעייתי, אף פעם לא עשיתי רע לאף אחד, זה חייב להיות מקצועי. חוץ מזה שהבנתי שהוא התייעץ עם עוד איש מקצוע אחד שלא שייך לעולם הכדורגל, אז אני לא יודע, יכול להיות שלא התאמתי מעוד בחינות. הוא פשוט לא החזיק ממני וזהו, זה מאחורי ואני מאמין שהכל היה לטובה". על כעס, משקעים, טינה או כל רגש אחר, ורמוט מעדיף שלא להתייחס. "נמאס לי לדבר על זה כבר, כמה אפשר להתקע על גיא לוי?".

        "כשהאוהדים לקחו אותי למחסן שלהם, קיבלתי הלם"

        אז חוזרים להפועל. "בארץ הפועל זה הבית שלי", אומר ורמוט בגאווה, "אני לא מצטער שהגעתי להפועל ולא מתחרט לרגע אחד שלא הלכתי למכבי חיפה בסופו של דבר. זאת למרות כל מה שקרה בתקופה האחרונה כשרציתי לעזוב והם ניסו להכשיל את המעבר שלי. הבנתי שלקבוצה יש אינטרס להשאיר אותי, הם רצו קבוצה טובה, אבל לי היה את האינטרס שלי להתקדם. גם אם הכוונות שלהם היו טובות, לכל דבר יש דרך ולא אהבתי את הדרך של ההנהלה, בלשון המעטה".

        "במשך שנתיים היו לי יחסים מצויינים עם ההנהלה של הפועל. הם לא החסירו ממני פרט, כל דבר שהייתי צריך קיבלתי. אני מתכוון לזה בכל הרצינות, ולא אומר סתם, ההנהלה התייחסה אליי ממש יפה - מוני (הראל) תמך בי גם ברגעים הקשים והאמין בי לאורך כל הדרך, אבל בשבועיים האחרונים התאכזבתי מהם. לא ציפיתי מהם להתנהג בצורה כזאת ולא האמנתי שההנהלה של הפועל תתנהג אליי ככה".

        על הקהל של הפועל, יש לו רק דברים טובים להגיד: "היה לי חיבור טוב עם האוהדים, מאוד נהנתי מהם. הגדולה של הקהל היא שהוא היה איתי באופן אישי ועם הקבוצה ברגעים הקשים. כל המדינה יודעת שהקהל של הפועל הוא הכי טוב שיש. זה הקהל הכי מאורגן, הכי תומך, הכי יצירתי, שירים הכי טובים, ממש מקהלה. השיא, מבחינתי, היה לפני הדרבי – האוהדים לקחו אותנו למחסן שלהם, איפה שהם שומרים את כל הציוד, קיבלתי הלם. אנשים ממש ישנים שם, לא עובדים, לא כלום, רק הפועל, הכל בשביל להכין תפאורה ודברים כאלה, זה פשוט היה מדהים לראות את זה".

        "אני לא שחקן מפונק"

        לפני אחת הטיסות של הקבוצה למשחק חוץ בגביע אופ"א, ניגשו מספר אוהדים לורמוט, חיבקו, נישקו וביקשו: "רד יותר לגליצ'ים, קצת יותר הגנה". הקשר זוכר יותר ממקרה אחד ספציפי ומספר בחיוך: "הרבה פעמים אומרים לי לרדת ליותר גליצ'ים, אבל גם היו אוהדים שאמרו לי 'אל תרד להגנה בכלל. העיקר שהכדור אצלך, זה מספיק'. קרה יותר מפעם אחת שהאוהדים העירו לי על הגנה, וזה בסדר. אין לי בעיה לקחת דברים לתשומת ליבי. בחודש וחצי האחרונים של העונה, כשנכנסתי יותר לעניינים, הקהל היה מבסוט ממני גם מבחינה הגנתית, את זה אני יודע".

        "בכללי, אני לא מסכים עם זה שאומרים עליי שאני שחקן מפונק, שלא עושה הגנה", ממשיך הקשר, "יכול להיות שאני צריך להיות יותר אגרסיבי, בעצם בטוח שאני צריך להיות יותר אגרסיבי, אבל אני תמיד עושה הגנה - יורד עד למטה, רץ ועובד".

        על קבוצתו החדשה, ורמוט עדיין לא יודע הרבה. הוא עדיין לומד, יודע שיצטרך לעבוד קשה, מקווה להשתפר וחולם כמו כולם על הליגות הגבוהות באירופה: "הליגה הבלגית היא לא הליגה הספרדית או האנגלית, אבל זו ליגה טובה יותר מישראל, פיסית יותר עם קצב מהיר ואני מקווה שהדברים האלה יגרמו לי להשתפר. זה מבחן בשבילי, מדרגה אחת קדימה בקריירה ואני מקווה שיהיו עוד כאלה. אני לא יודע איפה אני אהיה עוד כמה שנים, אי אפשר לתכנן שום דבר בחיים בטח שלא בכדורגל, אבל החלום הרטוב זה כמובן אנגליה או ספרד".