רגעים של חוסר כבוד
20. הרגע הפתטי:
אחרי שלארי בירד פרש, הוא אמר שאחת הסיבות להחלטה הייתה העובדה שלעיתים קרובות הוא ניהל טראש טוק עירני עם השומר שלו, אבל להבדיל משנים עברו כבר לא יכול היה לספק את הסחורה שתיתן גב למילים. גילברט ארינס לקח העונה את דיבורי הסרק לקיצוניות מרגיזה, ואת הביצועים העוקבים במגרש לקיצוניות מביכה. אחרי שהבטיח לקלוע 50 נקודות מול פורטלנד, בגלל שמאמנה ניייט מקמילן הוא עוזר המאמן של נבחרת ארה"ב (סיבה די טיפשית, יש להודות), הוא הגיע העירה וניפק 9 נקודות ב-3 מ-15 מהשדה, כולל 0 מ-8 מאחורי הקשת. צריך להיות אדם עם אופי מברזל בשביל להצהיר הצהרות שכאלו ואז לעמוד בלחץ שהן יוצרות. הרגע הפתטי באמת היה כשאחרי המשחק רמז ארינס שמאמנו אדי ג'ורדן הוא האחראי לתבוסה.
21. רגע של רחמים:
אוי, דירק דירק דירק. 2 מ-13 במשחק השישי נגד גולדן סטייט, מבט ריק בעיניים, פנים שמקרינות ייאוש, ושפת גוף שמשדרת ויתור. התקשורת עושה ממך שקשוקה, האוהדים שותים לך את הדם. יותר מכל, פשוט ריחמנו עליך.
22. רגע של אדישות:
כשלברון ג'יימס התבקש על ידי חברו איירה ניובל לחתום על העצומה נגד רצח העם בדארפור הוא סירב בטענה שאינו מעודכן מספיק בנושא. מאז היה לו די זמן לגלות מי נגד מי, אבל מן הסתם הילד והתאגיד שמאחוריו, נייקי, מעדיפים עוד כמה דולרים (על עשרות המיליארדים שיש להם יחדיו) על פני עוד כמה חיי אדם. אנחנו, שכועסים על אדישות העולם כלפי הפיגועים בארץ, ובעיקר כלפי השואה ומכחישיה, צריכים לכעוס יותר מכולם, לא משנה כמה סמלית הייתה המחאה של מספר 23.
ובנימה ספורטיבית יותר - מייק ביבי לא סובל את רון ארטסט. עד כדי לא סובל, שהוא נפצע העונה אנושות בשריר החשק, פציעה ממנה לא התאושש במשך 82 משחקים. בין שיטוט סתמי על הפרקט וסימון לשחקני ההתקפה מהם הנתיבים הנוחים ביותר לחדור בהם לסל, הספיק ביבי לרדת בממוצעי הנקודות שלו, האסיסטים, האחוזים מהשדה, מהשלוש, ומהעונשין.
23. רגע של בריחה:
בואו ניזכר במעשיו של כרמלו אנתוני במדיסון סקוור גארדן. אחרי עבירה קשה של מרדי קולינס על ג'יי אר סמית', החל האחרון להתקוטט עם הערס הקטן נייט רובינסון. במקום נוצרה מהומה, ובחסותה התגנב לו מלו, החטיף אגרוף מצ'וקמק לראשו המופתע של קולינס, ומיד החל בהתנתקות חד צדדית מאיזור הסכנה, תוך דיווש אינטנסיבי לאחור. לא איכפת לנו לראות לפעמים קצת מכות, אבל הנקניקיות של אנתוני היא זו שהייתה צריכה להוביל להשעיה.
24. רגע של נקניקיות:
ליאנדרו ברבוסה שיכלל את הנקניקיות של כרמלו, כשבמהלך הסדרה הנוראית שלו מול ההגנה של הספרס ביקש מטוני פארקר "להפסיק לרדוף אחריו לכל מקום". לצרפתי לא היה נעים, והוא הסתפק ב"אני לא יכול, המאמן יכעס עליי".
25. רגע של השתנקות:
בגמר המזרח עלתה דטרויט ל-0:2 לא מרשים על קליבלנד, אבל נראתה בדרך לגמר ה-NBA השלישי שלה בארבע שנים. רק שאז הגיעו ארבעה הפסדים רצופים מול קבוצה נחותה, והדחה שנייה ברציפות רגע לפני ההתמודדות על הטבעת. פליפ סונדרס, צ'ונסי בילאפס, ריפ המילטון, כריס וובר וג'ו דומארס - לכולם חלק בכשלון.
אל תפספס
רגע עם דודלי
26. רגע של חטא ועונשו:
ממפיס, בוסטון ומילווקי עשו ככל יכולתן כדי לשפר עמדות לקראת הדראפט בעזרת סדרות בלתי נגמרות של הפסדים. אלי הכדורסל ראו והגיבו בהגרלת הלוטרי, ששלחה את שלושתן לבחירות 4, 5 ו-6, שמשמעותן שלא גרג אודן ולא קווין דוראנט ישחקו עבורן. כשמגיע אז מגיע.
