התיק הכבד של מכבי

פול שירלי, כדורסלן פעיל, סופר ובעל בלוג באתר ה-ESPN, לא נמנה על חבריו הקרובים ביותר של מרכוס פייזר בתקופתם המשותפת במכללת אייווה סטייט (00'-98'). "איך נאמר, גם אז המספר שלו לא ממש כיכב אצלי בספר הטלפונים", מספר עמיתו לקבוצה לשעבר. פייזר, יחד עם ג'מאל טינסלי (רכז אינדיאנה פייסרס כיום), היה שחקן המפתח במערך ה"סייקלונס" ומשחקני המכללות המפורסמים בארה"ב, בעוד ששירלי היה "בסך הכל עוד 'רול פלייר'", לדבריו. אבל כאשר מחזור הסיום של הליגה הסדירה בספרד הפגיש בין השניים בחודש שעבר, שירלי אומר שציפה לכל הפחות ללחיצת יד ידידותית.

פייזר שיחק במורסיה, שירלי במדי מנורקה ושתי קבוצות התחתית נאבקו חזיתית על הישארות בליגה. מנורקה עלתה לפרקט ראשונה ומורסיה, המארחת, מיד אחריה. שניות לאחר מכן זיהה פייזר את שירלי מרחוק. הוא התקדם לכיוונו, נעמד מולו, תקע בו מבט קר. והסתובב. בהמשך הערב הציג פייזר יכולת פנומנאלית, השאיר לבדו את מורסיה במשחק ובשניות הסיום קלע עבורה את סל הניצחון. מורסיה שרדה. "זה מרכוס", אומר שירלי. "שחקן מוכשר במיוחד, אבל בן אדם שאף פעם לא הבין איך להתייחס ליתר האנושות".

כך התגלגלה בחירה מספר 4 בדראפט 2000 לעיר קטנה בדרום-מזרח ספרד, המחזיקה בקבוצת כדורסל זניחה עוד יותר.

דרנל מרכוס למאר פייזר, יליד דטרויט, אומנם סומן כהבטחה גדולה מגיל צעיר, אבל חייב הרבה מההצלחה גם לדודתו האוהבת שיילה, בעלת התושייה. סיפור שהיה כך היה: כשהיה פייזר בן 13 פגשה הדודה, אחות סיעודית בבית אבות בלואיזיאנה, אישה בשם בוורלי פלויד, כאשר זו הגיעה לבקר את אמה, דיירת במקום. כששמעה הדודה לבית פייזר כי גברת פלויד היא למעשה אשתו של טים פלויד, מאמן קבוצת הכדורסל של מכללת ניו-אורלינס דאז, שאלה מיד אם ניתן להפגיש את אחיינה עם קואץ' פלויד הנערץ. תוך זמן קצר הפכו שיילה ובוורלי לחברות טובות.

שנים חלפו ומרכוס הצעיר הפך לשחקן המוביל של תיכון ארקדיה המקומי. אמה הקשישה של בוורלי פלויד עשתה לה תחביב: היא נהגה לגזור את כל הכתבות שפורסמו בעיתונים אודות הפלא הצעיר, חלקן תלתה במסדרון ואת רובן שלחה לחתנה, המאמן טים. "לא באמת קראתי את כל הכתבות האלה, אבל פעם אחת רפרפתי במקרה על כתבה שצוין בה שמרכוס קלע 47 נקודות באחד המשחקים", סיפר פלויד שנים לאחר מכן. "אחר כך התעמקתי וקראתי שהבחור צמח לגובה של 2.01 מטר, במשקל 110 ק"ג. יצא לי לראות אותו במחנה הצעירים של נייק באינדיאנפוליס וכל הזמן שמעתי מחברים שצפו בו שמדובר בילד כישרוני בצורה יוצאת דופן". במקביל עברה משפחת פלויד לאיימס, איווה, עם מינויו של טים למאמן קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה המקומית. "בסופו של דבר, ובהתאם לדו"חות שקיבלתי עליו, כשמרכוס סיים את התיכון החלטנו שהוא מתאים לנו. הצעתי לו מלגה וכך הוא הגיע אלינו", משחזר פלויד.

