"שאלתי את עצמי: 'האם יחתכו אותי מחר?'"

זו היתה עונה ארוכה. הסוף, אמנם, היה צפוי עם עוד הנפת צלחת של מכבי תל אביב, אבל עד הקליימקס עברנו הכל מהכל: החוק הרוסי, שנכנס לתוקף ושינה את צורת הכדורסל שלנו, הקבוצות הצפוניות מגלבוע/עפולה וגליל עליון שחזרו לצמרת, גבעת שמואל הקשישה שהתרסקה, האלופה הנצחית שאיבדה גביע אחרי עשור ושתי הגדולות שלנו, מכבי תל אביב והפועל ירושלים, שחוו עליות וירידות, ומשברים שכללו גם איומי עזיבה של בכירים בהנהלות שלהן.

אלא שהמאפיין המרכזי של העונה האחרונה, שלא צפוי להשתנות מהותית גם בשנה הבאה, הוא ללא ספק החילופים הסיטונאיים של השחקנים הזרים. מכבי תל אביב והפועל ירושלים מושכות את מרבית תשומת הלב, ובדרך כלל גם מצרפות זרים איכותיים יותר שנשארים ליותר מעונה אחת. בקבוצות האחרות, שמות לא מוכרים נוחתים וממהרים להמריא לתחנה הבאה, כשאף פעם לא ממש יוצא לנו להכיר אותם באמת, או להקשיב למה שיש להם לומר (אלא אם כן הם נופלים בפח ומספרים לאיזה מיקרופון טועה שהם באו לקחת אליפות ממכבי תל אביב).

לרגל סיום העונה, חשבנו לנסות ולהכיר שחקן זר כזה, ולנצל את ההזדמנות לגלות גם איך אנחנו נראינו לו. וודראן ווקושיץ', הפורוורד הקרואטי של עירוני נהריה בעונה האחרונה, התנדב לספק לנו את מבוקשנו.

ווקושיץ' (24, 2.04 מ'), עוד ילד קרואטי גבוה שבחר בכדורסל, בילה את השנים האחרונות בארצות הברית. ארבע שנים הוא שיחק במכללת נורת' ווסטרן, התאקלם אט אט בכדורסל האמריקאי, וסיים את עונתו האחרונה עם 19 נקודות ב-37 דקות, ותואר קלעי השלשות הטוב בתולדות המכללה. וכשתם פרק המכללות שלו, הגיע הטלפון מישראל.

"בדקתי באינטרנט על נהריה, ומצאתי רק דיווחים על פצצות ופצועים", הוא משחזר. "כשהגעתי, ציפיתי לראות נזק בעיר, אבל לא היה כלום - אי אפשר היה לראות שום נזק. אמא שלי לא היתה מרוצה בהתחלה מזה שאני נוסע לשחק בישראל, אבל אבא שלי תמך בי, ואמר לי שתמיד אפשר לעזוב אם יקרה משהו".

והכדורסל? בטח ביררת פרטים אצל חברים קרואטים ששיחקו פה

"לא ידעתי הרבה על הכדורסל הישראלי. אני מכיר את מכבי וירושלים, אבל אף פעם לא שמעתי על נהריה. הכרתי את ניקולה וויצ'יץ', אבל הוא מדור אחר ורק בארץ יצא לנו להיות בקשר. הסוכן האמריקאי שלי אמר שנהריה זו קבוצה טובה, אז באתי".

בישראל יש נטייה לבקר את הרמה של הליגה המקומית. איך התרשמת ממנה?

"הליגה פה הרבה יותר טובה ממה שחשבתי. לא ידעתי שקבוצות כמו בני השרון או אחרות יכולות להביא שמות גדולים כמו לי ניילון, או שנהריה תנחית שחקני NBA כמו ריאן בואן ודיון גלובר. בכל מקרה, מכבי וירושלים הן בצמרת האירופית, אבל האחרות לא היו מצליחות בליגות כמו ספרד, צרפת או אפילו גרמניה. איכות השחקנים והתקציבים שם הרבה יותר גדולים".

