הכל פוליטיקה

"בכל קבוצה ביוון יש מנהל טכני שמחליט מי יהיה המאמן הבא שלה. בקבוצות מסוימות בעל הבית הוא הדומיננטי, אבל בסופו של דבר המנהל הטכני הוא זה שממליץ לסגור עם המאמן. כשהגעתי לפנא הוא פנה אליי בעקבות המעקב שהם ערכו אחריי בליגת האלופות. הרזומה של כל מאמן רשום וידוע, אבל הם עורכים בדיקה עליך ויודעים יותר מאשר אתה עצמך. בקבוצות הגדולות הבדיקה היא עוד יותר גדולה".

הדברים הללו של יצחק שום, שמספר על הליך הבחירה של מאמנים בליגה היוונית, מקבלים משנה תוקף בנוגע לנעשה בכדורגל הישראלי ערב פתיחת עונת המלפפונים: סיני בדרך לאמן את בני יהודה, ארקדי גאידמק שוב מתעקש לבחור בעצמו את המאמן הבא של בית"ר (למרות שנפל כבר עם ארדילס), גיא לוזון על סף חתימה בהפועל ת"א, ואלו רק חלק מהשמות שעולים מסבב המינויים החדש של הקווים. חלקם הגיוניים, רובם תמוהים ולא ברורים, עד שעולה השאלה: כיצד לעזאזל ממנים מאמנים בכדורגל הישראלי? האם, בדומה לנעשה ב-NBA למשל, ישנו הליך של ראיונות ובחינת תכניות העבודה של המאמן, או שמא באמת מדובר בהליך לא מספיק מקצועי, כפי שנדמה לנו?

יו"ר הכח עמידר רמת גן, איציק פוזמנטיר, הוא סוג של צדיק בסדום כשמתחילים לבדוק את הליך מינוי המאמנים בישראל. למרות שהוא ירד ליגה, פוזמנטיר נלחם עד הרגע האחרון לשמור על המאמן הקבוע שלו, בעוד שהאלופה ומחזיקת הגביע הראו למאמנים שלהן את הדרך החוצה. הוא, בדומה לנעשה בחלקים הנאורים באירופה, לא בוחן מאמן לפי עונה, חצי עונה או כמה משחקים.

"אני חושב שזו ביצה מלוכלכת ומגעילה, שבה דברים נחתכים בגלל פוליטיקה", אומר פוזמנטיר. "יש הרבה מאוד מאמנים שקיבלו תפקיד בגלל קשרים והגיעו למחוזות שהם לא היו חולמים". פוזמנטיר מגלה טפח על איך נראים הדברים, מנקודת מבט של מקבלי ההחלטות: "כשנודע שאורי מלמיליאן לא ממשיך איתנו בעונה הבאה, קיבלתי הרבה מאוד שיחות טלפון מממליצים למיניהם, בסגנון של 'אז מה אתם עושים בשנה הבאה? אתה חייב לקחת את זה וזה, הוא תותח'. ואין לי ספק שכמו שמצלצלים אליי, מתקשרים גם לחברי הנהלה אחרים. זו תרבות הספורט בישראל בנוגע למינוי מאמנים".

פוזמנטיר רומז לסוד הכי גלוי של הכדורגל הישראלי: כדי שהנהלות ידונו במינוי שלך, כדאי מאוד שיהיה איזה מקורב או סוכן שילחש את השם שלך באוזנם של האנשים הנכונים. ברגע שמתפנה משרה, מתחיל ציד נבלות מכוער שרק הורס את ההליך הבעייתי ממילא. "אני באופן אישי משתדל לסרב לכל הברנז'ה של עסקנים, מאמנים ואנשי תקשורת שמנסה למנות מאמנים", אומר פוזמנטיר. "דוגמה קלאסית למצב הנוכחי היא איך נעשתה בחירת המאמנים בבית"ר השנה – הביאו אנשים שלא מתאימים למועדון כמו אוסי ארדילס, כי הסתובבו מסביב הרבה מאוד פרומוטרים שרצו לגזור קופון ולכן דאגו שיש מי שיגיע והתחכך. לעומת זאת לאורי מלמיליאן, שאימן אצלנו, היה חוזה כתוב עם סכום דמיוני בכדורגל הישראלי בבית"ר בתחילת העונה, והוא היה מספיק גבר והוגן עם הקבוצה שלנו. הוא לא הסכים לקחת את ההצעה כי היה לו חוזה איתנו, היחידים שידעו מזה היו בעלי הכוח".

