על סדר היום: פאקמן שוב מסתבך

טוב, אז מתחילים בפוטבול, משהו שלא ממש נגענו בו לאחרונה. מאי ויוני הם חודשי החור השחור של חובבי ה-NFL, אזור הדמדומים שבין הדראפט לאימוני הפתיחה לקראת העונה החדשה. בדיווחים הללו אין יותר מדי נשמה, אבל אנחנו מבטיחים - יולי יגיע ואיתו הבלגאן.

פאקמן ג'ונס - המגן הטראבלמייקר של טנסי, שכבר הושעה מהליגה על ידי הקומישינר רוג'ר גודל, שוב בצרות. ג'ונס נעצר בחשד שאיים ברצח על בעל מועדון חשפנות בלאס וגאס, והיה מעורב בתקריות ירי במועדון. לאחר שברח תחילה הסגיר עצמו השחקן, נעצר ושוחרר עד למשפט, שיחל ב-23 ביולי. מאז שהחל בקריירת המשחק הקצרה שלו ב-NFL, לפני שתי עונות, ג'ונס נעצר שש פעמים. העונש המקסימלי לסעיפי האישום נגדו: עשר שנות מאסר וקנס של 12 אלף דולר.

ומעושה צרות אחד לאחר. טנק ג'ונסון, התאקל של שיקגו המושעה לשמונה משחקים מהליגה בגלל עבירות הנשק שלו, נעצר על ידי משטרת אריזונה בשל נסיעה במהירות גבוהה. השוטרים ערכו לו בדיקות דם, כדי לבדוק אם היה שיכור.

לאוואר ארינגטון, הליינבקר ששיחק שלוש פעמים בפרובול, נפצע בידיו וברגליו בתאונת אופנוע. "יש לו הרבה כוח להתאושש", אמרה פרקליטתו, עו"ד רוזאלין פאף, "הוא יודע איך לעודד את עצמו". שני דו"חות מולאו כנגד ארינגטון בן ה-29, האחד בשל העובדה שלא היו לא רשיונות מתאימים והשני בגלל התאונה עצמה. שחקן אחר שכמעט קיפד את חייו הוא התופס הרוקי של קרוליינה, דוויין ג'ארט, שריסק את מכוניתו בתאונת דרכים בשארלוט.

ואת מי טמפה ביי רוצה בסגל שלה? נכון, את ג'ייק "הנחש" פלאמר, שעבר לשורותיה בטרייד עם דנבר ומייד לאחר מכן הכריז על פרישה.

למיאמי יש קוורטרבק חדש: טרנט גרין, שחתם בקבוצה לפני יותר משבועיים. ג'ייסון טיילור, אחד ממנהיגי ההגנה של הדולפינס, הזהיר את גרין בראיון ל"ספורטס אילוסטרייטד": "עדיף לו שיצליח להתחמק ממגינים, אחרת יהפוך לביצה מקושקשת". ובינתיים דאנטה קולפפר ממשיך לעשות מאמצים לצאת מהקבוצה, כשלפני כשבוע נפצע בידו בתאונת דרכים. בינתיים הוא עדיין באמצע שומקום, מכל הבחינות.

בשבוע שעבר הועבר ב"פוקס" המשחק בין בוסטון רד סוקס לסן פרנסיסקו ג'איינטס. אחרי מנת הקריקט הגדושה שקיבלנו בתחילת העונה, טוב שהרשת חזרה לשדר בייסבול במוצ"ש.

מה שלא מפסיק לגרום לעווית בעיניים הוא ההרכב ההתקפי של הג'איינטס. מזה מספר שנים טובות שההתקפה הזו כוללת את בארי בונדס ועוד שמונה גלמים. עומאר ויזקל לא מסוגל לחבוט בגיל 40, רנדי ווין הוא ממש לא מאני ובכלל, מבט על ההרכב מהמשחק שלהם מול היאנקיז בלילה שבין שישי לשבת מצביע על כך שאף אחד מחובטי הקבוצה לא מגיע ל-30 אחוזי חבטה. בנג'י מולינה הכי קרוב, עם 29.3, אחריו ריאן קלסקו עם 29.2, ווין עם 28.9 ובונדס עם 28.4.

מולינה הוא הכי דייקן, ובשל כך הוא אמון על ה"פרוטקשן" של בונדס. כלומר, מכיוון שברור לכולם שבארי הוא האיום ההתקפי הגדול ביותר, הקבוצה צריכה חובט אימתני שיכה אחריו ויאלץ את הפיצ'רים להגיש לבונדס. זה לא ממש קורה בפריסקו כבר כמה שנים. גם אם האחוזים של מולינה טובים יחסית, האיש הוא מהשחקנים האיטיים במייג'ורס, כלומר פוטנציאל הדאבל פליי שלו גבוה, הוא לא חובט של כוח והוא בטח לא מי שצריך לעמוד מאחורי בונדס (שלא לדבר על בניטו סנטיאגו, שגם הוא עשה זאת בלי הצלחה בשנים האחרונות). לא ברור איך בריאן סביאן, המנכ"ל של הג'איינטס, לא רואה את זה וממשיך להחתים שחקנים על חוזי ענק (מה נסגר עם בארי זיטו?) ולהעמיד ליינאפ כל כך עלוב לקבוצה עם גרעין אוהדים גדול ועשיר.

אבל גם לבארי עצמו יש חלק לא מבוטל בעניין. 2002 הייתה השנה האחרונה שמאחוריו היה חובט שיכול לעשות סדר. כשחבט ל-73 הומרים ב-2001, ג'ף קנט היה האיש שניקה את הבסיסים. סדרת תקריות בין השניים ב-2002 סללה את דרכו של קנט החוצה, ומאז הג'איינטס לא מצליחים למצוא מישהו שימלא את החור.

סמי סוסה חבט להומר ה-600 השבוע (והוסיף בשבת את ה-601), אבל כמו בארי בונדס, לסוסה יש כוכבית לצד הישגיו בשל החשד הכבד לשימוש בסמים אסורים. מי שאין עליו אפילו צל וסימן לאי כשרות לאורך הקריירה (ואולי יש רק שאנחנו לא יודעים) הוא קן גריפי ג'וניור. ג'וניור חזר עם הסינסינטי רדס לסיאטל, העיר שבה בילה את מיטב שנותיו במייג'ורס, בסוף השבוע והתקבל בכבוד מלכים.

בסיאטל היו לגריפי מספרים מדהימים, כשבעונת 1994 שיחק רק 111 משחקים בגלל השביתה הגדולה, וב-1995 נפצע והחמיץ מחצית ממשחקי הקבוצה. מעבר לכך, גריפי היה סלע של יציבות. הקללה החלה כשעבר לרדס. בשנת 2000 רשם גריפי עונה של 145 משחקים בסינסינטי, ומאז לא עבר את ה-128 משחקים (2005). פציעות, פציעות ועוד פציעות גרמו לו שוב ושוב לרדת לספסל.

היום, בגיל 38, לגריפי יש 582 הומראנס. אם לא ייפצע שוב (ובמקרה שלו זה סימן שאלה מאוד גדול) הוא צפוי לסיים את הקריירה סביב ה-600, מועדון שלאחר כניסתו של סוסה אליו מונה חמישה חברים בלבד.

ועכשיו נותר רק לחשוב ולדמיין לאלו מספרים היה גריפי מגיע לו נשאר בריא לאורך הקריירה. אין כמעט שום ספק שהיה חוצה את ה-755 של ארון ומנהל קרב עם בונדס, כך שהיינו יכולים להיות עדים למרוץ של שני ענקים ראש בראש על הבכורה בתואר היוקרתי ביותר בספורט האמריקאי.

מי שממשיך לעשות את שלו הוא אלכס רודריגז. שחקן היאנקיז חבט עד כה ל-491 הומרים, 27 מהם העונה, בטרם מלאו לו 32. א-רוד היה יציב מאוד לאורך הקריירה וסוגר עונות מלאות. מבלי לנסות ולנחס, כמובן, בהערכה שישחק לפחות עוד חמש או שש שנים, נראה שלא משנה לכמה הומרים בונדס עוד יחבוט, הוא לא יישאר בפסגה למשך יותר מכמה שנים בודדות.

בזכות קולורדו רוקיז - מאמנים כמו קלינט הארדל, שלוקחים קבוצה משום מקום, ואאוט אוף דה בלו עושים איתה ריצה מטורפת, שכוללת סוויפ על היאנקיז. לא ידוע איפה תיעצר העונה של הרוקיז, בעיקר כשהם משחקים בבית כל כך קשה כמו ה-NL מערב, אבל צריך להצדיע לקבוצה הזו, שנחשבת לאחד מבתי הקברות של ה-MLB ובחודש האחרון עושה כותרות.

בזכות דני הארן - המגרש באוקלנד הוא גן העדן הגדול ביותר בליגה למגישים, ועדיין צריך להעריך את המגיש הצעיר, שהגיע מסט. לואיס בעסקת מארק מאלדר והראה שוב כמה גאון יוצא בילי בין. הארן נושא על הכתפיים קבוצה ששיחררה את בארי זיטו וששוב איבדה את האס (?) שלה, ריץ' הארדן, שכנראה לא יהיה בטופ לעולם בגלל כמות הפציעות שלו.

בזכות ולאדימיר גררו ושון פיגינס - ולאד מסובב את המחבט כמעט על כל כדור שנזרק לעברו, לתוך הצלחת, מחוצה לה, למעלה ולמטה. זה לא מפריע לו לעמוד, כמו בכל עונה, על מאזן שנע סביב ה-32-34 אחוזי חבטה. פיגינס חזר מפציעה שהשביתה אותו במשך כמעט חודשיים בתחילת העונה, והמהירות שלו על הבסיסים בלתי נתפשת. לא פלא שהאיינג'לס טוחנים את המערב גם אם ברתולו קולון לא פוגע בכלום.

מגליו אורדונייז - מגליו היה שם כמעט נשכח עד לפלייאוף האחרון, שבו היה אחד הברגים החשובים בעליית הטייגרס לוורלד סירייס. מאז הוא שוב מזכיר איזה שחקן מצוין הוא תמיד היה לפני הפציעה שהשביתה אותו למשך כמעט שנתיים. אורדונייז מוביל את הליגה באחוזי חבטה ושני בהכנסות רצים הביתה. ובכל זאת, לא מדברים עליו יותר מדי, כי זו התכונה הטובה ביותר שלו - פשוט רוצח שקט.

בזכות קרלוס זמבראנו - הוא שמנמן, הוא מופרע, הוא מגיש קטלני והוא רואה פורנו באינטרנט. בדיוק הדמות שאנחנו אוהבים.