יש למה לחכות?

הקיץ של מכבי תל אביב עומד בסימן תיקון. נדמה שהמטרה הראשונית של ראשי המועדון, עוד לפני בניית הרכב מנצח, היא לנהוג בדיוק הפוך מאיך שפעלו בפגרה שעברה, שהייתה רחוקה ריבאונד התקפה אחד מקטסטרופה ספורטיבית: אם בקיץ שעבר הסתבכה הקבוצה לאחר שנדחתה על ידי דייויד בלאט ומינתה את נוון ספאחיה בשלב מאוחר, הפעם היא שדחתה את מאמנה בעבר ומינתה בדיסקרטיות ובמפתיע את עודד קטש. אם בקיץ שעבר איבדה את כל הצוות המקצועי שלה בתוך שבוע, בעקבות העזיבות של גרשון, שמיר ועוזריהם, ניסתה הקבוצה ליצור יציבות בצוות המקצועי, כשמינתה את צביקה שרף למנכ"ל. אם בקיץ שעבר ויתרה על הרכז המוכשר והפוחז שלה, וויל סולומון, הפעם היא האריכה את החוזה של יורשו, וויל ביינום. ולאחר שהנחיתה בקיץ שעבר ברגע האחרון זרים משום מקום – צעירים מדי, בעייתיים מדי או בינוניים מדי – הפעם מגיעים בשלב מוקדם שחקני רכש מוכרים, עם ניסיון באירופה או בישראל, שיכולותיהם ידועות, פחות או יותר – טרנס מוריס, דייויד בלותנטל, וונטיגו קאמינגס ומרקוס פייזר.

כך שמכבי, לכאורה, הלכה על בטוח, וביטחה את עצמה מכל הכיוונים. הסגל שלה נראה עמוס וגדוש, לגוף המתפרק של ניקולה וויצ'יץ' יש תחליפים רבים בקו הקדמי, קאמינגס מגבה את את ביינום ההפכפך, מוריס הוא שדרוג עצום ביחס לעב"מ פיליקס ובלותנטל הוא תוספת כוח עצומה בליגה הישראלית, שבה אמורה מכבי לשוב ולטייל לדאבל. אבל כשמביטים קצת יותר מקרוב, מתחילים להתבלט סימני השאלה – והם רבים. ראשית, אפשר לשכוח מחלומות החזרה לכדורסל המענג של הקבוצות של גרשון ובלאט, הן זו שהונהגה על ידי אריאל מקדונלד ונייט האפמן, והן ההיא שהובלה על ידי שאראס, פארקר, ו-וויצ'יץ', שהתאפיינו בחוסר אנוכיות, באסיסטים רבים ובכדור שנע במהירות מיד ליד. הקרואטי ימצא עצמו מוקף בשחקנים שאוהבים את הכדור ואת הטבעת – פייזר, בלותנטל, ביינום וגם קאמינגס. אף אחד מהם איננו מוסר מצטיין, רבים מהם מועדים לאיבודי כדור. בנוסף, הרעיון להעביר את ביינום לעמדה מספר 2 מבורך, אבל גם שם הוא ירצה את הכדור ביד, בדיוק כמו עמיתו החדש קאמינגס. שיתוף הפעולה ביניהם עלול להוליד חיכוכים ומאבקי שליטה.

אולם סימן השאלה הגדול ביותר עומד על הקווים. העיתונות האוהדת למדי לה זכה עודד קטש מאז מונה, והאהדה המובטחת מהיציעים, לא משנים את חוסר ניסיונו ואת הכדורסל הלא יציב והמרושל לפרקים שהציגה גליל עליון תחת הדרכתו. קשה מאוד לגרום לכוכבים כשאראס ופארקר לשתף פעולה, קשה עוד יותר לשכנע את מרקוס פייזר למסור או לגרום לביינום לא להוביל את ההתקפה. שום דבר שקטש עשה עד עתה לא הכין אותו להוביל סגל כה בעייתי. לכן, אחרי שמכבי עשתה ככל יכולתה להימנע מהימורים בהחתמת שחקנים, ההימור העצום שלקחה בעמדת המאמן יגרום לרגליהם של מזרחי, פדרמן ושות' לשקשק שוב עד הג'אמפ בול הראשון של העונה.