ווקושיץ' לא ליקק דבש בנהריה העונה. במחזורי הפתיחה הוא הפגין לא פעם יד יציבה מחוץ לקשת, אבל היעדר פיסיות, כמו גם מגבלות החוק הרוסי, השאירו אותו דקות ארוכות על הספסל בדרך לממוצעים בינוניים של 5.8 נקודות (50 אחוזים לשלוש) ו-2.4 ריבאונדים ב-14.9 דקות בלבד.

מה אתה חושב על החוק הרוסי? כשחקן זר, הוא לא ממש עזר לך לקבל דקות משחק.

"אישית , עדיף שהחוק הרוסי לא היה כי הוא באמת פגע לי בדקות, אבל אם היה דבר כזה בקרואטיה זה היה מעולה. החוק הזה מגן על הישראלים, וזה עדיף על המצב בגרמניה, למשל, שבה אין הגבלת זרים וזה פוגע בצעירים המקומיים שלא מתפתחים. מצד שני, נהריה היתה השנה הקבוצה היחידה שלא שיתפה אפילו שלושה זרים על המגרש, וזה מצחיק כי למה להביא כל כך הרבה זרים אם רק 2 משחקים רוב המשחק?".

"יש בישראל הרבה שחקנים מוכשרים כמו רביב לימונד, יותם הלפרין, דרור חג'ג' או עומרי כספי, וזה טוב לישראלים שמקווים שהם יוכלו לעזור לנבחרת. בקבוצות הקטנות יש פחות ישראלים בולטים, כי בהן ההשפעה של הזרים גדולה. אני אוהב לראות קבוצות עם הרבה שחקנים ותיקים, כמו גבעת שמואל, כי השחקנים שם משחקים יחד הרבה שנים והם מתואמים ועולים לא פעם על הצעירים. בקולג' היה לי מאמן בן 40 שהיה משחק איתנו באימונים ומכסח אותנו".

נהריה שיתפה השנה לא פחות מעשרה שחקנים זרים. כמה דבר כזה משפיע?

"קשה לבנות כימיה קבוצתית כשמחליפים כל כך הרבה זרים, במיוחד בעמדת הרכז כמו שקרה אצלנו. הרכז צריך ללמוד את כל השחקנים, ולהביא אחד אחרי כל חודש מקלקל את הכל - אי אפשר להתפתח ככה כקבוצה. היינו צריכים כל כמה שבועות להכניס שחקן חדש למערכת, וזה פגע בקבוצה. זו אחת הסיבות למה שקרה לנו העונה. אני לא חושב שחילופי זרים זה דבר טוב, אלא אם כן שחקן פוגע בקבוצה, או שהוא מרויח המון כסף ולא עושה כלום על המגרש. היו מצבים שהסתכלנו על שחקן ושאלנו 'האם יחתכו אותו מחר? האם יחתכו אותי מחר?', וזה הכניס אנרגיה שלילית לקבוצה".

איך הרגשת כשהוחתם ריאן בואן, שיועד לשחק בעמדה שלך?

"לא אמרו לי שמביאים שחקן לעמדה שלי, מה גם ששמעתי בחדר הלבשה שהביאו את בואן לשחק בעמדה שלוש, כי ככה הוא שיחק בארצות הברית. ברור שזה מתסכל כשמישהו לוקח לך מהדקות, אבל ידעתי שהשנה הזו תהיה שינוי מהמכללה, שם שיחקתי 30 דקות בערב. לא ציפיתי לשחק יותר מ-20 דקות במשחק, אבל בטח לא חשבתי שאשחק פחות".

נהריה וישראל היו התחנה הראשונה של ווקושיץ' בכדורסל האירופי. הפורוורד הקרואטי הצעיר בילה חמש שנים במכללת נורת' ווסטרן האמריקאית, כשאת השנה השניה הוא מחמיץ בגלל פציעה בכתף. מתוך החוויה הישראלית, הוא מתעתד לפתוח את הקריירה האירופית שלו.

