היבשת הנשכחת

האם שמתם לב שכל השמות שהועלו בשבועיים האחרונים כשחקני חיזוק לקבוצת מכבי תל אביב הם אמריקאים בלבד? שלושה כבר הוחתמו (ביינום, מוריס ובלותנטל), בעוד שהמועמדים לשתי עמדות נוספות גם הם ילידי ארצות הברית. משמעות הדבר היא שלמכבי יהיו בעונה הקרובה לפחות חמישה אמריקנים, קרואטי אחד והשאר ישראלים.

כבר אשתקד הופתעתי כשנוון ספאחיה, מאמן אירופי לכל דבר, הביא לקבוצה שלושה שחקנים אמריקאים, אבל זה היה כתוצאה מאילוצים שלא היו תלויים בו. ציפיתי שהשילוב קטשרף יביא לשינוי בקונספציה. אולי כדאי ללמוד ממאמני הקבוצות ששיחקו באפריל האחרון בפיינל פור באתונה. לפנאתינייקוס היו רק שני אמריקאים, חמישה אירופים ושבעה יוונים. לצסק"א שלושה אמריקאים, ארבעה אירופים ושישה רוסים. לטאו ויטוריה אמריקאי אחד, חמישה אירופים, שלושה דרום אמריקאים ושני ספרדים. למלאגה שני אמריקאים, חמישה אירופים, שני דרום אמריקאים וארבעה ספרדים. חומר למחשבה.

גיא לוי הצליח להרגיז אנשים רבים בשבוע האחרון. מילא יוהרה ושחצנות, אבל מי הסמיך אותו בכלל לקבוע ש"העם איתנו"? אילו כל זה היה מגובה בתוצאות, היינו מתעלמים מההתנשאות הזו. אבל מר לוי ושחקניו הצהירו בחודשים האחרונים, השכם והערב, שהמטרה היא השגת כרטיס הכניסה למשחקים האולימפיים בבייג'ין 2008 ושלא יסתפקו בפחות מזה. ומאחר שזה לא קרה, מר לוי, נכשלת.

לוי מצטרף לשורה של מאמנים ישראלים שאוהבים לדבר על הדרך גם כאשר לא השיגו דבר. לא שמעתי דיבורים כאלה מקרלו אנצ'לוטי, פראנק רייקארד, אלכס פרגוסון או ז'וזה מוריניו. הם יודעים שהדבר היחיד הוא התוצאה, ובמקרים רבים יעדיפו משחק מכוער על כדורגל פתוח כדי להשיג את המטרה.

גיא לוי ושחקניו אינם אשמים. איש לא יעמיד אותם לדין משום שניסו ולא הצליחו. לוי בוודאי אינו אשם בהחטאות המשוועות של השחקנים שלו בנאיביות ובאיטיות של שחקני ההגנה שאיפשרו לנבחרות היריבות להבקיע שערים קלים. הניצחון על צרפת (הישג מצוין) נטע אצל רבים אשליות שסוף סוף יש לנו נבחרת אחרת, שיודעת להתעלות בזמן אמת. המשחקים בהולנד החזירו את הכדורגל הישראלי למקומו הטבעי והוכיחו שאין לנו מה לחפש ברמה הזו ושמה שאנו קוראים לו בשם כדורגל הוא בלוף אחד גדול. גם לתקשורת חלק לא קטן באווירה שנוצרה עם סיקור חסר פרופורציות של ליגת העל.

גיא לוי יכול להמשיך לדבר על הדרך. אבל בינתיים הוא חייב התנצלות ל"עם" על כך שהוא ושחקניו לא עמדו בהבטחתם.

מוקדם מדי להתייחס לערוצים החדשים של ספורט 1 וספורט 2. גם להם מגיעים 100 ימי חסד, בעיקר בימי קיץ אלה. את משחקי נבחרת ישראל באליפות אירופה לנבחרות עד גיל 21 היה צריך לשדר בערוצים ללא תשלום, אבל אם ההתאחדות לא דאגה לכך, אז לפחות מברוק על היוזמה של ערוצי הספורט.

גם שידור סדרת גמר הפליי אוף בליגה היוונית בכדורסל מתקבל בברכה. אבל אם כבר גובים תשלום, תנו לנו לפחות שידור ברמה. או שרן זליקוביץ' חושב שהצופים הם עיוורים, או שהוא מאמין שהוא שדר רדיו. הוא אינו סותם את הפה לרגע, מעדכן כל הזמן מה התוצאה ומה הזמן למרות שנתונים אלה מופיעים על המסך. כמו כן הוא מתאר מי מוסר למי, והוא מנתח כל מהלך כאילו אין לצידו פרשן (אבי סגל).

דרך אגב, רן, ברבע האחרון לא מדברים על כמה דקות נותרו לסיום הרבע הרביעי אלא לסיום המשחק. כל כך פשוט. את משחק מספר שלוש ראיתי ב-MUTE.