הצד האפל של האליפות

הם הגיעו לכאן עם הרבה תקוות, אבל עזבו עם לא מעט אכזבות. חגיגות האליפות בשבועיים האחרונים גרמו להם להעלות חיוך, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה ששלושת הברזילאים של בית"ר ירושלים לא נחלו הצלחה באלופה החדשה. אמש (רביעי), לאחר ארבעה חודשים בעיר הקודש וכשברשותם מספר מצומצם יחסית של דקות משחק, עזבו ז'וזה רמאליו, ליבוניר רושל "טוטו" וקלבר שוונק את ישראל כשהם עם טעם של החמצה בפה.

"לא ככה רצינו לעזוב את ישראל", פותח רמאליו את הלב, "כשהגעתי לישראל הייתי בטוח שאקח חלק גדול בקבוצה, אבל מהר מאוד הבנתי שהתקופה שהייתי כאן הייתה בזבוז זמן עבורי". הוא מדבר עם הרבה כאב, אבל לא כועס על אף אחד, "אין לי כעס על יוסי מזרחי", הוא אומר, "אבל אני כן מאוכזב ממנו. הוא הביא אותי לכאן מסאו פאולו וכאחד שהביא אותי לכאן הוא היה צריך לתת לי לשחק יותר. אני מבין שהוא היה תחת לחץ של לזכות באליפות ולכן פחד לשלב אותי. מה שכן, אני מאוכזב מכך שלא קיבלתי יותר הזדמנויות ומרגיש שהייתי יכול לתרום הרבה יותר אם היו נותנים לי".

מבין כל השלושה זכה רמאליו למספר המשחקים מועט ביותר. במשחק הבכורה שלו מול מכבי חיפה הוא הרשים בניצחון בקריית אליעזר 0:3, אבל מאז נדחק עמוק בספסל ולא זכה לראות כמעט דשא, "הגעתי מקבוצה שלקחה אליפות בברזיל ואני שמח שיצא לי גם כאן לזכות באליפות, אבל אני לא אשקר לעצמי - לא היה לי כמעט חלק באליפות הזאת וזה צובט בלב. אני יודע טוב מאוד שאם באמת הייתי מקבל את ההזדמנות הייתי מראה לכולם שאני שחקן טוב".

ביום שני האחרון הגיעו שלושת הברזילאים לבית וגן ונפרדו בפעם האחרונה משאר חבריהם לקבוצה, רמאליו לקח את הפרידה בצורה הקשה ביותר ולא הפסיק לבכות. "נקשרתי לירושלים ולאנשים כאן", הוא מסביר את הדמעות, "התייחסו אלי יפה מאוד, גם כשלא שיחקתי תמיד דאגו לי ולא קל לעזוב. נכון, אני חוזר הביתה אבל בתקופה הקצרה שהייתי כאן התאהבתי בישראל ובבית"ר ירושלים, ואני אמשיך להתעדכן בתוצאות של הקבוצה גם מברזיל".

חזרה לישראל? "יכול להיות" , אומר רמאליו, "אשדוד גילתה בי עניין, אבל כרגע אני רוצה לחזור לברזיל ולבדוק את האפשרויות שלי שם. אחרי ארבעה חודשים בישראל הבנתי שזה בכלל לא קל לשחק במדינה שזרה לך כל-כך".

עבור קלאבר שוונק התקופה בישראל הייתה יותר מוצלחת מבחינת סטטיסטית, אבל אם לומר את האמת, אחרי כמה מחזורים הוא הפך גם לשחקן ללא ביטחון. "באתי לכאן בשביל להצליח ואני מאוכזב שזה לא קרה. הצלחתי לכבוש כאן שני שערים ואני שמח שיצא לי לחגוג עם הקהל את הזכייה באליפות, אבל זה לא חשבתי שמה שיקרה בסופו של דבר.

"כשהגעתי לישראל חשבתי שאהפוך לחלק מרכזי בה, אבל ביחד עם טוטו ורמאליו הבנו שהדברים לא ככה. יכול להיות שאם היינו מגיעים בתחילת העונה הכל היה נראה אחרת, אבל מצד שני גם פינטו היה כאן בתחילת העונה ובסופו של דבר לא המשיך, ככה שיכול להיות שלא קל להתאקלם כאן".

בניגוד לשני חבריו, לשוונק הייתה אפשרות להמשיך ולשחק בארץ, אך הוא פסל אותה, "הציעו לי לשחק בבני סכנין ואפילו היו"ר שלהם הצליח לשכנע את גיאדמק שיעזור לי בהעברה שלי אליהם, אבל לא הסכמתי. באתי לישראל בשביל להצליח ואם לא בית"ר או קבוצה גדולה אחרת כמו ת"א או חיפה, אין לי טעם להמשיך כאן. הייתה לי תקופה לא קלה בישראל ולא קל להתאקלם במדינה זרה עם שפה זרה, אבל אני יכול לסכם את התקופה כיפה מאוד, חגיגות האליפות מאוד ריגשו אותי ואני אשמור תמיד פינה חמה בלב לקבוצה".