אוהדי מכבי תל אביב, אתם יכולים להירגע. אחרי עונה בה נגררה ההנהלה הצהובה עד שלהי הקיץ כדי לבנות צוות מקצועי, וחיכתה עד הדקה ה-90 ממש כדי להשלים את סגל השחקנים (שהשורש ש.ל.מ הוא הדבר הכי רחוק מלייצג אותו), עשו את זה הפעם מזרחי, פדרמן ופנאן תוך פחות משלושה שבועות מסיום העונה. השנה, את הנסיעה ללאס וגאס אפשר יהיה לנצל לעוד דברים פרט לצפייה בזרים פוטנציאליים.

בניית הסגל החדש של מכבי תל אביב הושתתה על הפנמת לקחי עונת ספאחיה, כשכל אחד משחקני החיזוק הטריים הונחת כאן כתרופה לחולי ספציפי. ובתרופות, כידוע, לא לוקחים סיכונים. טרנס מוריס, פורוורד אתלטי, יעיל ונטול אגו, יעלה מהספסל כדי לבצר את הקו הקדמי של הצהובים, בתקווה לחזרת המטריה האווירית של ימי באסטון. וונטיגו קאמינגס, הרכז המנוסה של פרטיזן, אמור לגבות את הפזיזות וחוסר הניסיון של וויל ביינום (למרות שגם הוא כיכב בטבלת איבודי הכדור בעונה שחלפה). מרכוס פייזר יתרום עוד גוף בריא מתחת לסל, אבל יהווה בעיקר עוד נדבך משמעותי ברפרטואר ההתקפי.

מי שעלולים להיפגע מהקונספט המכבי החדש הם השחקנים הישראלים, כולל הבכירים שבהם. יותם הלפרין, שבעונה שעברה התנדנד עד שנשכח מאחורי גוראן ירטין, עלול לחזור להיות כוכב משחקי הליגה, כשביינום וקאמינגס יזכו לעדיפות מוחלטת על פניו מדי יום חמישי. טל בורשטיין, נקודת האור של משחק האליפות, יגיר זיעה במאבק על דקות משחק עם קאמינגס ודיוויד בלותנטאל, בעוד ליאור אליהו יהפוך לאופציה רביעית בלבד בקו הקדמי, אחרי פייזר, מוריס ו-וויצ'יץ'. עודד קטש, שהוקפץ מהשלווה הגלילית היישר אל סיר הלחץ, יצטרך להתמודד לראשונה עם ניווט של ספינה עמוסת אגואים, בגדלים אותם הכיר אולי רק כשחקן. למזלו, את הצעדים הראשונים הוא עושה עם גיבוי מוחלט מצד ההנהלה והאוהדים, שאפופים אופוריה לנוכח המאמן "המכביסטי" שמצאו לעצמם.

מכבי מודל 2008 נראית מאוזנת ובריאה יותר מזו של 2007, שהתבססה על גבו הקומל של ניקולה וויצ'יץ' ויכולתו האישית של וויל ביינום. אבל הבשורה המרכזית מגיעה מההשלמה עם חוסר היכולת להתמודד כלכלית עם מפלצות היורו של ספרד, יוון ורוסיה, מה שמנע מרדף ארוך ומיותר אחרי שחקנים שלא היו נוחתים ביד אליהו, ולא בגלל המצב בצפון. למכבי יהיה גם בעונה הקרובה רק התקציב השמיני או העשירי ביורוליג, אלא שהפעם, אם לא יהיו תקלות, המיקום הסופי שלה אמור להיות גבוה בהרבה.

שמעון מזרחי הוא אדם שחלק ניכר ממהותו היא תדמיתו. בקיץ שעבר נשבר לאלפי רסיסים הטאבו לפיו מכבי תל אביב בכלל ומזרחי בפרט הם מודל למצוינות ניהולית. זה כאב לו במיוחד כי מדובר היה בטאבו שבנה בנחישות ובמעט מאוד רגישות בעמל של כמעט ארבעה עשורים - תואר אחר תואר, הישג אחר הישג. אשתקד, בשיאו של השבר, נטען כי תם זמנם של הבוסים המעונבים, שהדרך בה מנהלים את המועדון שלהם אנכרוניסטית ומיושנת. אמרו שהגיע הזמן להתקדם הלאה, לבצע את ההתאמה למציאות הספורטיבית של שנות האלפיים, בה מנג'ר הוא איש כדורסל מקצועי שמקורו מאחורי הקווים ולא בשער 9, ומחלקת סקאוטינג מסתכמת במעט יותר ממאות הקלטות והדפים שפזורים בבית של מוני.

