פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        בעט, לוסיו, בעט

        הרבה בעיות, מקצועיות ואישיות, רודפות את לוסיו פילומנו לאורך הקריירה. ראובן עטר במרוץ אחרי החלוץ הארגנטינאי. השאלה היא למה

        על הכשרון שיש ברגליים של לוסיו פילומנו אף אחד לא חולק. אבל משהו בתוך הקופסה, איך אומרים, לא משאיר הרבה מקום לאופטימיות. מצד אחד, הכשרון מארגנטינה היה מחוזר על ידי ראובן עטר במשך שבועות. הוא אפילו דחה הצעה לצרף מיידית את חלוץ נבחרת בוליביה בטענה שזה השחקן שירעיד את הקופסה. אבל מצד שני, הקריירה של פילומנו ידעה עליות ומורדות, כל כך קיצונית שקשה לשפוט אותו. פילומנו יכול לכבוש כאן בעונה הבאה 20 שערים, אבל באותה מידה הוא יכול לארוז את המזוודות אחרי שני מחזורים בטענה שמישהו הרגיז אותו. השאלה הגדולה היא האם זה שווה את הסיכון. האמת, אין לנו תשובה בשבילכם. אבל הנה כמה עובדות שלא ידעתם.

        לא מתאקלם

        נואבה צ'יקגו הייתה למעשה קבוצת נעוריו של פילומנו (27). על פי הנתונים הרשמיים המפורסמים באתרי האינטרנט, הופעת הבכורה בליגה הארגנטינאית התקיימה בגיל 15 והוא אפילו הבקיע בה שער. צ'יקגו היא קבוצה שמתנדנדת, על בסיס קבוע, בין הליגה הראשונה לשניה. בגיל 18 פילומנו עזב את ארגנטינה. הוא החליט לנסות את מזלו מחוץ ליבשת, והוחתם באודינזה. הביקורת בארגנטינה גברה ובעיתונות טענו שהוא מנסה "לקצר הליכים", כלומר מנסה להיות כוכב בטרם באמת הוכיח שהוא ראוי לתואר הזה. באותה עונה פילומנו לא ראה דקת דשא, ואז הוא עבר לאינטר שהאמינה בו. כל כך האמינה בו שהוא לא שיחק דקה כל העונה. הטענה הייתה שפילומנו הוא שחקן בינוני ומטה במישור המקומי, שלא מסוגל להצליח מחוץ ליבשת.

        נראה כי פילומנו ניסה להרשים מישהו, אבל זה לא ממש הלך לו. הוא היה שייך לחלק ממאגר כשרונות ששייכים למועדונים הגדולים אבל לא באמת משחקים. בקיץ 1999, כשהוא עדיין לא בן 20, הוא חתם בסן לורנצו, כיום אלופת ארגנטינה, אבל אז קבוצה מהדרג הבינוני. כמעט שלוש עונות הוא שיחק שם ונחשב לשחקן ספסל טיפוסי. מתוך 21 משחקים בשלוש עונות, הוא הבקיע ארבעה שערים ולא הותיר רושם מיוחד. בחלק השני של העונה הוא עבר לג'אגווארס, אז קבוצה שעלתה לראשונה בתולדותיה לליגה הראשונה. במחזור הראשון הוא הפתיע. השער הראשון בהסטוריה של ג'אגווארס היה חתום על שמו, אבל עד סוף העונה הוא לא עשה הרבה וכבש עוד חמישה שערי ליגה.

        התחנה הבאה שלו הייתה בדרום קוריאה, קבוצה העונה לשם בוסאן אייקונס. הוא רשם 15 הופעות, כבש ששה שערים, אבל למרות ההצלחה החלקית והרצון להאריך את חוזהו הוא עזב. פילומנו הודיע שהוא מתגעגע לארגנטינה. ואז, לקראת תום העונה, הוא עבר לשחק בדי.סי יונייטד, קבוצה מוושינגטון. בארכיון של העיתון "וושינגטון פוסט" מצאנו כתבה עליו. מתברר כי אשתו, מרינה, היא זאת ששכנעה אותו לעזוב את דרום קוריאה ולא הפסיקה לבכות. עד סוף העונה פילומנו שותף בשני משחקים. ביונייטד באמת האמינו שהוא מסוגל להפוך לכשרון על, והחתימו אותו על חוזה עם אופציה לעונה נוספת מבלי לשלם דמי העברה. אבל אז הגיעה פציעה. החלוץ מארגנטינה סבל ממתיחה רצינית ברצועת ברך ימין, אבל ביונייטד האמינו שיתאושש.

