וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

שום תירוץ לא יתקבל

9.6.2007 / 9:18

אחרי שהפסיד אליפות עם מכבי חיפה של פראליה, רוסו וזנדברג, מאמן בית"ר חייב לתקן העונה כמה טעויות מהעבר. חמי אוזן עם ההמלצות

המאמן האחרון שהפסיד אליפות עם סגל שהיה טוב בהרבה מהנמצא בליגה היה יצחק שום במכבי חיפה. היו לו אז שחקנים כמו רוסו, פראלייה, זנדברג, באדיר, קטן, יעקובו במשך חצי עונה ועידן טל במשך החצי השני, אבל הילדים של ניר קלינגר ניצחו אותו עם הבאזר. כמו רוני לוי העונה, לשום היו 12 משחקים באירופה, שזה כמו עוד סיבוב בליגת העל, והוא אפילו הצליח למשוך את הקרב על התואר עד לשריקה האחרונה. אבל עם סגל כמו שהיה לו, שום היה חייב לזכות באליפות הראשונה שלו כמאמן בליגה הישראלית.

האם שום יעשה את זה סופסוף בבית"ר ירושלים? הפער בין הסגל שהוא ירש מיוסי מזרחי לשאר הסגלים בליגה, זהה כמעט למצב בו הוא נמצא בעונת 2002/3, ייתכן שגם עומס המשחקים באירופה יעיק באופן דומה. שום מביא איתו לבית"ר הרבה חוכמת חיים כמאמן וכשחקן, ערמומיות טקטית ותעוזה התקפית, שהשתלבו היטב גם במסורת של מכבי חיפה, איתה הוא שיחק את הכדורגל הכי יפה שלה מאז 1993/4. ובכל זאת, שום יהיה חייב לתקן את הלקחים מעונת 2002/3 אם הוא רוצה לעמוד באתגר הקשה שמחכה לו בבית"ר. להלן כמה טיפים בנושא, חלקם מבוססים ישירות או בעקיפין על אותה עונה במכבי חיפה.

שום ושפיגל

כששום עזב את מכבי חיפה התחילו בכירים במערכת להוציא החוצה את מסקנות הכישלון שלו בליגה ועיקרן היה: חוסר משמעת. החופש ששום העניק למערכת הענקית במכבי חיפה הביא להרבה שמחת חיים בתחילת העונה, הכדורגל שנחבא בתקופת גרנט יצא מהארון, אבל לאורך זמן הפילוסופיה היונית של שום בגדה בו. "הכל התנהל כמו שכונה אחת גדולה", נזכר בכיר אצל האלופה היוצאת. "האימונים שלו הסתכמו במשחקים פנימיים בין הרווקים לנשואים, חוסר סדר ויותר מדי שחקנים עשו מה שבראש שלהם. חוסר המשמעת שנוצר עלה לנו באיבוד נקודות קריטיות בליגה ובאליפות".

בבית"ר, סוג של סוס פרא שקשה להשתלט עליו כמו מכבי חיפה, שום יהיה חייב להיות יותר רס"ר. אולי גם הרבה יותר. כל המאמנים שלקחו אליפות בבית"ר, בין אם בכדורגל מבריק ובין אם באפור, עשו זאת קודם כל דרך שמירה קפדנית על המסגרת: קשטן, אלי כהן ויוסי מזרחי. זהו כלל ברזל כדי שלא יתפסו עליך בבית וגן. נסים כהן אמר כאן לאחרונה שהגדולה של שום היא ש"הוא לא רואה כל דבר באימון או במשחק", אבל יש מערכות בהן זה לא עובד, ובית"ר ירושלים היא הדוגמה הקיצונית ביותר. שום יכול להמשיך לנפנף באמונה שלו בכדורגל התקפי, בלתת שואו לקהל, אבל גם ארדילס אמר בתחילת העונה ששחקנים מקצוענים צריכים לדעת כיצד להתנהל באופן עצמאי, מבלי שינדנדו להם יותר מדי וכולם יודעים כיצד זה נגמר.

בהקשר הזה של משמעת וסדר נכנס גם משחק ההגנה, לא בדיוק התחום החזק של שומי. במכבי חיפה הוא ספג 42 שערים, כמות בלתי הגיונית לקבוצה שרוצה לזכות באליפות. במקרה הזה, סיסמאות השווא על רביעיות וחמישיות לא יעזרו לו בבית"ר, כי אליפות לוקחים קודם כל דרך ההגנה. יוסי מזרחי הבין זאת היטב ויצר דרך המשמעת ההגנתית קבוצה כמעט בלתי מנוצחת. לא מבריקה אמנם, לא מרשימה לבטח, אבל בלתי מנוצחת ואלופה בסופו של דבר. אם שום שוב יבנה את הפירמידה שלו בצורה הפוכה – מההתקפה להגנה ולא להיפך – הוא יישאר רק עם המחמאות.