אמיר שלח כבר מאס במצב. אחרי שפוטר מסיבות מסתוריות ממכבי נתניה, הוא הצהיר שאין לו עניין לחזור לכדורגל. כבלם עבר חכם ורהוט, שלח אולי יכול היה להיות מאמן מצוין, אבל הוא העדיף שלא לרקוד לצלילי חוקי המשחק של מאמני ישראל. "כבר הרבה מאוד שנים חשוב בקטע של הכדורגל שיהיו לך יחסי אנוש וקשרים. כשעומדים על הפרק שניים שלושה מאמנים שמועמדים לקבוצה, ברור שמדובר בפוליטיקות וכסף", אומר שלח. "כולם מתקשרים ליושבי ראש ומחכים למאמן שיפוטר, ואם המאמנים לא יהיו חברים של מישהו מההתאחדות הם לא יכולים לקבל עבודה.

"בסבב של המאמנים הם לא יכולים לשבת בשקט ומחכים שתתפנה עמדה, הם צריכים להיות בקשר", ממשיך שלח. "כדי לקבל היום מינוי אתה צריך שיהיה לך עיתונאי חצר. כללי המשחק האלה לא מתאימים לי, לכן לא הלכתי לכיוון הזה. איך ארקדי גאידמק לוקח החלטה על מי מאמן בבית"ר? הוא יתייעץ עם כמה אנשים, וברור שאלה שיתנו לו ייעוץ הם מושפעים מחבר של חבר ששמע ולחץ. הכדורגל פעם היה טהור, אבל שכחנו מתי".

גם ניר לוין, שהסיר לאחרונה את מועמדותו מאימון הפועל ת"א, מסביר שהוא לא רוצה להיות חלק מהחגיגה עליה שלח מדבר: " אני לא מרים טלפונים לאף אחד כדי לדחוף את השם שלי. מי שיחליט אם יש לי מקום בליגת העל או לא, זה מי שירצה לקחת אותי, ולכן אני צריך להתקדם. אני לא מתעסק עם זה. אני רק מנסה להגיע לכך שהכישורים שלי יהיו טובים יותר". גם שום מבהיר: "מעולם לא ניהלתי מגעים מאחורי הקלעים כדי לקבל משרת אימון – תמיד הציעו לי את התפקיד, גם בארץ וגם בחו"ל".

לופא קדוש, זקן המאמנים בליגה, מסכם: "כתבים יכולים להריץ מאמנים, אבל מה שקובע זה הקשרים והיחסים בין מאמנים למנהלי ובעלי קבוצות. המאמנים לא נקבעים על פי כישורים או יכולת מנטליות, יש 2-3 משרות פנויות בשוק והשאר זה דברים תפורים, סגורים מראש על ידי בעלי הקבוצה והאנשים שמקורבים אליהם. פעם", נזכר לופא, "כשהיו מרכזים, יושב ראש לא יכול היה למנות בן דוד שלו למאמן, מועמד היה מועמד והכל היה יותר מכובד. היו יושבים עם המאמן ומגיעים לסיכום, בעל המקצוע היה כל יכול במועדון. היום יש הרבה אנשי כדורגל שמשפיעים- פרשנים, עסקנים ומקורבים שמטפטפים להם".

הבעיה הכי גדולה בעניין הזה היא, כצפוי, היו"רים או בעלי הקבוצות, שרוצים לקבוע הכל. קחו למשל את גיורא שפיגל, המנהל הטכני הבא של בית"ר, שכנראה לא יקבע מי יהיה המאמן הבא של האלופה, אלא ארקדי גאידמק. אותו גאידמק שלא יודע מיהן הקבוצות ששיחקו בגמר ליגת האלופות. מתברר שהמרחק בין הנעשה אצלנו לבין מדינות כדורגל נחשבות, בהן מאמנים כמו אלכס פרגוסון וארסן ונגר עובדים תקופות ממושכות גם אם הם נכשלים מדי פעם, הוא עדיין רב.

גילי לנדאו, שמאמן בהפועל באר שבע, מסכם בדרכו האלגנטית את הנקודה: "תקופה ארוכה אנחנו חוזים בפיחות במעמדו של המאמן, ולפעמים זה מגיע לזילות. מבחינתי שום דבר אינו מפתיע וגם פיטורי מאמנים חרף הצלחות הם בחזקת 'השנה הגשם הפתיע אותנו דווקא בחורף'". שלח ממשיך מאותה נקודה: "כשרצו לקבוע לשום איזה שחקנים להרכיב והוא לא הסכים, הוא לא רצה שיתערבו לו ולהיות בובה של הנהלה אז הוא פוטר. יש מאמנים שסופגים את זה, ויש מאמנים שלא מוכנים שיתערבו להם".

