רגע
1. הרגע המשמח של העונה:
הקהל של גולדן סטייט לא ראה פלייאוף מאז 1994, וגם ב-13 השנים הרזות שעבר עדיין נחשב לטוב ולרועש בליגה. כשנתנו לו סיבה אמיתית להחריש אוזניים הוא שבר את כל המוסכמות על האוהדים האמריקאים הדשנים, ונכנס לטירוף חושים מוחלט, שבתורו העלה את אליליו לזון ממנו לא היו יכולים לצאת גם לו רצו. המשחק השישי של הסדרה בין הווריורס לדאלאס נתן לתושבי המפרץ רגע אחד מתמשך של אושר עילאי, כשהאורקל ארינה התרומם באוויר בדרך לסיבוב השני. ולנו, גם ממרחק כמה אלפי ק"מ, קשה היה שלא להתרגש ולשמוח בשמחתם.
2. רגע של שמחת עניים:
כולנו ידענו שדירק נוביצקי יזכה בתואר ה-MVP, אבל בהדחה שלו בסיבוב הראשון מדובר היה במעמד בו לא היה רגע אחד דל, ולו בגלל הסיפור המרתק שמאחוריו - התואר הנחשק ביותר בכדורסל הולך לשחקן בדכאון.
3. הרגע העצוב של העונה:
אוהדים ועיתונאים אוהבים להדביק תוויות לספורטאים ולבוא אליהם בטענות כשהם לא עומדים בציפיות הללו. אין דבר קל מטרוניות ארסיות שמגיעות מנוחות הכורסא. ואז מגיע רגע אחד בו הכל נכנס לפרופורציות, ונפתח חלון שמאפשר לנו לראות איך זה מרגיש מהצד השני של הגדר. בהדחה של יוסטון בידי יוטה במשחק 7 בסיבוב הראשון היה רגע שכזה, בו טרייסי מקגריידי השליך את הגופיה ממנו, וירד חפוי ראש לחדרי ההלבשה. במסיבת העיתונאים הוא כבר היה שבור לחלוטין, וכשלא יכול היה לעצור את הדמעות בחר פשוט לקום וללכת. מדובר גם ברגע שהשיל את הציניות לגבי ספורט מקצועני, ואת הסטריאוטיפים בנוגע לאדישות של העוסקים במלאכה. טימאק, העם איתך.
4. רגע של תסכול:
תאהבו אותו או תשנאו אותו, אבל אי אפשר שלא להעריך את המחויבות של קובי בריאנט לנצח, שגם היא עומדת בסתירה מוחלטת לתפיסה שלכוכבים המפונקים לא באמת איכפת. העובדה האירונית היא שזה לא מונע מאף אחד לסובב את המציאות כדי להציגה גם הפעם באור שלילי. אחרי ההדחה של הלייקרס בידי פיניקס 4:1 בסיבוב הראשון, התיישב קובי מול המיקרופונים, ודיבר על התסכול שלו מהכשלון. וכל מי שעוקב אחרי מספר 24 יודע עד כמה הוא אכל את עצמו.
5. הרגע הצפוי:
מלבד לאוהדי קליבלנד, לאף אחד לא באמת היה ספק שסן אנטוניו תהיה זו שתניף את הגביע בתום סדרת הגמר. קשה היה למצוא מישהו שיהמר שהיא תשרוד יותר מחמישה משחקים. בסופו של דבר זה נגמר בסוויפ, ובאליפות רביעית בתשע שנים.
אל תפספס
רגע מאזור הדמדומים
6. רגע שבשבילו שום דבר לא שווה:
ב-26 בפברואר, במשחק של הקליפרס נגד שארלוט, עלה שון ליבינגסטון לליי אפ במתפרצת, נחת לא טוב וקרע שלוש רצועות שונות בברך, בפציעה נוראית. זה מסוג המקרים שגורמים לכולנו לשים בצד ניצחונות, הפסדים, מיצוי כשרון ופוטנציאל. רק תהיה בריא, ילד.
7. הרגע שנגמר:
שאקיל אוניל ייזכר כאחד השחקנים הגדולים בהיסטוריה, על הפרקט ומחוצה לו, אבל הסוויפ שחטף עם מיאמי בסיבוב הראשון מידי הבולס סימן על סופו של עידן הדומיננטיות של הדיזל בן ה-35, שכבר לא שולט במשחק ביד רמה. מכאן המדרון רק הופך חלקלק יותר ויותר.
8. הרגע שלא נגמר:
לפעמים הספורט שמעבר לים נראה פחות או יותר כמו זה שבמזרח התיכון. במשחק השלישי של סדרת הגמר הפסיק לעבוד הזמזם של המזכירות, ובמהלך ניסיונות התיקון הארוכים התחרבש לו גם שעון ה-24. רק בתום כ-20 דקות של שעמום טלוויזיוני התחדשה ההתמודדות.
9. הרגע שהגיע משום מקום:
במשחק בין וושינגטון וטורונטו בעונה הרגילה, כשהוויזארדס מוליכים בבטחה בשלוש עם שניות בודדות על השעון, נחתה מסירה על המגרש לידיו של מייקל ראפין. הפורוורד חוטב העצים חגג את הניצחון עם זריקת הכדור אל על, רק שאז הוא נחת בידיו של מוריס פיטרסון מהראפטורס, וזה השליך אותו במהירות לכיוון הטבעת. צ'אקה, באזר, והמשחק בדרך להארכה. המכשפים לא התאוששו מהמהלך והפסידו את המשחק. אלו היו, אגב, הנקודות היחידות של פיטרסון במשחק.
