גודש סיקור הספורט שבר השבוע שיא חדש, כששתי תוכניות ספורט חדשות הושקו מעל גלי האתר. מעתה, אחרי שהמוני בית ישראל גלשו באינטרנט בצהריים, ולפני שהשתרעו על הספה, כדי לצפות בטלוויזיה במשחקי הערב או תוכניות הספורט, נמצא הפתרון למשתרכים בפקקים: רדיו.
לתוכנית הספורט הוותיקה של "רדיו ללא הפסקה" נוספו צמד מתחרות חדשות: ערוץ הספורט חבר לרדיו תל אביב (18:00-19:00), ופורטל הספורט ONE לרדיו 99 FM (בין 18:00 ל-20:00). כדי שלא תחמיצו אף הגיג אודות אבי נמני, או חדשות מהקופסה בנתניה, הספורט מגיע אליכם עם כפית לפה, רק תישארו ערים ותמשיכו להתחבר.
היש מקום לעוד מלל ספורט, מעבר למה שקיים במדיה? המצדדים יאמרו כי על אף מגוון ערוצי הטלוויזיה, אתרי האינטרנט והעיתונים היומיים, אפשר לצרף גם את הרדיו לתחרות, ולהגדיל את אופציות החשיפה של חובבי הז'אנר. המתנגדים יברכו על רשת א' וקול המוסיקה, כאפשרות להישאר שפויים ומנותקים.
אופירה מגביהה, ברקו מנחית
בפינה הכחולה של 99 FM ניצבים אופירה אסייג ואייל ברקוביץ', ובפינה האדומה של ערוץ הספורט מתחלפים המגישים מדי יום. נתחיל ב-99 FM. אופירה אסייג, על העברית המוקפדת שבפיה, משמשת בעיקר כמרימה להנחתות הפה של ברקוביץ'. כוכב הכדורגל לשעבר הוא כוכב הרדיו העכשווי, ואם יש סיבה לשמוע את התוכנית ב-99FM, אז היא "ברקו". פיו מפיק המרגליות מצחיק, מקומם, מסקרן ומגעיל. ברקוביץ' הוא אדם שמייצר בחובב הספורט הממוצע רגש של שנאה או סימפטיה, ודי בזה כדי למשוך מאזינים, כי גם כשמתעבים מישהו, מילותיו משמרות את רגשות הזעם כלפיו, והנה לכם עוד כמה מאזינים שנשארים על התדר. קל וחומר כשמסמפטים אותו.
ברקוביץ' אינו עיתונאי ולכן לא מחויב לשום אתיקה, אבל אסייג כן מחויבת, וכשהמעסיק שלה הוא ארקדי גאידמק, אז המאזין מודע לזה שמדובר בתקשורת מטעם. שפע המחמאות שמרעיפים "ברקופירה" על מרואייניהם וצחקוקי ההומור הפנימי, ממתיק הסוד, בינם לבין הכתבים ומושאי הסיקור, גורם לבחילה. שפיגל הוא "אדם גדול", אלון מזרחי הוא "החלוץ הכי גדול שהיה, ואיש שכל מילה שלו על כדורגל היא בסלע", הכתב דורון בן דור הפתיע את אופירה ב"אנרגיות האדירות" שלו, וזהו רק זרזיף דק בשיטפון הליקוקים. כשהמרואיינים משיבים בפירגון משלהם, זה כבר בלתי נסבל. זו ודאי לא תוכנית עם זיק עיתונאי, אלא יותר שיחות סלון מתקתקות עם יומרות יחצ"ניות.
