ירדו מהפסים

כל הפרשנויות על "סוף עידן" או על התפרקות ביאנקיז ועל צורך, כביכול, בפירוק ובניה מחדש של המועדון, מקדימים את זמנם. זאת, משום שרבע עונה מרובת פציעות, לא כל שכן בעונה בת 162 משחקים, אינה זמן מספיק כדי להכריז על עונה ככשלון.

למרות זאת, בחישת הפרשנים ב"מפציצי הברונקס" אינה מראה סימני רגיעה. הסיבה לכל הרחש, לרבות השאלות הרות הגורל האם סטיינברנר "יתן גיבוי" למנג'ר טורה ולבריאן–כשמו כן הוא – קשמן, הג'נרל מנג'ר השולט על משכורות בהיקף של 195 מליון דולר, נובעים ממספר מקורות.

היאנקיז – בדומה למכבי תל אביב בכדורסל, נהנים מיתרון כלכלי עצום על פני כל יריביהם (בניגוד למכבי הם גם מחלקים עשרות מיליונים מרווחיהם לקבוצות יריבות) ונוטים – כמו מכבי - לרכוש שחקנים שכל הקבוצות האחרות אינן יכולות להרשות לעצמן. כך נוצר מצב שהפסים יכלו להציב הרכב אולסטארים לכל משחק ובעקבות זאת זכו ב-9 אליפויות רצופות של בית האמריקן ליג מזרח.

מטבע הדברים, הרכב אולסטארים כזה הכולל שחקני על כמו ג'יטר, איי רוד, ג'וני דיימון, ג'יאמבי ועוד מעורר ציפיות רבות, ודאי יותר מההרכב של טמפה ביי, למשל, וכל מעידה קטנה מנופחת למימדים גדולים יותר. לכך יש להוסיף את ההיסטוריה הקפריזית של הבוס סטיינברנר, אשר בח"י השנים השחונות של היאנקיז (מ- 78' עד 96') נהג להעיף מאמנים על ימין ועל שמאל.

כעת נוסיף לתערובת את 43 אחוזי ההצלחה של היאנקיז מפתיחת העונה (מקום אחרון בבית עם מאזן של 29:22 - ומרחק 13 משחקים מבוסטון), בתוספת תקשורת רעבה להתפתחויות ותקבלו שורה של נבואות חורבן המבקשות להגשים את עצמן, אפילו שהקבוצה רחוקה רק 7 משחקים מ- 50 אחוזי הצלחה המהווים, לרוב, אינדיקציה על השתתפות במאבק הוויילד-קארד ואפילו שבסופו של דבר מצבה של הקבוצה צפוי רק להשתפר מנקודת השפל הנוכחית.

למה ישתפר? משום שהיאנקיז הגיעו למאזנם הנוכחי בלא צוות מגישים ראוי לשמו (כולם לרבות המחליפים – נפצעו במיני פציעות ביזאריות) ועם חצי צוות חובטים במשבר, כשרק רודריגז נושא בעול באפריל וג'יטר ופוסאדה בחודש מאי. טבען של סטטיסטיקות רב שנתיות הוא שהן מתיישרות בסופו של דבר, וטיבם של פצועים הוא שהם חוזרים לפעילות. לאור זאת, יש להניח שכל האולסטארים של היאנקיז יחזרו לחבוט, בסופו של דבר, על פי ממוצעיהם הרב שנתיים. כיוון שכיום רבים מהם נמצאים מתחת לממוצעם, יש להניח לכל הפחות חלק מהם יתחממו ויובילו את היאנקיז לסדרות של נצחונות רצופים. בנוסף לכל זאת, לא יהיה זה מופרך לצפות לכך שגם המגישים, בתוספת הרכש קלמנס, יבריאו גם הם וישובו להגיש כבראשונה (כולל מריאנו ריברה, כל עוד אף אחד לא טובע בבריכה שלו). למותר לציין כי נותרו לניו יורק עוד 111 משחקים בקופה, מתוכם עליהם להפסיד 64 משחקים נוספים רק כדי "לשמור" על אחוזי ההצלחה הנוכחיים.

נעזוב לרגע את היאנקיז ונעבור ליריבה שמצפון. יש להניח שבוסטון לא תוכל להתמיד ביכולתה הגבוהה (אחוז נצחונות של 69 – הטוב בליגה) בלי פציעות ומשברים. זאת, לאור סגל השחקנים, שהוא לדעת הח"מ פחות מוצלח מזה של היאנקיז.