27. רגע של צדיק וטוב לו:
לקראת סוף העונה נשאל ברנדון רוי מפורטלנד אם היכולת של הבלייזרס לא תפגע במועדון בטווח הארוך, אבל הרוקי לא התבלבל והשיב: "אני רוצה לפגוע בסיכויים שלנו לבחירה הראשונה". פורטלנד סיימה בסופו של דבר עם 32 ניצחונות, המאזן השביעי הגרוע בליגה. אבל מאמציה הספורטיביים נשאו פרי, כשכדורי הפינג פונג הביאו לה את אודן (או דוראנט).
28. רגע של צדיק ורע לו:
מה לא נאמר על נאש, אולי הגיבור הטרגי של הפלייאוף? הקנדי המופלא עשה ככל יכולתו כדי לסחוב את חבריו לתואר, והמחסום העיקרי שעמד בינו לבין הארץ המובטחת היא ההחלטה המטופשת של דייויד שטרן. לספרס לא הגיע לנצח בצורה כזו, וראוי היה לאפשר להם לקחת את הסדרה על הפרקט, אבל מה שבטוח - לנאש זה לא הגיע.
29. רגע של מישהו לא איכפת לו אם אתם חושבים שהוא צדיק:
קובי בריאנט נערץ על ידי רבים, וייתכן שהוא שנוא על מספר לא פחות גדול של אנשים. אבל על השיאים ששבר העונה אי אפשר להתווכח, כשהעמיד ממוצע של 38 נקודות על פני כל חודש מרץ, והצליח להשכיח בבת אחת את כל הדיבורים על כך שהוא שחקן מלוכלך עם רצף שלא מהעולם הזה של ארבע משחקים עם 50 פלוס נקודות: 65, 60, 60 ו-50. אחר כך הוא הסתפק ב-43, ירד ל-23, ושוב שיגר 53, ועוד מול ההגנה האימתנית של יוסטון. תגידו מה שתגידו, מדובר במכונת ההתקפה הקטלנית בעולם הכדורסל.
30. רגע של תפנית:
המשחק הרביעי בין סן אנטוניו ופיניקס אותת לכולנו שיכול להיות שבפעם הראשונה השמשות ידיחו את דאנקן והספרס, כשהשוו את התוצאה ל-2:2 אחרי ניצחון חוץ גדול. אבל בשניות הסיום הגיעה הבומבה של רוברט הורי לנאש, האינסטינקטים של אמארה ודיאו, וכאמור, אותן השעיות, ששתו לרובנו את ההנאה מהמשך הפלייאוף.
32. הרגע המרגש:
דרק פישר החמיץ את פתיחת המשחק השני של חצי גמר המערב בגלל ששהה עם בתו, שעברה טיפול ניסיוני במטרה להציל את עיניה. בהזדמנות הראשונה הוא עלה על מטוס, והגיע ישירות משדה התעופה לאולם ביוטה, משם עבר דרך חדר ההלבשה וישירות לפרקט, בלי חימום ובלי הכנה מנטלית. הקהל הג'אזי המקומי העניק לו סטנדינג אוביישן, ואפילו כמה מהווריורס ניגשו לחלוק כבוד. הוא קלע כמה נקודות חשובות בדרך לניצחון בהארכה, ולמחרת התברר כי הכיסוי התקשורתי עשוי לסייע להצלת הראייה של כמה פעוטות נוספים, שהוריהם לא שמעו על הטיפול החדשני.
33. רגע השיא:
השיא של העונה הבינונית והפלייאוף החלש הגיע אי שם במשחק מספר 5 בסדרה בין דאלאס לגולדן סטייט. הלוחמים רצו והתעופפו בדרך ליתרון 9 נקודות שלוש דקות לסיום, בדרך לסנסציית ענק. הקבוצה הטובה ביותר בליגה כבר הסתכלה להדחה בלבן של העיניים, ועמדה חסרת אונים מול החבורה הכי מלהיבה של השנים האחרונות, ואז התעורר לו פתאום נוביצקי לכמה רגעים, המומנטום המטורף של הלוחמים נבלם, והגרמני קבר שתי שלשות שלא היו קשורות לכלום, וקלע 12 נקודות בדרך למהפך שאף אחד לא יכול היה לחזות. אין מילים - משחק העונה.
שיא נוסף היה שייך גם הוא לווריורס, אבל הגיע בסדרה הבאה, שנגמרה בחמישה משחקים מהירים. אבל במשחק מספר 3, כשעוד נדמה היה שגולדן סטייט יכולה להפוך את ההתמודדות למעניינת, בארון דייויס התחמם, קלע כמה סלים נדירים בסבסוב, ואז התעופף להטבעה על אנדריי קירילנקו שתיכנס להיילייטס של כל הזמנים.
34. רגע של אנטי קליימקס:
לא רק הגמר הכביד על העפעפיים של הצופים, אלא גם סדרות הגמר האיזוריות, ובעצם כל משחק מאז אותן השעיות של אמארה סטודמאייר ובוריס דיאו, שחירבו את הפלייאוף הנוכחי והפכו אותו בעיני רבים לאחד הגרועים אי פעם. האוהדים הפסיקו לבוא, הצופים חיפשו ערוצים אחרים, וכאן בארץ רוב חובבי ה-NBA העדיפו (ובצדק) שינה טובה וארוכה על פני אירוע שהספורטיביות נוקזה ממנו.
35. רגע של פרגון:
סייע רבות להכנת הכתבה: דן לזר.