קופמן מצחקק
בתוכנית המקבילה של רדיו תל אביב המצב מעודן יותר, אבל גם שם אפשר לשמוע את רון קופמן מצחקק עם אנדי רם על בנות הזוג המתחלפות עמו בסבב הזוגות המעורבים, במקום לקבל ממנו את הסיבות לשנה הבינונית שעוברת עליו ועל יוני ארליך. בכלל, קולו הרועם של קופמן מיציע העיתונות, הופך מעל גלי האתר לרך וידידותי, כמעט מתחנף, ומי ששמע אותו ביום רביעי מראיין את מוני הראל על פרישתו הכפויה של יוסי אבוקסיס, יבין מיד למה הכוונה. קופמן הוא לא היחיד שחוטא בכך, וביום שלישי יכולתם לשמוע את דני ענבר מסתחבק עם יוסי בניון, אבל הוא ונדב יעקובי לפחות פיצו על זה במעט הומור עצמי.
ספורט הוא בידור, ושתי התוכניות מציגות אותו ככזה, אולם המאזין נותר עם תחושה קשה שהספורט הישראלי הוא ביצה צפופה בה כולם חברים של כולם, ומה שקורה מסביב הרבה יותר חשוב ומעניין מהמשחק עצמו, יהא אשר יהא. אפילו מראית עין (או אוזן) של עמימות לא נשמרת בין הצדדים. אם למישהו יש ספק, אז הוא מוזמן לשמוע את "גליצ'ים", הפינאלה האיכותי של אסייג, או לדמיין ולהחוויר כשדני ענבר מספר ששמעון מזרחי "משחק כל שבת כדורעף בים".
פקק באוזן
ובאמת, מה עם התוכן שאמור להצדיק את השקת ערוצי התקשורת הללו? מה עם קצת חדשנות? לא נשאיר אתכם במתח, אף נהג לא דפק ברקס היסטרי באיילון או בצ'ק פוסט בגלל סקופ מדהים שהתגלה עד כה בתוכניות, שכל עיקרן נכון לעכשיו הוא טחינת הכתוב ממילא באתרי האינטרנט השונים. לא נשמע שום ציטוט שהרעיד את אמות הסיפים, או חדשה מפתיעה שטילטלה את עולם הספורט. הימים האחרונים התמקדו, מטבע הדברים, במהפכה בצוות המקצועי של מכבי ת"א בכדורסל, אבל זה לא מנע מרדיו ערוץ הספורט להעמיד תוכנית איכותית יותר בחצי מזמן השידור (שעה לעומת שעתיים). שם אפשר היה לשמוע פרשנות NBA, והתייחסות לרולאן גארוס.
כשנדב יעקובי ומירי נבו הם חלק מצוות המגישים, היו סמוכים ובטוחים שגם דקות של כדורגל עולמי וענפים אולימפיים ישורבבו למהדורה. בצד השני של הזירה, מאזיני 99FM קיבלו עונש רדיוס מהגלובוס ומי ששומע את "ברקופירה" עלול לחשוב שספורט זה מוצר בידור ישראלי בלבד, הכולל בתוכו כדורגל וכדורסל. הנין, לברון, ראניירי או יובנטוס? מקסימום מיכל גרונדלנד מדווחת ממחנה הנבחרת באנדורה.
אם מגישי התכנית החדשה ברדיו תל-אביב יתחנחנו פחות למושאי הסיקור ויזקקו את הראיונות, התוכנית עשויה להיות נסבלת עד מהנה. את הזוג "ברקופירה" שום דבר לא יציל, ואני מוותר על כל סקופ מרעיש כדי לחסוך ממוחי האפרפר שעתיים של כאב, שמסתיימות בצהלת מזל-טוב על שאשתו של שביט אלימלך בהריון. תחנות הרדיו הן איזוריות כך שתושבי קצרין, כרמיאל או אילת לא נספרים כלל, ושעות השידור דוחקות החוצה הורים לילדים צעירים. לסיכום, מנותקים אמיתיים אשר חשקה נפשם להתעדכן, אנשי עבודה לחוצים שזקוקים בדחיפות לניקוי ראש או מכורים כבדים שלא יכולים לפספס אף אימרת כנף של פיני גרשון, מוזמנים להאזין. בינתיים, אפשר לשים בשקט איזה דיסק טוב, ולקלל את עצמך על שנסעת מאלוף שדה.
