החטא ועונשין

דן שמיר ירד במדרגות בפנים נפולות, ומיהר לתוך חדר ההלבשה הריק של הפועל ירושלים. שעתיים וחצי קודם לכן, סוף סוף, הראתה הקבוצה שלו סימני חזרה לחיים, אבל ההתרחשויות של הדקות האחרונות הן שיכלו להפוך אותו לג'וקר הגדול בהיסטוריה של הספורט. אחרי שזכה בגביע המדינה כשהוא נישא על גבם של לי ניילון וארז כץ (שפינו עבורו מהדרך את מכבי תל אביב), היה שמיר קרוב להשלמת דאבל בעונתו הראשונה כמאמן, בזכות החבורה של עודד קטש. אבל מול מכבי, כנראה שגם קרוב לא מספיק.

קצין העיתונות של מנהלת הליגה בישר על פתיחת חדר ההלבשה של מכבי תל אביב, והשאיר את שחקני הגליל להתמודד לבדם עם המציאות שיצרו במו ידיהם. הדממה בחדר ההלבשה היתה חזקה יותר מהעידוד הסוחף שקיבלו הגלילים מאלפיים אוהדים ירושלמיים, שנותרו חדורי אמונה למשחק השני.

רק כמה שעות לפני המשחק, חשף מנהל הגליל עמית גל את המטרה האמיתית של הקבוצה בפיינל פור. "תן לי לזכות במקום השלישי", הוא אמר. "הבדל של 250 אלף שקל נותן לי לפתוח בשקט את העונה הבאה". אלא שהשקט והביטחון של החבורה של קטש, שניזונה מעוד קריסה של האלופה המוזרה מתל אביב, כמעט והגדילה עבורם את הקופה בצורה משמעותית.

קטש ירד אל חדרי ההלבשה כשמבטו תקוע ברצפה. הוא ניגש לאחד מעוזריו, חטף ממנו את דף הסטטיסטיקה ולפתע נשך בחוזקה את שפתיו באכזבה גלויה. גם הוא ראה את ה-15 מ-37 של קבוצתו מהקו – אותו נתון שהרס לו הזדמנות לסנסציה בקנה מידה עולמי. "בתור מאמן, אחוזי קליעה זה משהו שאתה לא צופה אותו", אמר מאוחר יותר בלחש במסיבת העיתונאים, מתקשה גם הוא להסביר כיצד קבוצה של 74 אחוזים מהקו בערב קורסת בצורה כזו.

"יצאנו פראיירים", הודה עומרי כספי כשיצא מאוחר בלילה משערי האיצטדיון. "עשיתם עבודה גדולה מול מכבי. אף אחד לא האמין בכם", אמרתי לו ולחברו יוגב אוחיון, שהלך לידו בפנים חתומות אחרי שחרך במהלך הערב את האין הגנה בצהוב. "אבל אנחנו האמנו".

במהלך מסיבת העיתונאים נשאל קטש לאן מועדות פניו לאחר שהוכיח כי הוא מאמן ראוי לטופ של ליגת העל. מימינו, הצטנף לו נוון ספאחיה, הלום וחסר אנרגיות כמו חדר ההלבשה הצהוב כולו. המאמן הקרואטי מחזיק בשתי ידיו בחוזה לעונה הבאה, אבל כמו שהוא נראה, יהיה זה עוול אם יתעקש לממש אותו. עם עוד תצוגת נפל כזו מול ירושלים, במכבי כבר יגאלו אותו (ואת עצמם) מההתחייבות הזו.

מכבי תל אביב קורסת תחת הלחץ, ובכך הודה אתמול גם המאמן שלה. העקביות, הדי פאתטית יש להודות, בה מתלונן שמעון מזרחי על עצם קיומו של פיינל פור, קיבלה אמש הסבר ברור ונהיר. מכבי תל אביב הנוכחית פצועה, שברירית ובעיקר חוששת – אפילו מקבוצה ידידותית לסביבה כמו הפועל גליל עליון. למזלה, בגמר תחכה לה קבוצה שיהיה לה קשה להגיע משוחררת כמו הגליל.

"הם אפסים, פשוט אפסים", סינן מקורב לצהובים במהלך הרבע הרביעי, בו איבדה מכבי יתרון שהגיע כמעט לדו-ספרתי. ללא ניקולה וויצ'יץ' הפגוע בגבו, ועם משחק נטול חיים מצידם של אלו שכן עלו על הפרקט, נשענה מכבי תל אביב על חוש ריבאונד ההתקפה של ג'יימי ארנולד – האיש שתעודת הזהות הכחולה שלו הצילה לה את תואר האליפות. ביכולת הזו, גם ווילי סימס, ג'ו דאוסן והחתול קרל נברסון, שהוזמנו לשפוט בתחרות ההטבעות, היו עוזרים לה. גם אם היו עולים לפרקט עם החליפות.