"פעם המאמן היה כל יכול בכדורגל, קבע אפילו את צבע החולצות. היום המעמד של המאמן הוא בשפל המדרגה, מאמן לא קובע שום דבר", אומר קדוש. "השנה אנחנו עדים למאמנים שזכו באליפות ובגביע ומוחלפים וראינו את המקרים של שום ואלי גוטמן שפוטרו. מעת לעת אנחנו רואים מאמנים שהושפלו, אבל גם המאמנים אשמים כי הם מוכנים לעבוד בכל תנאי. לארגון המאמנים אין השפעה ושיניים, ואפילו אם המאמנים יעשו שביתה ישחקו בלעדיהם – זה לא כמו השחקנים. חייבים לחוקק חוקים, לעשות שכר מינימום למאמנים, אי אפשר לקחת מאמן כושר ולעשות ממנו מאמן".

"אני כבר 30 שנה מאמן, אימנתי אלפי שחקנים ואפילו להיות מנהל מחלקת נוער קשה לי, כי גם שם יש קומבינות", ממשיך קדוש. "לא יכולים לקחת אותי לעבוד עם המחלקות הצעירות? אני היום יושב בבית, למה אני לא יכול להיות מנהל מקצועי בנוער כמו ששלמה שרף לדוגמה עושה בנס טוברוק? כי יש כל מיני קומבינות ומקורבים. ניסיון זה אחד המרכיבים החשובים בכל העולם, פה זה בדיוק להיפך. הסיפור על מאמנים צעירים שמכירים כדורגל מודרני זו גניבת דעת – אפשר לחשוב שתוקפים עם 10 שחקנים או מתגוננים עם 15, זה קשקוש בלבוש. עוד לא הבנתי את זה, המציאו שיטה חדשה? כבר 100 שנה משחקים אותו דבר, המשחק בנוי יותר על כישרונות ושחקנים טובים, ומאמן צריך לדעת לשמור על משמעת ולהנהיג קבוצה. מאמן צעיר לא יכול לדעת יותר ממישהו שעובד 30 שנה במקצוע".

"יש בעייתיות מסוימת עם העובדה שמאמנים בכירים כמו אלי גוטמן, ניר קלינגר ויצחק שום לא מאמנים קבוצה בישראל. יש בעיה – בסך הכל 24 קבוצות בשתי הליגות הבכירות, ויש מאמנים רבים ובכירים שיושבים בבית בגלל צמצום הכמות", אומר פוזמנטיר. ג'קי בן זקן, התומך הראשי במועדון ספורט אשדוד, דווקא לא מסכים: "אני לא חושב שמאמנים בכירים לא מאמנים בגלל שאין להם קשרים, יש היום דור חדש של מאמנים – תראה את רוני לוי, גיא לוזון, ניצן שירזי – גדל דור שמתאים את עצמו לשינויים בכדורגל. לפעמים יש פער דורות, שהמאמנים הוותיקים לא מסוגלים להבין את הדור הצעיר של השחקנים, דווקא ללוזון למשל כמאמן צעיר יש יתרון בעניין הזה. הוא יכול לדבר איתם בשפה שלהם וזה עשוי להקל עליו להתחבר אליהם".

בניגוד לרוב הדעות, בן זקן לא חושב שאופן בחירת המאמנים בישראל הוא בעייתי: "אני יודע שזה מקובל וטבעי שיש אנשי תקשורת שמעורבים, כשמאמן רוצה לעבוד הוא עושה לובי לעצמו. גם בחו"ל מאמנים מיוצגים על ידי סוכנים, וברור שסוכנים חזקים יכולים לדחוף מאמנים לקבוצות באירופה – אלמלא הם, המאמן לא היה מגיע. השאלה היא אם ההנהלה יכולה לקבל החלטה בלי לחצים. זה לא אומר שהמאמנים לא ראויים או שהשחקנים לא טובים, אבל כוחו של הסוכן הוא גם בלהיות מחובר למקבלי ההחלטות".

