מלפפון על הסכין: ג'ובאני רוסו

"150 אלף דולר משכורת, פלוס מינוס. עם כרטיס ביד, אחרי שסיים את חוזהו במכבי תל-אביב, זאת אשכרה מציאה, הכי זול שיכולת לקבל את רוסו אי פעם. העונה האחרונה, שדרך אגב היתה לא רעה בכלל עבור רוסו, הוכיחה גם כמה הליגה שלנו דלה בשחקנים מסוגו. מבחינה כלכלית טהורה, רוסו, גם במצבו, הוא נכס. הוא עדיין מקבל כותרות ותמונות בעיתונים (מה שימשוך מפרסמים), הוא עדיין מעניין את הקהל יותר מרוב השחקנים בליגת העל (מה שימשוך עוד מפרסמים), והוא לא תופס משבצת של זר. אם זאת תהיה עונת הפרישה שלו, הפוטנציאל הכלכלי מהסיקור רק גדל. אתם מכירים שחקן אחר בשוק הפנויים שימכור לכם יותר חולצות?"

הכל נכון: המחיר הכלכלי מוצדק, וגם קצת הרווח שכלול בהחתמה של רוסו. השאלה היא האם לא מדובר בבזבוז כסף, על שחקן שבעוד שנתיים כבר לא יהיה בישראל ורק חושב עכשיו על הפנסיה. מי שחושב על היום, רוסו יתאים לו. מי שעובד על המחר, עשוי להצטער על כך. כשמצרפים לכך את האספקט המקצועי, מתברר שיש כאן סיכון לא מבוטל. אפשר לעשות בכסף הזה דברים שימושיים יותר לטווח הארוך.

"כשאמרנו שאין יותר שחקנים מסוגו בליגת העל, הכוונה היתה בעיקר לאופי. האופי שהפך את רוסו לזר הכי גדול שאי פעם שיחק כאן. עבור רוב הקבוצות בליגה, רוסו יכול להיות מורה דרך מצוין ולהעביר מעט מסוד הקסם שלו לסובבים אותו, ואולי להדביק אותם בוינריות שלו. גם בכושרו הנוכחי, לחכמת המשחק שלו אין תחליף בשוק. אלי כהן היה נבון מספיק כדי לזהות זאת, והעביר אותו מהאגף, שם כבר הוא פחות מהיר, למרכז המגרש, וכך בעצם הרוויח לא פעם עוד מוח ושליטה בקישור, הנעת כדור טובה וחיבור בין החוליות. אם המאמן הבא של רוסו יהיה נבון כמו אלי כהן, הוא עשוי ליהנות מעונה מוצלחת כמו זו של מאמן מכבי תל-אביב".

הפציעות, המתיחות, ההיעדרויות, האיטיות, הקהות – כולן נגזרות של הגיל: 34, בנובמבר 35. אי אפשר להבטיח איזה עונה רוסו עומד לתת, אבל אפשר להמר בוודאות שחלק ממנה הוא הולך להעביר על מיטת הטיפולים. כמו שחקנים צעירים, גם שחקנים לפני פרישה נוטים יתר על המידה לחוסר יציבות. הירידה ביכולת של רוסו במחזורי הסיום, אחרי מספר חודשים של קאמבק, לימדה כי הוא לא לגמרי חזר להיות שחקן לגיטימי בקבוצה גדולה. אם ניתן היה להביא את רוסו כשחקן משלים, אפשר היה להעלים עין מהדברים הללו. המשכורת שלו גם לא מאפשרת למאמן לתת לרוסו סטטוס אחר. שחקן 14 בסגל לא יכול להרוויח סכומים כאלה".

עידן טל (טוב יותר, יקר יותר), ראובן עובד (טוב יותר, אנוכי יותר), עמרי אפק (תחת חוזה בבית"ר), שחקן זר אחר (תחת סיכון).






רווח ממכירה עתידית לאירופה: בתור דוגמן, זה נחשב?

למרות הירידה החדה ביכולת, למרות שנותרה לו אולי עוד עונה אחת בקנה (אולי), יש קבוצה אחת שזקוקה בחזרה לאופי הוינרי של רוסו: מכבי חיפה. מכל הקבוצות בהן עבר, היא הבית שלו, שם הוא ימצא אתגר שיוציא ממנו קצת יותר ממנה שהוא נתן במכבי ת"א: גם לתת עונת פרישה מכובדת וגם להוריד את עול המנהיגות מאלו שירשו אותו ולא הצליחו במשימה: קטן, בוקולי, קולאוטי. תנו לרוסו את התיק של המנהיג, וכך תחזירו את השלושה האלה להיות שחקני כדורגל טובים יותר, נקיים מכאב הראש הזה שנקרא אחריות כוללת. רוסו יכול לתת למכבי חיפה את הפוש המנטלי שאבד לה בעונה שעברה, ואפילו גם פוש מקצועי. הליהוק הגאוני שאלי כהן המציא עבורו – קשר מרכזי, שנע על שטח קטן יותר, ומבטא את חכמת המשחק שלו דרך הנעת כדור מהירה – חופף לצורך של מכבי חיפה בקשר שיעביר טוב יותר את כובד המשחק מהגנה להתקפה. תפקיד שנותר יתום מאז לכתו של עידן טל. והוא, כאמור, גם לא תופס משבצת של זר. תחת התנאים הללו, רוסו יכול לזכות לעונת פרישה הולמת לקריירה מפוארת בקבוצה שהוא הכי מזוהה איתה.

עכשיו רק נותר לשכנע את יעקב שחר לסלוח לו על המעבר למכבי תל-אביב.

* מערכת וואלה! מבקשת להדגיש כי ציטוטי הסוכן הינם פיקטיביים, לא מדובר בסוכן אמיתי, וכל קשר למציאות מקרי בהחלט.