אחרי שנה בישראל, יש משהו מיוחד שבולט במיוחד בכדורסל כאן?

"לא ציפיתי למשחקים של 100 נקודות במשחק כל כך הרבה פעמים, במיוחד כשבליגות אחרות לא עוברים את ה-80 במשחק. כולם פה מדברים על הגנה, אבל בסוף המשחק הופך לתחרות של 'מי קולע יותר'. אני לא יודע אם זה בגלל שלא שומרים, או שההתקפות פה מדהימות".

"רמת האימון לא קרובה אפילו למה שציפיתי. ציפיתי לשני אימונים ביום, ושכל אימון יהיה ארוך יותר ממה שהיה בפועל. זה לא שלא עבדנו קשה באימונים, אבל מה שעשינו לא הרגיש לי מספיק. היו שני אימונים ביום רק בתקופה של הטרום עונה, לפני שהתחילו המשחקים. זה היה טוב כי יכולתי לישון או לעשות מה שרציתי, אבל מקצועית זה לא גרם אצלי לשיפור".

מה עם תרבות הכדורסל פה? התנאים, המשכורות, הקהל.

"בשיחות עם זרים אחרים בליגה שמעתי רק דברים טובים על מכבי, ירושלים ונהריה. לא שאלתי על הניהול, כי כולם אמרו לי שיש לי מזל שאני משחק בנהריה ולא שאלתי למה. כנראה שבמקומות אחרים לא מקבלים כסף או טיפול כמו אצלנו".

"הקהל בנהריה הוא הכי טוב בישראל, ובמשחקים הגדולים האוירה אצלנו היתה מדהימה. התרשמתי במיוחד שאחרי ההפסד לגליל עליון, שבעצם קבע שלא נעלה לפיינל פור, הקהל עמד ומחא לנו כפיים. בהרבה קבוצות אחרות, במיוחד מאיזור תל אביב, חוץ ממשפחה וחברים אין לקבוצות הרבה אוהדים כי כולם הולכים לעודד את מכבי. לשחקנים בקבוצות כמו רמת גן קשה שאין קהל ביתי שתומך בהם".

איך החיים בישראל עבור זר?

"הישראלים הם אנשים חמים וחברותיים. הייתי בהלם כי אם היו באים אלי למדינה כדי לשחק כדורסל ולהרויח כסף, ישר הייתי חושב 'מי אתם לעזאזל?'. טיילתי בכל מקום וזו ארץ נפלאה - אף אחד מהחברים שלי לא האמין לי עד ששלחתי תמונות. אם היה לי סיכוי לחזור לשחק פה בסיטואציה טובה יותר הייתי חוזר".

"נהריה היא העיר הכי טובה והכי נקייה, בטח יותר מירושלים, נצרת או חיפה. היא אמנם קטנה, ולא הרבה יאהבו אותה, אבל זה מקום טוב לשחקן כדורסלן כי בתל אביב קל להסתבך ולהיכנע לפיתויים. נכון שיש שחקנים שלא שותים אלכוהול במועדונים, אבל גם כאלה שלא זוכרים את השם שלהם אחרי בילוי".

ומה הלאה?

"הקיץ אני מצטרף למחנה של נבחרת קרואטיה ב'. זה יהיה קשה להיכנס לסגל הסופי כי זו ההופעה הראשונה שלי, אבל אני מקווה לנסוע איתם למחנה האימונים בסין. כל קיץ עד היום הייתי בארצות הברית, כך שבקרואטיה לא ממש יכלו לעקוב אחרי. אולי הם דיברו עלי עם נוון ספאחיה, שהוא הקשר היחיד שיש לקרואטיה בישראל. בכל מקרה, זו תהיה הזדמנות טובה לראות איך אשתלב עם שחקני יורוליג. זה אתגר גדול".