עד מהרה הפכה ההיסטוריה להיסטריה. פייזר העמיד ממוצעים נהדרים בעונתו הראשונה באוניברסיטה (14.9 נקודות, 6.7 ריבאונדים), ונבחר לפרשמן השנה בקונפרנס בו שיחקה איווה סטייט. בעונתו השלישית כבר סיפק 22.2 נקודות ו-7.7 ריבאונדים בממוצע ועזר לקבוצתו להעפיל לשלב העילית-8 בטורניר המכללות, שם הודחה בידי האלופה שבדרך, מישיגן סטייט. הוא נבחר לחמישיית העונה בליגת המכללות, הראשון בהיסטוריה של המכללה הצנועה שזוכה לכבוד הגדול. "ידעת שכאשר מרכוס עולה למגרש בריא תקבל ממנו 20 נקודות בערב, לא משנה מה", נזכר סטיב בארנס, עוזר המאמן באיווה סטייט דאז.

מי שפחות אהבו את פייזר היו חבריו לקבוצה, שהתקשו להתמודד עם אופיו הלא נוח בעליל. "כפי שהוא היה מוכשר, כך מרכוס היה נפוח ומלא בעצמו", מספר שירלי, שזוכר היטב את מפגשיו הראשונים עם פייזר, הצעיר ממנו בשנה. "פעם אחת הסתובבתי בקמפוס, ופתאום הוא יושב לו על אחד הספסלים ומתחיל לצחוק על איך שהלכתי, עם הידיים בכיסים. חשבתי לעצמי 'למה הבחור הזה יכול לדבר אלי ככה?', אבל אחר כך הבנתי שכך הוא מתנהג, על המגרש ומחוצה לו".

קואץ' פלויד עזב את איווה סטייט בסוף 98' וזכה לקידום משמעותי, כשמונה למאמנה של השיקאגו בולס. בסיום עונת 00', השלישית של פייזר באוניברסיטה, נסקו מניותיו לשמיים. יועציו דחקו בו לא להמתין עונה נוספת במכללה, ולצאת מיידית לדראפט. פייזר ציית ופלויד, מי אם לא, חטף את חביבו כבחירה הרביעית. ואז החלו הבעיות.

פייזר אומנם צלח את עונת הרוקי בכבוד (9.5 נק', 4.3 ריב', 1.1 אס', קלע 32 פעמים בספרות כפולות) ונבחר לחמישיית הרוקיס השנייה של העונה, אבל מאחורי הקלעים החלו לחשושים על "מידת המחויבות שלו וההשקעה בכל עניין הכושר הגופני", כפי שאומר אר.סי ג'ונסון, שמסקר את הבולס עבור ה"שיקאגו טריביון". הדיבורים דעכו כשפייזר הפך בעונה שלאחר מכן לאחד הבולטים בקבוצה (12.3 נק' ו-5.6 ריב', הוביל את הבולס בשתי הקטגוריות), אבל שבו לכותרות בתחילת 2003, כשפתח את העונה כבד, איטי ומהוסס יותר. בקיץ שבתווך, אגב, נעצר נוהג ללא רישיון כשאקדח טעון ברכבו. בפברואר 03' קרע את הרצועות בברך ימין וסיים את העונה. בשיקאגו תלו חלק גדול מבעיותיו הבריאותיות במשקלו העצום שהכביד עליו והפך אותו מועד לפורענות. חיבתו העזה שפיתח במקביל לנחשים, אגב, רק קיבעה את תדמית הילד הרע. "הוא לא עבד מספיק בחדר המשקולות, בילה הרבה יותר מדי", אומר ג'ונסון. "הוא לא שמר על הגוף שלו בקיץ. מרכוס בחור גדול ורחב, אבל לא גבוה. זו בעיה. גם בהגנה הוא לא הקדיש מעצמו".