ראשיד וואלאס ניפק מהלך מרשים לא פחות במשחק נגד דנבר, כשבפיגור שלוש הצליח לחטוף הוצאת חוץ של הנאגטס באמצע המגרש, ומיד שלח תפילה לאלוהי הנוצרים עם זריקה חסרת סיכוי. אבל היושב במרומים שמע את תחינתו של שיד ואיפשר לכדור לצלול פנימה דרך הקרש, בדרך לניצחון פיסטוני גדול בהארכה.
10. רגע של חופש:
היום בו מאשה קירילנקו מרשה לבעלה אנדריי לרעות בשדות זרים.
11. רגע של התחלה חדשה:
אחרי עשר עונות וקצת בפילדלפיה נשלח אלן אייברסון לדנבר, בטרייד המשמעותי ביותר מאז ששאקיל עבר למיאמי. בכל פעם שכוכב על, שמזוהה כל כך עם מועדון ועיר, עובר דירה, כולם מחכים לראות את ההתאקלמות שלו אצל המעסיק החדש. לפני שיינתן פסק הדין נאלץ לחכות לעונה הבאה.
רגעים של כבוד
12. הרגע המשוגע:
ב-7 בדצמבר הגיעה פיניקס לניו ג'רזי למשחק עונה רגיל שהפך בינתיים להיסטורי. שתי הקבוצות אצו ורצו, מסרו אסיסטים ודפקו שלשות, ואחרי שהעשן התפזר בתום שתי הארכות הראה לוח התוצאות 157:161 לפיניקס, התוצאה הרביעית הגבוהה ביותר אי פעם.
13. רגע של גאווה:
לכבוד מצעד הגאווה בירושלים, נציין את שחקן ה-NBA (לשעבר) הראשון שיוצא מהארון - ג'ון אמיצ'י. מן הסתם הדרך עוד ארוכה לפני שספורטאים פעילים בארון יגלו לנו את הפרטים הכל כך חשובים על נטיותיהם המיניות, אבל אפשר אולי להתנחם בכך שאת הראשון כבר יש לנו.
אולי כמחווה לאמיצ'י, החליטו השופט דיק בווטה וצ'ארלס בארקלי לחלוק רגע אינטימי של נשיקה על השפתיים אחרי המירוץ המשעשע של השניים בסוף שבוע האולסטאר.
14. הרגע ההירואי:
כשהראש של טוני פארקר נפגש עם אפו של סטיב נאש, הקנדי החל לדמם ללא הפסקה, ומאמציו של רופא הקבוצה נראו סיזיפים, כשבכל פעם נחשול הדם פורץ את הפלסטר הקטן ומכסה את פניו של נאש בנוזל אדום. הרכז ניסה לחזור כמה פעמים, התעלם מהכאב ומהסכנה האפשרית, אבל בסופו של דובר הוכרע על ידי הדימום וצפה בחבריו מפסידים לספרס את משחק מספר 1 בסדרת חצי גמר המערב. כמה מתאים שהרגע ההירואי ביותר בעונה מאכזבת שייך דווקא לשחקן המפסיד.
15. רגע של ניצוצות של גדולה:
לברון עדיין לא שם, אבל הוא בהחלט בדרך, ו-25 הנקודות הרצופות שלו בסיום הניצחון על הפיסטונס במשחק מספר 5 של גמר המזרח מצביעות על כך שהכיוון שלו נכון. מאז הוא לא שיחזר את היכולת, אבל קיבלנו פריביו למה שהילד בן ה-22 עוד יכול לעשות.
16. רגע של קאמבק:
אחרי שקלע 7 נקודות בממוצע בארבעת המשחקים הראשונים של העונה פנה אמארה סטודמאייר למאמנו מייק ד'אנטוני וביקש לחזור לחמישייה, במחשבה שזה מה שיסייע לו להסיר את החלודה הפיזית והמנטלית שהצטברה כשהחמיץ 79 משחקים בגלל ניתוחים בברכיים. מאז ועד סוף העונה הוא ירד רק פעמיים מספרות כפולות, וסיים עם 20 נקודות ב-57 אחוזים מהשדה, פלוס 10 כדורים חוזרים.
17. רגע של דוד וגוליית:
יאו מינג קיבל כדור מתחת לסל, מתח את כל 226 הס"מ שלו, רק כדי לגלות שנייט רובינסון ו-175 הס"מ שלו זינקו לתקרת האולם וניפקו את אחת החסימות הגדולות ביותר שמשחק הכדורסל ראה אי פעם.
18. רגע של בגרות:
הבייבי בולס עדיין לא שולטים במזרח, אולם הסוויפ המרשים שלהם על האלופה ממיאמי הראה שהם גדלו, ושיש להם עתיד גדול.
19. רגע צעיר לנצח:
כשיאו מינג נפצע תפס את מקומו בחמישיית הרוקטס דיקמבה מוטומבו בן ה-40 (פלוס מינוס). הסנטר הגדול עם הלב הגדול אף יותר גרף ריבאונדים בדאבל פיגרס ב-11 משחקים רצופים. את הטוב ביותר שמר למשחק נגד דנבר, במהלכו שאב 22 כדורים חוזרים, שיא לשחקן בגילו. ועכשיו הוא חוזר לעונה נוספת.