טניס מחומר אחר

אומרים שפיט סמפראס היה הגדול מכולם בעידן המודרני, אבל גם האמריקאי שזכה ב-14 תארי גראנד סלאם, לא הצליח לכבוש את מגרשי החימר של פאריז ולזכות ברולאן גארוס. כשנשאל למה הוא כל כך התקשה על החימר, אמר סמפראס: "הטניס שלי הוא כל כך טוב כי הוא מבוסס על אינסטינקטים. על החימר, אני נוטה לחשוב יותר מדי".

ליתרונות והחסרונות של החימר נגיע להמשך, אבל הפרשנות של סמפראס לא יכולה להיות טובה יותר. האינסטינקטים שולטים על המשטחים המהירים והמחשבה שולטת על המשטחים האיטיים כמו החימר. אל כל אלה מתווספת הפיזיות, שחשובה לכל המשטחים. זו בדיוק הסיבה שבדרך כלל יש הפרדה בין הטניסאי הטוב בעולם לטניסאי החימר הטוב בעולם. מי שיצליח לשלב בין שניהם, יהפוך ללא ספק לטניסאי הטוב אי פעם.

אז למה בעצם משגעים אותנו עם החימר הזה, שמלכלך לכולם את הנעליים? מבט חטוף בהיסטוריה של הטניס מגלה שמגרשי החימר היו לא פחות פופולאריים ממגרשי הדשא בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. קברניטי הענף הבינו שאפשר לתחזק מגרשים בעלות הרבה יותר זולה וחוץ מזה, לסכן פחות את הגוף במשטח שהוא יותר רך. כך נולדו מגרשי החימר, שלמעשה עשויים מיציקה של לבנים מרוסקות וחול אדום. אם מישהו חשב שפשוט שופכים על משטח כלשהו את החומר שבו משתמשים בחוג קדרות, הרי שמדובר במיתוס.

כל דרום אמריקאי או ספרדי יטען שאין טניס יפה יותר מזה שמשוחק על החימר. שחקנים גבוהים בעלי הגשות חזקות שאוהבים לרוץ לרשת, חושבים לגמרי ההיפך. ברולאן גארוס תראו ברוב המקרים את חבטת ה"טופספין", שמתבצעת מאחורי הבייסליין, כאשר השחקן מסובב את הכדור מלמטה למעלה במטרה שהכדור יעלה גבוה מעל הרשת ועם זאת ינחת בשטח המגרש, בדרך לאיזור הכתפיים של היריב. שליטה במכה הזאת היא אחת מהיסודות של מומחי החימר.

המרכיב השני והלא פחות חשוב, הוא היכולת להתנייד על משטח מחליק, ששונה לגמרי מהדשא והאספלט. כשמומחה חימר צריך להגיע לכדור קשה, הוא יודע איך לתזמן את צעדיו ולעצור כמה מטרים לפני הנקודה שאליה הוא צריך להגיע כדי להחזיר את הכדור. מרגע זה, הוא פשוט שולח רגל וגולש על המשטח. מי שיודע לעשות את זה, חוסך הרבה ווינרים נגדו. מי שלא שולט בניידות הזאת, נראה לפעמים פאתטי על החימר. זה קורה גם לגדולים ביותר, כמו אנדי רודיק.

על החימר תראו פחות אייסים ופחות ווינרים, אבל תרוויחו כמות הרבה יותר גדולה של נקודות ראלי (נקודות ארוכות מאוד שיכולות להגיע ל-20 ואפילו 30 חבטות בדרך להכרעה). על החימר בקושי תוכלו לראות טניסאים שמשחקים בסרב אנד ואלי (הגש ורוץ לרשת), מצד שני תראו הרבה דרופ שוטס (חבטה שבה השחקן מזהה את המרחק הרב של יריבו מהרשת ומכה מסובב וחלש לכיוון הצד הקרוב לרשת של יריבו). על החימר משחקים בנעליים מיוחדות, עם מיתרים רפויים יותר במחבט ועם כמות משולשת של זוגות גרביים להחלפה.

כל אחד מעדיף בדרך כלל את המשטח שעליו הוא גדל. במקרה הזה, החימר פופולארי בהרבה מהדשא. הוא אמנם מאפיין את מדינות אמריקה הלטינית, אבל נפוץ מאוד גם במערב ומרכז אירופה. זו בדיוק הסיבה שישנם 24 טורנירים בשנה על חימר בסבב המקצועני לגברים לעומת 6 בלבד על הדשא. כמובן ששני המשטחים לא יכולים להתחרות במשטחים הקשים, הכל כך אהובים על האמריקאים.

רפאל נדאל כבר שבר את שיא הניצחונות הרצופים על חימר והגיע ל-81, אבל דווקא רוג'ר פדרר היה זה שעצר אותו במשחקו האחרון לפני הרולאן גארוס, כשניצח אותו בגמר המבורג. הספרדי הוא אלוף השנתיים האחרונות ומחזיק ברקורד מרשים של 27 ניצחונות על משחקים של חמש מערכות על החימר. השנה הוא הולך על תואר שלישי ברציפות בפאריז, משהו שאף אחד לא עשה חוץ מביורן בורג האגדי. השבדי אולי לא השיג רצף ניצחונות מרשים כמו נדאל, אבל הוא זכה בטורניר 4 פעמים ברציפות, ושש בסך הכל.

עם כל הכבוד לנדאל, הוא נמצא כרגע במצבם של טניסאים כמו ג'ים קורייר וסרגי ברוגרה, שזכו בטורניר פעמיים ברציפות בשנות התשעים, אבל פיספסו את הפעם השלישית. גם גוסטבו קוורטן זכה פעמיים בתחילת העשור הנוכחי.

ניצחון של נדאל בטורניר בצרפת יכתיר אותו בעיני רבים למלך החימר של כל הזמנים כבר עכשיו. ניצחון של פדרר יכתיר אותו בעיני רבים למלך הטניס של כל הזמנים. אין ספק שניצחון של כל אחד אחר יכתיר את החימר בעיני רבים למלך המשטחים של כל הזמנים.