את עונת 2004 המסויטת גם פייזר עצמו רוצה לשכוח: הוא התקשה להתאושש מהפציעה בברך, שהגבילה אותו בתנועה וחתכה משמעותית את דקות המשחק שלו (16 בלבד בממוצע). יתר ממוצעיו הסטטיסטיים צנחו גם הם. במהלך העונה סבל משתי תקופות היעדרות ממושכות, שכן גם הקרסול השמאלי החל לעשות בעיות. "בסך הכל פייזר הוא כישלון NBA גדול", קובע ג'ונסון נרחצות. פייזר נפרד מהבולס וחתם כשחקן חופשי במילווקי באקס (2005). בסיום עונה מאכזבת נוספת (16.7 דקות, 6.2 נק', 3.2 ריב') נסגרו בפניו דלתות ה-NBA. הסופרסטאר לשעבר נאלץ לנדוד ל-NBDL וחתם באוסטין טורוס.

גם עם תנועה מוגבלת, רגליים מצולקות וכמה קילוגרמים עודפים, שלט פייזר ללא עוררין ברחבות הליגה. "יש לו יכולת יוצאת דופן לשים את הכדור בסל, בכל מצב ובכל תנאי", מעיד שירלי. "הוא חזק ומאסיבי. ב-NBA הוא אולי התקשה בגלל עניין הגובה (2.03), אבל בכל ליגה אחרת הוא בלתי ניתן לעצירה". פייזר הצדיק את המוניטין כסקורר נהדר (22.7 נקודות, 7.8 ריב', 3.3 אס') ונבחר לשחקן השנה בליגה. גם מחוץ למגרש ניכר שחל בו שינוי: פייזר וויתר על הבילויים הליליים, ואת מירב מרצו וזמנו החל להשקיע בארבעת ילדיו והתעמקות בדת.

אחד האחראים למהפך הדרמטי שחל בפייזר היה מאמנו בטורוס, דניס ג'ונסון, שבפברואר האחרון הלך לעולמו כתוצאה מהתקף לב במהלך אימון הקבוצה. "אין לי דרך אחת לתאר את הבן אדם הזה", אמר פייזר על ג'ונסון, "אם יש מישהו שבאמת השפיע עלי ועל אורח החיים שלי, זה הוא. קואץ' ג'ונסון גרם לי להתאהב במשחק מחדש". במהלך מרץ 06' חתם פייזר על שני חוזים זמניים, בניו-אורלינס הורנטס ובסיאטל סופרסוניקס, אבל לא הצליח לתקוע יתד מחודש ב-NBA. המעבר לאירופה, תסריט מופרע לחלוטין שנתיים קודם לכן, הפך למציאות.

עם ישו הצלוב מאחוריו והאמונה שהכל בידי האל, חצה פייזר את הים ובאוגוסט אשתקד עבר לספרד. ריאל מדריד וברצלונה הביעו בו עניין מסוים, אבל בסופו של דבר החליטו שלא להסתכן. מורסיה הפצפונת זכתה מן ההפקר. "צריך להבין, לא כל אמריקאי מסוגל לעשות את המעבר הזה לאירופה כי עבור חלק מהם מדובר בפחיתות כבוד אמיתית, אבל מרכוס כנראה באמת השתנה", מסביר פול שירלי. "יש תקווה שהוא התבגר".

מקצועית וחברתית, השתלב פייזר במורסיה "באופן אבסולוטי", כפי שאומר פרשן הכדורסל פאבלו מאלו דה-מולינה. "הוא קלע מכל מצב: עם הגב, עם הפנים לסל, בתוך הצבע, מחוץ לצבע, משלוש. הוא משאבת ריבאונד. בלתי אפשרי להתמודד איתו". גם מחוץ למגרש ניכר השינוי הגדול שחל בו. "כשהוא על הפרקט, עם הגופייה של מורסיה, הבן אדם נראה כמו מפלצת", מוסיף דה-מולינה. "אבל מחוץ למגרש הוא אדיב מאוד, מרגיש מחויב לאוהדים ולקהילה. גם ב-NBA הוא היה פילנתרופ גדול, אבל במורסיה הוא לקח את זה לרמות אחרות".

אוהדיה של מורסיה העריצו אותו. עד כדי שכשהחמיץ משחק ליגה עקב פציעה, בנו האוהדים בובת ענק בדמותו, "כדי שהרוח שלו תהיה איתנו במגרש", הם הסבירו. בחג המולד החליט ללכת, על דעת עצמו והרחק מהמצלמות, לשכונה הענייה ביותר בעיר וחילק כסף לאנשים. בהמשך ביקר בבתי חולים לילדים וערך סעודה לעשרות ילדים עניים, כפי שעשה בשיקאגו. במורסיה לא שוכחים את היום בו הופיע בבגדים מסורתיים לפסטיבל השנתי שנערך בעיר. מותו של מאמנו האהוב ג'ונסון תפס את פייזר בביתו שבעיר, ולמשחק הליגה הבא, מול פואנלבראדה, עלה כשעל נעליו חקוק שמו של המאמן.

רק משני שדים מן העבר לא הצליח פייזר להשתחרר: הפציעות הכרוניות בברך ובקרסול, ומהפיוז הקצר על המגרש. "הבעיה היא באישיות שלו כשחקן", אומר מאמנו בעונה החולפת, מנולו חוסיין. "כשהוא על המגרש זה בן אדם אחר. הוא מאבד את עצמו בשנייה. אם מישהו עושה עליו פאול והשופט לא שורק, אז זהו, נגמר הסיפור. הוא מאבד ריכוז וקשה לו לחזור לעצמו. לפעמים הושבתי אותו על הספסל לכמה דקות והוא נרגע, אבל לפעמים הפיוז שלו נשרף והוא משתגע לך. במהלך המשחק, כשהאדרנלין זורם, הוא לא שומע כלום. לך תשכנע אותו שיש גם דרך אחרת".

מקצועית, לחוסיין אין תלונות לשחקן שהשאיר אותו בליגה. "הוא טוב יותר מלואיס סקולה", מתמוגג המאמן. "יש לו מגוון עצום של תנועות בצבע, הוא יודע איך להשתמש בגוף וגם יכול להרוג קבוצה מבחוץ. לפעמים הוא קצת מתבלבל וחושב שהוא קולע טוב יותר מחוץ לקשת מאשר בצבע וצריך להזכיר לו שהוא לא. אבל באמת שיש למרכוס המון איכויות: הוא בלתי עציר באחד על אחד, משני צידי הסל, סוחט המון עבירות. יש לו יד רכה ומסירה מצוינת, למרות שהרבה פעמים הוא חושב שהוא יכול לנצח משחקים לבד. בהגנה הייתה לו בעיה בהתחלה, אבל הוא למד. רק שלא תמיד בא לו לשמור".

הבעיה האחרת ממנה סבל פייזר, כאמור, היא הפציעות החוזרות. בעונה החולפת שיחק 22 משחקים בלבד מתוך 34. פייזר היה אמור לזכות בתואר מלך הסלים בליגה הספרדית, אלא שהחוק המקומי קובע כי התואר יוענק רק לשחקן ששיחק שני שליש מהמשחקים לפחות. לפייזר (18.9 נק') היה חסר משחק אחד. הפציעות מהן סובל, טוענים גם במורסיה, הן נגזרת של עודף המשקל הכרוני שלו. "במכבי יצטרכו לשים לב לעניין הזה", מתריע חוסיין. "כאן מרכוס הגיע למימדים של 135 קילו, 137 קילו לפעמים, כשהוא צריך לשקול עשרה קילו פחות. לכן הוא גם נפצע הרבה. הוא סבל העונה לפחות מ-3-4 פציעות משמעותיות בגלל המשקל. שמע, אם יש משהו שמרכוס אוהב באמת, זה לאכול. הוא יפרנס טוב מאוד את המסעדות בתל אביב. יש לו חולשה לג'אנק פוד, ובסופו של דבר זה רע מאוד ופוגע בו קשות".

מרכוס פייזר, האיש בעל אלף הפרצופים, מגיע לתל אביב. אילו מנולו חוסיין היה מכיר את העוסקים במלאכה, וודאי היה שאומר שכעת זו הבעיה של מוני פנאן. אולי בכלל יתברר שמדובר בבעיה חיובית.