לפני שנה הודח גיא גודס מהפיינל פור אחרי ששחקניו במכבי ראשון לציון "דייקו" רק ב-12 מ-33 מהקו, בדרך להפסד 66:65 לירושלים. אמש הוא הרגיש את הצד השני של החישוק. "הפיינל פור זה קונספט שכל קבוצה יכולה להפתיע בו", אמר לי עוזר מאמן מכבי במלוא הרצינות. "אבל אתם מכבי תל אביב, ואתם משחקים בבית שלכם", ניסיתי. "הכל עניין של משחק אחד", הוא סיכם. ואם למרות תקציב של 15 מיליון דולר, היסטוריה של 40 שנה ויתרון ביתיות, מכבי חוששת, לשמעון באמת יש סיבה לדאגה.

מחוץ ליד אליהו עמדו אוהדים אדומים, שהחתימו עוברים ושבים על יוזמה לרכישת קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים, שהידרדרה לליגה השלישית. "למה יש סיכוי גבוה יותר – לאליפות של קבוצת הכדורסל או השתחררות של קבוצת הכדורגל מאחיזתם של ויקטור יונה ועמוס סאסי?", שאלתי את אדם, בן 19, שעמד בדוכן ההחתמות. "חמישים חמישים", הוא אמר לי וחייך. בסוף הערב, הוא בטח כבר חשב אחרת.

אחרי מסכת ההתבזויות בסיבוב השלישי, חזרה אתמול הפועל ירושלים לחיים. מריו אוסטין טרף את הפרקט למרות כתף פגועה, טרנס מוריס וגיא פניני חזרו לנשוך, טימי באוורס שוב נתן את הבלאנס ואפילו מאיר טפירו התפוצץ, אולי ערב מוקדם מדי מבחינתו. אלא שפרט לחמישייה הזו, נותרו לדן שמיר רק 30 דקות משחק לחלק לאחרים.

אחרי שיטפל בהתאוששות הנדרשת של באוורס וטפירו, ששיחקו 40 דקות כל אחד בחצי הגמר, צפויה לשמיר עבודה לא פחותה דווקא עם מישהו שהתכווצויות שרירים לא תהיה הבעיה שלו – הוראס ג'נקינס. הגארד האמריקאי שותף אתמול לדקה ו-45 שניות בלבד, ומעבר למגבלות האובייקטיביות שיוצר החוק הרוסי, ברור שישנה כאן בעיה.

"הבאנו את ג'נקינס במיוחד עבור הפיינל פור", אמר שמיר, שהבטיח לפתוח את הסוגייה ביום שישי. אבל מהן התכניות לגבי ג'נקינס מול מכבי? את זה יצטרכו נוון ספאחיה, וכנראה שגם השחקן עצמו, לגלות בעצמם.

כמה דקות אחרי מסיבת העיתונאים של המשחק הראשון, התיישבו אפי בירנבוים ועוזרו רועי חגאי באחד מגרמי המדרגות הסמוכים לחדר ההלבשה, ועישנו סיגריות בשרשרת. בערב שגרם לא מעט אכזבה לכל אחד מהמאמנים, נראה בירנבוים הוותיק עגמומי מכולם.

אחרי עונת הסיוטים תחת שאול אייזנברג בהפועל תל אביב, זכה המאמן הוותיק לעדנה מחודשת, הדיח את מכבי מהגביע, התקרב לנשיא, טעם פיינל פור, אבל ראה מאמן עם רזומה של 29 שנים פחות ממנו חולף על פניו פעמיים. דבורה, האשה שאיתו, הקפידה במהלך המשחק לשנות מיקום באולם מדי כמה דקות, אבל גם הטקטיקה הזו נכשלה – למרות ייעוץ צמוד בשלב מסוים מאילן השועל.

בבני השרון התעסקו בתחילת השבוע בתכניות של ירושלים לחטוף מהם את היול"ב קאפ, אבל אחרי שהיול"ב הלך, לא נראה שהקבוצה קופצת על ההזדמנות לשחק באירופה. ליורוקאפ אין את השארם של מפעלי יול"ב, וגרוע מכך - הוא מאלץ את המשתתפות לאלתר שחקני בוסמן בשל ההגבלה לשני זרים בלבד, סחורה נדירה בשוק התקציבי של קבוצה כמו בני השרון.

"אנחנו לא רוצים להיות כמו קבוצות שהלכו על זה והתרסקו", אמר בירנבוים, שהתכוון בוודאי לראשון לציון של העונה. אם הקבוצה שלו תבנה לעצמה מסורת אירופית, גם אם זה במפעל השלישי של אירופה, לה זה לא יקרה.

הביצוע היה מרהיב, מפואר, מגוון. ברגעים מסוימים אפילו מרטיט. בודדים הצופים שתיארו לעצמם עד כמה ישתלם מחיר הכרטיס, אבל רגעים כאלה היכל הספורט ביד אליהו טרם ראה. ספק אם יזכה בעתיד. ואחרי כמעט חמש שעות של אושר עילאי מהתצוגה על הפרקט, אי אפשר שלא להסיר את הכובע בפני אבנר קופל.
טעינו כשתקפנו את המנהלת. הגזמנו כשטענו שאין פה כדורסל. ערב חצאי הגמר הותיר אותנו לספור את הדקות עד הדבר האמיתי, ולנסות להתגבר על המתח הנורא בניסיון לחזות את הצפוי ברגע האמת: באיזו מיני-תלבושת יעלו המעודדות של צסק"א מוסקבה במשחק הגמר? אין ספק - יש למה לחכות.