גנבי האליפות האמיתיים

כמו תסריט הוליוודי טיפוסי שלעולם לא יגיע לקיצו בסוף עצוב, כך גם הבאזר האחרון של העונה בכדורסל הישראלי. מבריקה ומגובשת יותר או פחות, דורסנית או רכרוכית, ראויה או זוכה מן ההפקר – חגיגות האליפות הן הקינוח השנתי של מכבי תל אביב. והלילה הזה, אם בשל הדרמה הגדולה או בגלל הביטחון העצמי שהלך וצנח עם ההתקרבות לרגעי האמת, השמחה היתה אותנטית מתמיד. גם אנחת הרווחה.

פיני גרשון, זה שנאבק עכשיו על עתיד העונה האישית שלו בבירת יוון, ביקר לפני הפיינל פור הקודם את השיטה כשהודיע כי הוא ומכבי "מחכים לגנבי האליפות". אך אם לשפוט על פי העונה האחרונה, ובמיוחד על פי אובדן הדרך וההיסטריה של השבוע האחרון, דווקא הזכויות על הצלחת של 2007 הן שנראות מפוקפקות למדי.

בירושלים רואים באותה שריקה של סמי בכר 4:36 דקות לסיום המשחק כזו שגזלה מהם אליפות היסטורית. מהמפגש בין מאיר טפירו ודרק שארפ יכלו לובשי האפור להתעלם, במיוחד משום שהקדים רק כהרף עין עוד שלשת קלאץ' של גיא פניני הנפלא. יתרון של שבע נקודות בשלב הזה יכול היה להוות נקודת מפנה במשחק, אך לא מכריע כמו ההחלטה לבטל את הסל ולשלוח את טפירו להתייפח על הספסל בחמש עבירות. הקפטן הירושלמי, שבמשחק נהדר הוריד סופית את קוף יד אליהו מגבו, הבין באותו רגע שגם השנה הצלחת שיקבל תהיה מיניאטורית בלבד.

ולמרות הכל, בירושלים יכולים לבוא בטענות בעיקר לעצמם. לא סמי בכר אחראי ל-29 נסיונות זריקה מחוץ לקשת, לשתי החטאות העונשין של מריו אוסטין בדקה וחצי האחרונות, או לאי הסגירה בריבאונד במהלך שהכריע של המשחק. כי אחרי הכל, מוכנה, מוכשרת וראויה ככל שתהיה, היריבה התורנית של הצהובים לא תנצח ביד אליהו. תשאלו את האדומות מרמת גן, חיפה ותל אביב.

האדומים דיברו לפני הגמר על הרצון לסיים את העונה בכבוד, ולא לחזור על התבוסות שספגו העונה בהיכל. ניצול היתרון העצום של מריו אוסטין על ניקולה וויצ'יץ' הפגוע והכאוב, הטירוף של טפירו ועבודה יעילה ושגרתית של טרנס מוריס וטימי באוורס הובילו אותם ליתרון 38:51 חרף רבע שני הססני תחת דרור חג'ג'. אלא שאז החלה כנראה המציאות המתהווה לחלחל בראשי האדומים, והקסם המכבי המפורסם החל לפעול.

מכבי, שהציגה בפיינל פור את רפרטואר החולאים והחוסרים העונתי המלא שלה, קיבלה לפתע את טל בורשטיין חד ונחוש כפי שלא היה חודשים, והתגברה על הבינוניות של ששון ויסאיטיס והתרומה האפסית של שלישיית שחקני הנבחרת אליהו, גרין והלפרין (עם 2 זריקות יחדיו ב-16 דקות משותפות) בעזרת האינסטינקטים של שניים שהצילו את הצהובים לא פעם העונה: וויל ביינום, שמשחק הריווח של מכבי נועד לשרת את הכוח המתפרץ והאתלטיות שלו בדרך אל הסל, וחוש ריבאונד ההתקפה המופלא של ג'יימי ארנולד, שהיה שם בשביל לקלוע את סל האליפות.

הקבוצה המסוחררת ונטולת הסדר ש"בנה" נוון ספאחיה איבדה העונה את גביע המדינה, הסריחה לא פעם את הפרקט וביישה את הקהל הנהדר של הצהובים, אולי החוליה החזקה של האלופה בפיינל פור. אבל בשורה התחתונה, הרוח המכבית שוב רשמה לעצמה ניצחון – רגע לפני שהיא תתעטף בקבוצת כדורסל אמיתית.