        הבעיה הייתה שבקבוצה הזאת שיחקו חלוצים הרבה יותר טובים ממנו והוא לא הרבה לשחק. בעקבות העובדה הזאת, במהלך התקופה הזאת פילומנו תופקד כקשר. בעונה שאחרי, למרות הפציעה, החוזה שלו הוארך. הדבר גרם לויכוח בין מחנות האוהדים. חלק טענו שיש לו כדורגל וצריך לתת לו הזדמנות ראויה, אחרים טענו שהוא פשוט לא שחקן כדורגל ואין מקום להשאיר אותו בקבוצה. מתברר כי החלוץ הסכים להפחית בשכרו ולכן הוא נשאר בקבוצה. באותו שלב אחד האוהדים תקף את ההנהלה כשאמר: "לראשי המועדון צריך לתת חולצה שעליה כתוב, 'היינו 40 יום בבואנוס איירס וכל מה שחזרנו זה עם החלוץ העלוב הזה'".

        קם והלך

        את העונה שעברה הוא התחיל בדי. סי, אבל שוב סבל מפציעות בברך, ולא ראה כמעט דשא. במהלך העונה הוא שותף ב-11 משחקים בלבד, פתח בחמישה, אבל אף פעם לא זכה לסיים 90 דקות על הדשא. לקראת סוף העונה, בחודש יוני, הוא הבקיע את שער הבכורה בארצות הברית, למעשה השער היחיד שלו באותה עונה. השער הזה הפך לבדיחה בקרב העיתונאים לאחר שהחלוץ קרע את החולצה, נאחז בטירוף ורץ ליציע בכדי להרעיף נשיקות לעבר אשתו מרינה.

        אחרי המשחק הוא אמר שהוא התגעגע למגרש, שהוא רעב לשערים ובגלל זה הוא הגיב כמו שהגיב. באותו ראיון הוא אפילו הצהיר כמה הוא אוהב את המועדון, הודה לראשי שתמכו בו למרות הפציעה, אמר שהוא נשאר למרות הצעות ממכסיקו ומארגנטינה ושהוא בחור נאמן. אוהדי די.סי יונייטד, מנגד, טענו שהוא סובל עדיין מפציעה.

        "נראה כאילו קשה לו להפעיל את רגל ימין, מדובר בחלוץ איטי למדי וכבד", אמרו באחת הכתבות. שבועיים אחרי אותו ראיון נוגע ללב פילומנו החרים משחק של הקבוצה, לא הופיע על דעת עצמו לאימונים, הודיע להנהלה שהוא מעוניין לעזוב וארז את המזוודות. בקבוצה לא ניסו להשאיר אותו וכמה רגעים אחרי הוא נחת בארגנטינה וחזר לקבוצת נעוריו, נואבה צ'יקגו, שם משמש אביו, אנטוניו פילומנו, כנשיא המועדון.

        בינתיים, צ'יקגו חזרה לליגה הראשונה אחרי מספר שנים. באחד האתרים נכתב כי השחקן בחר לחזור משום שהקבוצה העפילה לליגה הראשונה ולא משום שהוא מתגעגע. נראה כי גם העובדה שאביו משמש כנשיא עזרה לו לקבל החלטה. במהלך העונה פילומנו נחשב לאכזבה הכי גדולה של הקבוצה. בשמונת המחזורים האחרונים הוא התעורר ובאופן מפתיע למדי כבש שמונה ערים בשמונה משחקים. האירוע המרכזי ששמו נקשר בו היה עימות עם שחקני ולז סרספילד, אחרי משחק חם שהסתיים בעימותים חמים שבסיומם הורחקו שניים משחקי קבוצתו. פילומנו אמר על שחקני ולז: "מדובר באנשים שחצנים. הם חושבים שבעונה הבאה הם ישחקו במילאן". על השופט הוא אמר: "נראה לי שהוא אוהד ולז". מעניין מה היה אומר על זה תבריזי.