ברוב הקבוצות שלו שום עובד לטווח קצר. ככה זה כשאתה לא קפדן במיוחד. הקבוצות שלו מגיעות לשיא בתחילת העונה וגומרות את האוויר מוקדם. אחת התרופות למגרעות של שום (ויש לו גם המון יתרונות) צריכה להיות שיתוף פעולה הדוק עם גיורא שפיגל, שחייב להתערב יותר בנעשה למטה, בעיקר בתכנון האימונים, הסדר והמשמעת. האחד יסודי, השני מאלתר. אחד עובד לטווח ארוך, השני חי את העכשיו. אחד חושב, מתכנן, בונה, השני עוקץ. אם שום ושפיגל ישלימו אחד את השני, הם יכולים להרכיב צוות מנצח. שלמה שרף לא יוכל לפשר ביניהם במקרה הפוך. ראינו מה קרה לשום ושרף בהפועל ת"א.

קורנפיין וזיו

שום ושפיגל היו צריכים לבוא לחגיגות האליפות של בית"ר כדי להבין מיהם האנשים שבאמת מניעים אותה: קורנפיין, זיו, אמסלם, בן שושן, יצחקי, ברוכיאן, נבלעו בחוגגים כאילו היו חלק מהם.

האנשים האלה, ובראשם קורנפיין, הם לא רק חלק מהחיבור המתבקש בין הקהל לשחקנים, אלא גם החוסן המנטלי שלה לצלוח משברים שמאפיינים מערכות מטורפות כמו בית"ר. אוסי ארדילס, בין יתר הטעויות שלו, התעלם מהגרעין העממי הזה, ויצר לעצמו אויבים מבית שאחראים בין היתר לסילוקו. יוסי מזרחי החזיר לשחקנים הללו את המושכות וזכה בסופו של דבר לקואליציה פנימית. שום חייב להשאיר את הכוח בידי השחקנים הללו, ובראשם קורנפיין, אחרת יהיה לו עוד יותר קשה לשלוט בבלגן שמחכה לו.

גם במקרה של קורנפיין וגם במקרה של זיו, שום ושפיגל עשויים לגלות אופציות זרות טובות יותר לעמדת השוער והמגן, אבל הם יאבדו הרבה מהכוח האנושי שהביא לבית"ר אליפות השנה. אם שום ושפיגל ייגשו לסוגיה הזאת בצורה קרה ולא ירושלמית, הם יבינו את גודל הטעות במשבר הראשון שצפוי לקבוצה. קורנפיין וזיו הם הלב, ואת זה הם לא ימצאו אצל אף סוכן בחו"ל.

אסולין ועזריאל

שום ושפיגל יעשו טעות גדולה אם ינסו לעשות מהפכה בסגל של יוסי מזרחי. כדי שבית"ר תמשיך מהנקודה בה היא סיימה את העונה, תשתפר ולא תסבול מקשיי התאקלמות חדשים, היא צריכה לבסס את הסגל שלה על השחקנים מהעונה היוצאת, ולהתחזק בארבעה שחקנים לכל היותר: חלוץ, קשר תוקף, מגן שמאלי ברמה גבוהה ואולי גם קשר אחורי נוסף.

כדי ליצור גרעין שממשיך את עצמו, וזאת המטרה כאן, חובה להשאיר את מירוסביץ'. מדובר בחלק מרכזי במרקם האנושי הנהדר שנבנה, קשר שנקלט בארץ ולא מיצה את רוב הפוטנציאל שלו בגלל תפקוד לא נכון על המגרש. ברגע שבית"ר תלמד לשחק טוב יותר בנגיעה אחת, מירוסביץ' יביא את היכולות שלו מהליגה הארגנטינאית לידי ביטוי מושלם. מדובר בשחקן חכם שתפור על סגנון המשחק של שפיגל.

אפרופו בניית הסגל, בית"ר צריכה חלוץ רכש אחד בלבד, ולא קוראים לו ליאור אסולין והוא לא משחק בליגת העל, אלא בחו"ל. למרות שמדובר בחביבו של ארקדי גאידמק ויהיה הכי קל להחתים אותו, מדובר במהלך הרסני שיפגע במשחק הקבוצתי של בית"ר וחמור מכך: אסולין יקפיא את ההתפתחות של תמוז, בן שושן, יצחקי ועזריאל. לא כל שחקן נוער של בית"ר ראוי לדקות משחק בבוגרים, אבל הכשרון העצום של עזריאל דורש התייחסות אחרת. מדובר בחלוץ רב גוני, שיכול לתת פירות בליגת העל כבר בעונה הראשונה והוא העתיד של בית"ר ירושלים. הוא ולא ליאור אסולין.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    0
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully