משחק ההשלמה של ספאחיה

צילום ועריכה: אמיר לב

נאומי מוטיבציה אינם תחום התמחותו המובהק של נוון ספאחיה. הוא מאמן כדורסל ענייני וקר, שבמחצית המשחק אמש התרכז בהרגעת שחקניו וביקש מהם "לצמצם רווחים בהגנה ולזרוק עם יותר ביטחון". אבל כאשר ירדה מכבי תל אביב לפסק זמן קריטי בשוויון 77:77, עם 48 שניות על השעון, והקרואטי החל בתדריך הקצר, הביטו בו כלל השחקנים ואנשי המשק שהקיפו אותו מרותקים ומופתעים כאחד. "עכשיו זה הזמן שלכם", אמר בקול צרוד, ודממה מוחלטת עטפה את הדבוקה הצהובה. "עבדתם קשה לאורך כל העונה. שחקו עם הלב, אבל קודם כל שחקו עבורכם. אתם חייבים את זה לעצמכם". ספאחיה ידע שגם הוא חייב את הניצחון הזה בראש ובראשונה לעצמו; לקריירה המתהווה, שכמעט ודבק בה כתם בל יימחה. גם שמעון מזרחי עמד שם, בוהה בנקודה סתמית באופק, פניו אפורות ומיוסרות מתמיד. ניכר היה שבלב פנימה מתפלל לאלוהיו.

"זה יישמע לך מוזר, אבל עוד במחצית ידענו שניקח את המשחק", אומר שחקן במכבי. "ישבנו בחדר ההלבשה והסתכלנו אחד על השני. ידענו שיגיע הצ'אנס שלנו. הערב זה היה הכל או לא כלום, ובסיטואציות שכאלה מכבי תל אביב בדרך כלל מנצחת". גם במרחץ הזיעה והמים, שהיה ידוע עד לא מזמן כחדר ההלבשה של מכבי תל אביב, דיברו כלל השחקנים על האמונה הגדולה שהשאירה אותם בחיים. וכמובן שהיו אלו שחטאו בהשוואות למשחק ההוא מול ז'לגיריס קובנה; מריו אוסטין בתפקיד גידריוס גוסטאס, ג'יימי ארנולד בתפקיד דרק שארפ. מבחינת האמוציות ודמעות האושר ששטפו את הפרקט בסיום המשחק, ניתן לחשוב כי שני המהלכים הללו כמעט זהים בחשיבותם. מזרחי דווקא בחר להפליג לתקופות אחרות. "ידענו שאפשר לחזור מ-13 הפרש", סיפר היו"ר. "כבר נקלענו בזמנו לפיגור גדול יותר מול הפועל רמת גן, עוד לפני שהייתה קשת שלוש, ובסופו של דבר ניצחנו. ניסו לקחת לנו את האליפות בדרכים לא כשרות, אבל הוכחנו שמכבי ווינרית לעד".

ספאחיה, רטוב עד לשד עצמותיו, לא ידע את נפשו. "קשה לי להסביר מה המשמעות של האליפות הזאת בשבילי", אמר, "לזכות עם מכבי בתואר זה דבר שחלמתי עליו כל השנים". לעולם לא נוכל להבין כיצד מרגיש מאמן שעולה למשחק כה מכריע בידיעה ברורה כי בסופו יסיים את דרכו במועדון, הגם שמחזיק בחוזה לעונה נוספת. לאורך כל השבוע האחרון סירב ספאחיה בעקביות להתייחס לשאלות באשר לעתידו, אולם בחגיגות הגדולות במסעדת 206 גם הוא נשמע כאילו מבין ויודע שדינו נחרץ. הוא עמד על הבמה המאולתרת, ולאחר שהודה בשלישית לכל הגורמים האפשריים, חתם את נאום הניצחון באומרו כי "אני יכול לעזוב את מכבי ולצאת מתל אביב, אבל מכבי לעולם לא תצא לי מהלב".

ספאחיה הודיע לא אחת כי לא יניח את המפתחות בעצמו. יהיה זה צעד משולל כל היגיון, מקצועי או כלכלי: האלטרנטיבות שעומדות לרשותו הרבה פחות קורצות (קלימאמיו בולוניה, בנטון טרוויזו, קבוצות דרג ביניים מספרד או קבוצה מובילה ממדינות הבלקן), והחוזה עליו חתום אמור לשלשל לכיסו בעונה הבאה סכום בלתי מבוטל של כ-550,000 דולר. הנהלת מכבי, שהתכנסה הבוקר לישיבה תכנון ראשונה לקראת עונת המשחקים 2008, תצטרך לעשות זאת בעצמה.

הבעיה היא שבמכבי, נכון להיום, לא רואים יותר מדי מחליפים פוטנציאליים. מאמצים גדולים, כאמור, יושקעו בדיוויד בלאט, שינחת היום בארץ לאחר מספר שבועות של נדודים על קו רוסיה-איטליה. אין דבר שראשי מכבי היו רוצים יותר מאשר לראות את בלאט שב למועדון, אבל גם להם ידוע כי כללי המשחק השתנו והם יפתחו את המשא ומתן בנחיתות משמעותית. "הפעם דיוויד הוא שמגיע מנקודת כוח", אומר מקורב לקבוצה. זה יתבטא בשתי דרישות עיקריות: שכר גבוה שטרם שולם למאמן במועדון, ותקציב מנופח שיאפשר לו להיאבק על שירותיהם של שחקנים מובילים מול הקבוצות הגדולות באירופה. גם אם לא יסגור במכבי, התחלופות של בלאט עצמו סבירות ומעבר לכך: הוא מבוקש באולימפיאקוס, וכן בקרב קבוצות צמרת מרוסיה ומספרד. אם מכבי לא תבלע את הרוק ותחליט להכניס את היד עמוק לכיס, היא תיאלץ ללכת על תוכנית ב'. רק שכרגע אין תוכנית מסודרת שכזאת.

מחלקת השיווק של מכבי הייתה זקוקה לניצחון אמש לא פחות מאשר המחלקה המקצועית. נכון להיום, חידשו מעל אלף אוהדים את המנוי (לעומת כ-900 בלבד בתקופה המקבילה אשתקד), ואנשי השיווק סימנו את ה-29 ביוני כתאריך יעד: עד אז ייהנו אלו שיחדשו את המנוי מהנחה משמעותית בת עשרה אחוזים. עד סיום מבצע ההנחות של השנה שעברה מכרה מכבי כ-1,700 מנויים; העונה מכוונים אנשי השיווק למספר 2,000. במבט מהצד, מעט יומרני.

אלא שלאור מאורעות הקיץ האחרון, הפכו אוהדי מכבי חשדניים; בטרם ישלפו את המזומנים, הם ידרשו לראות איזה סגל תעמיד ההנהלה, והאם ספאחיה ימשיך. כבר בשבוע הבא עשויה מכבי להודיע על פרידה מהמאמן הקרואטי. לאחר מכן תשתדל לסגור עניין עם מייסיאו באסטון, שיגיע ארצה לרגל חתונתו של מנהל המשק עמי ביטון, הגם שהחוזה לא יוכל להיחתם רשמית טרם ה-1 ביולי, כך על פי חוקי ה-NBA (באסטון עדיין נחשב לשחקן האינדיאנה פייסרס). ירטין, פיליקס וגרין צפויים לעזוב. ארנולד, שמסיים חוזה, ידרוש תוספת של כ-25 אחוז בשכרו (כ-430,000 דולר סך הכל). שני שחקני המריבה הם סימאס יסאיטיס המאכזב, שעולה למכבי מעל מיליון דולר ברוטו לעונה ומחזיק בחוזה לשנתיים נוספות, וכן וויל ביינום, אותו מאמינים במכבי שיוכלו לשמור בסכום סביר. עתידו, מן הסתם, תלוי במידה ניכרת בזהות המאמן הבא של הקבוצה. ביינום היה אמור להמריא מחר לארה"ב אבל דחה את הטיסה כדי לקחת חלק בחתונה של ביטון, וייפגש עם ראשי הקבוצה בתחילת השבוע הבא. יתר השחקנים (וויצ'יץ', שארפ, אליהו, בורשטיין, ששון והלפרין) חתומים וימשיכו.

עם הישמע הבאזר, התפרץ מוני פנאן לפרקט כאחוז דיבוק. הראשון שזכה ממנו לנשיקה מצלצלת היה יו"ר המנהלת, אבנר קופל. מעין נשיקת מחאה. שעה וחצי לאחר מכן, כשמינון האדרנלין בגופו של המנהל המיתולוגי החל לשקוע, שב פנאן והגה בשיטת ההכרעה. "תאר לך שיש חמישה משחקים כאלו", אמר לי בדרכו לעבר שער היציאה, "שהיינו נוסעים שלוש פעמים למלחה, או שירושלים הייתה מגיעה שלוש פעמים לכאן. מה יכול להיות יותר מהנה מזה? הפיינל פור הזה, אני אומר לך... אם כבר, אז בואו נפתח את העונה, נעשה מכבי מול ירושלים ונגמור את הסיפור. אני חושב שעם כל הכבוד למנהלת ולמי שעומד בראשה, הם צריכים להבין שעל האליפות משחקים בסדרה של הטוב מחמישה, לפחות". בו בזמן, מחוץ לשער 9, סובבים עשרות האוהדים שסירבו להתפנות את פנאן, טופחים על פדחתו בחיבה ומתחננים בפניו שיישאר. "מוני, עם יד על הלב", אני פונה אליו. "אתה מרגיש שזה היה המשחק האחרון שלך בקבוצה?". פנאן נעצר. "אוהד, אתה אוהב אותי?", הוא שואל ברצינות תהומית ומניח יד כבדה על כתפי. אני, כמובן, מהנהן. "אז בבקשה, בשבילי, עשה לי טובה ותעזוב את השאלה הזאת". ואז הוא נכנס למכונית, מפריח לאוהדים נשיקות באוויר, מניח בזהירות את צלחת האליפות במושבה הקבוע, זה שלידו, ומפליג אל האופק. גם הערב, וככלות הכל, עולם כמנהגו נוהג.