בשורה התחתונה- נבואות הזעם לא יגשימו את עצמן. היאנקיז והרד סוקס ייפגשו לסדרות באוגוסט וספטמבר, בהן יוכרע מי תזכה בראשות הבית. סוף מאי – במיוחד כשהיאנקיז נמצאים בפיגור של 7 משחקים מהכרטיס לוויילד קארד – הוא זמן מוקדם מדי להספדים. מי שבכל זאת סבור שהיאנקיז דפוקים, מוזמן להתחבר ללינקים שלמטה ולשיר יחד עמם.

בואו נתחיל מהסוף. אחרי עשר שנים, הניו יורק יאנקיז הולכים לאבד השנה את השליטה ב-AL מזרח. לא אכפת לי כמה ניסים ביצע ג'ו טורה בעבר, או כמה פאסט בולס רוג'ר קלמנס מחזיק בגוף הזקן שלו, יש גבול לכל תעלול. יכול להיות עדיין שהיאנקיז יצליחו להתפלח לפלייאוף דרך הווילד קארד, אבל אם הייתי ג'ו טורה, לא הייתי מתלבט פעמיים לפני שאני מזמין כבר עכשיו את חופשת הגולף באוקטובר שאני דוחה שנים.

אז איך הרכב של 200 מיליון דולר מצליח להיראות כל כך גרוע? האמת, לא צריכים להיות גאון כדי להצביע על הבעיות בברונקס. קודם כל, בניגוד לקבוצת האליפויות של סוף העשור הקודם שנבנתה על שחקני בית כמו פוסאדה, ג'יטר ומו ריברה, הרי הקבוצה הנוכחית בנויה על שכירי חרב שכמו כל פועל, באים לעבודה בשביל תלוש המשכורת בסוף החודש ולא הרבה יותר. שנית, כבר כמה שנים טובות מתעקשים בברונקס לא לטפל בבעיית הפיצ'ינג שלהם, שרק הולכת ומחריפה, כשהם מצליחים לאסוף את כל מדוכאי העולם, מרנדי ג'ונסון וקווין בראון, דרך ג'ף וויבר וחוזה קונטררס ועד ה"הצלחות" האחרונות בדמותם של ג'ארט רייט וקארל פאבנו, כל זה תוך שהם מוכרים את מיטב הנכסים הצעירים שלהם. אי אפשר שלא למנות בין הסיבות גם את מכת הפציעות שניחתה על הקבוצה מאז פתיחת העונה (אם כי בשנה שעברה הם סבלו מפציעות לא פחות חמורות ועדיין זכו בבית. משום מה אף אחד לא מזכיר את זה) וגם שגיאות קשות בבניית ההרכב בשנה האחרונה (דאג מינטקביץ' בבסיס ראשון? באמת?).

אבל, כל אלו הם רק הסימפטומים לבעיה המרכזית – האובססיה של הבעלים לניצחון בכל מחיר, ועכשיו. הצרה היא, שאם בעבר הצליח סטיינברנר להכפיף את הסרים למרותו, הרי שכעת חבורת המיליונרים המפונקים לא מסתכלת לכיוון שלו והיאנקיז עומדים בפני פרשת דרכים. כבר עכשיו מחכים בחוות שלהם מספר שחקנים מבטיחים, אם יהיה להם מזל איירוד יחליט לממש את סעיף היציאה בחוזה שלו, וגם מג'יאמבי הם מסוגלים למצוא סיבות להיפטר. השאלה היחידה היא איזה יאנקיז סטיינברנר רוצה לראות – אם הוא ימשיך על ההתעקשות חסרת הפשרות של לנצח כל שנה, הוא רק ימשיך לאסוף טלאים שמדי פעם יתחברו, אבל יותר פעמים מאשר לא, פשוט לא יסבלו אחד את השני. אבל, אם הוא יהיה מוכן להתפשר על עונה גרועה אחת או שתיים, הרי שאז אנחנו עשויים לחזות בשושלת חדשה בברונקס, שתיבנה על חורבות השושלת הקודמת. האירוני הוא שאין אנשים קלאסיים מההנהלה הנוכחית – קשמן וטורה – בדיוק למשימה הזאת אבל אם אכן יחליט ג'ורג'י לבנות מחדש, קרוב לודאי שהם לא יהיו בברונקס. תגידו מה שתגידו על אלוהים, אבל חוש הומור יש לו. ונראה לי שבזמן האחרון, הוא גם ממש מחבב את הרד סוקס.