כך שעונה שלמה שכב האגו של מזרחי ושותפיו חבול ומדמם. מי שליווה את הקבוצה לאורך העונה ראה כי הטראומה המקצועית-פיננסית-תדמיתית ההיא רודפת אותם, לא מניחה להם לרגע. לכן עם סיום העונה החולפת מיהרו במכבי לפטר את כל סממני הכישלון, ובראשם המאמן נוון ספאחיה. אם מזרחי היה יכול, סביר שהיה מפטר גם את אהוד אולמרט.

מכבי תל אביב השלימה את סגל שחקניה לעונה הבאה בזמן שבחלק מהליגות באירופה עוד שיחקו כדורסל כי למזרחי את פדרמן את כץ בער להוכיח שהם עדיין לא שכחו איך עושים עסקים. זה, ובגלל שלוש סיבות נוספות: העובדה שהחל מהשבוע הבא יהיה המנכ"ל צביקה שרף טרוד בענייני הנבחרת הלאומית, ניצול שוק השחקנים הרדום בשלב זה של הפגרה לביצוע מספר רכישות במחיר הקרן, וכן זירוז מכירת המנויים וחתימת הסכמי החסות השונים.

במכבי מתגאים בהחתמות המהירות שביצעו ורואים בחלקן הישג בפני עצמו. וזה לא משנה שהבחירה החפוזה בפייזר, למשל, נעשתה רק על בסיס צפייה בווידאו ושיחות עם אנשי מקצוע בארה"ב ובספרד. במכבי וויתרו על עניין שולי כמו שליחת נציג מהצוות המקצועי שיצפה בפייזר בפעולה בליגה בפורטו ריקו. שכן החשוב הוא שהסגל הושלם, הנזק התדמיתי תוקן וכעת אפשר להתפנות לשלב קידום המכירות.

אולם ישנן שאלות מהותיות שצריכות להישאל, הרהורים שחייבים להגות בהם בקול רם. קאמינגס ירכז? את המוניטין הטוב במכללות יצר לעצמו מעמדת הסקנד גארד. והרי את העונה החולפת סיים קאמינגס רביעי בטבלת המאבדים ביורוליג, ו-11 בלבד במוסרים. האין לעובדה שבגילו המתקדם (31) מצא עצמו בפרטיזן בלגרד על משכורת של 250,000 דולר, סיבה מקצועית מוצדקת? ומה באשר לציוות בין פייזר המועד לפציעות, שהחמיץ בעונה החולפת 12 מתוך 34 משחקים בליגה הספרדית עקב מכאובים שונים ומשונים, לצד וויצ'יץ' השברירי? ומי ישחק בעמדת הסמול פורוורד? בורשטיין? בלות'נטאל? והאם ביינום, שאמור לספק את מרבית הנקודות בקו האחורי, ילהטט בשומרים מסוגם של דיאמנטידיס ולנגדון כפי שהשתעשע במאיר טפירו וביוגב אוחיון? ומה יהא גורלו של ליאור אליהו בעקבות אינפלציית הגבוהים?

ובעצם, מה כל זה משנה. הלא יש קבוצה למכור לקהל הרחב, והאלפים כבר צובאים על משרדי המועדון, "וגם המפרסמים מאוד אוהבים את זה", כפי שמדגישים גורמים במחלקת השיווק. והפעם, תודה לאל, ייצא הקרקס הנודד של מזרחי למסע היחצנות השנתי בארה"ב בסגל מלא. מי יודע, אולי איזה ביזנסמן אנגלוסקסי עוד יתאהב בקבוצה שתפרק את הניקס בגארדן וירכוש לעצמו בוקס פרטי אחד או שניים, עם כיסאות העור והאוכל הטוב ומסכי הפלזמה ושלל הפינוקים שמסביב. וכולם, מפנאן ופדרמן וכץ ועד שרף, מחייכים איש אל רעהו וטופחים לעצמם על השכם: עם קטש ופייזר וקמפיין שיווק אגרסיבי, בעונה הבאה לא יבצבצו עוד קרחות מכוערות ביציעים. מזרחי הוא שוב מיסטר פרפקט. ורק על רמת הכדורסל שתוצג, איש אינו מוכן להתחייב.