בן זקן, איש שאי אפשר לחשוד בו בחיבה יתרה ללוזונים, חושב שדווקא המקרה של גיא לוזון כמאמן שקיבל הזדמנות בגלל קשרים מוכיח את עצמו כהצלחה מקצועית: "כשאתה בוחן את הפועל ת"א שמינו אותו עכשיו, אתה רואה מאמן צעיר, נטוע בכדורגל ומבחינתי הצלחה שלו תהיה שהוא יאמן את הפועל 4-5 שנים, הוא עשה דברים יפים בפ"ת וגידל שחקני בית. דווקא במקרה הזה אני חושב שזו הצלחה מקצועית טהורה, אם אני עמוס לוזון לא הייתי מוותר עליו, לדעתי ההחלטה של הפועל ת"א היא מקצועית. לגיא יש כריזמה שאולי בהפועל חושבים שתתרום לקבוצה, הוא איש עבודה יסודי, התחיל ממקום קשה. בטוח שהוא קיבל את המינוי בהתחלה בזכות המשפחה, אבל הצדיק את העניין. אתה רואה שהוא חי את הכדורגל 24 שעות ביממה".

"הנהלה צריכה לקבל את ההחלטה על המאמן באופן מקצועי", ממשיך בן זקן. "מי שחי את הכדורגל חייב לדעת הכל, אני יודע מי המאמנים שעובדים ולא עובדים, אלה שאימנו בעבר ומי מתאים או לא מתאים. כשאתה עומד בראש מערכת מקצועית אתה חייב לדעת את החומר. היתרון מבחינתי הוא האישיות של המאמן, והשאיפות שלו. כי מאמן שיבוא אליי לחצי עונה או עונה ויחשוב על נבחרת או קבוצה אחרת, לא יבנה לי קבוצה כמו שאני רוצה. מאמן שבא לזמן קצר רוצה להצליח, ופחות מעניין אותו המועדון. מאמן שבא לטווח ארוך ירצה גם לקדם שחקני נוער. אני לא אביא מאמן שמחפש משהו לזמן קצר. לא בכדי לאשדוד יש הכי הרבה שחקני בית בסגל – זו תוצאה של המאמנים שעבדו פה וידעו שכדאי להם להשקיע בהם גם אם בעונה הראשונה ישלמו מחיר יקר".

בן זקן לא מצליח לשכנע, והתמונה נראית עגומה. אוהדי בית"ר פונים לגאידמק ודואגים למנות מאמנים ויו"רים וגם לפטר אותם. אוהדי הפועל ת"א עדיין לא מבינים מה הרקע המקצועי לפיטורי שום, אבל המקרה המוזר ביותר הוא של משה סיני. מאמן כושל, שמעט מאוד אנשים בכדורגל מאמינים שהוא יצליח בבני יהודה, נבחר מתוך גלרייה של מאמנים לרשת את ניצן שירזי ולשקם את בני יהודה.

משה דמאיו, יו"ר בני יהודה, לא מבין על מה המהומה: "הפועל כפ"ס ומכבי פ"ת לא היו אימפריות כשסיני אימן שם, והוא הגיע למקום 6 ו-8. זה לא שהוא אימן בצ'לסי ולא לקח אליפות. הוא הגיע לגמר גביע המדינה עם הפועל ת"א של ההסתדרות, היה צריך להתמודד עם חוסר יכולת לשלם כספים וסיים מקום 4, נוח להציג את זה כאי הישג. סיני אימן 6 שנים בליגת העל, רכש המון נסיון גם באולימפית, הוא התבגר ועבר השתלמויות בחו"ל, אני לא מבין למה יש עליו סטיגמה".

איך התנהל הליך הבחירה בו?

"אנחנו מעלים שמות, חושבים מה הכי מתאים והולכים על זה. אין דפוס מסוים. למשל המינוי של ניצן – אף אחד לא חלם בכלל שהוא יהיה מאמן. זה תלוי גם בהיצע שיש בשוק. תלוי מי המאמנים החופשיים, ואז חושבים מי הכי מתאים לשחקנים במערכת ולאופי המועדון. יש גם מאמנים שמראש אתה לא יודע בגלל כסף. לגבי סיני – אנחנו חשבנו שבגלל אופי המועדון והשחקנים שיש, שהוא מתאים. לא הייתה לנו שום התלבטות – אני וחזי מגן החלטנו שאם לא שירזי, רק אותו אנחנו רוצים – הוא הכי מתאים לנו. שום שם אחר לא עלה, רק אותו רצינו. כשאתה יושב עם מאמן אתה מדבר איתו על הכל, בדקנו את התכניות שלו וזה נראה לנו הכי מתאים".