המניפסט הלוזוניסטי

רישומו של אותו בוקר לא יימחה במהרה. תל אביב הזיעה מבעד לחלונותיה האטומים של המערכת התוססת, בה כל איש רכן מעל עיסוקיו ולא השגיח בנעשה. הבטן קירקרה, השפתיים כבר היו סדוקות מיובש וצמא, אבל הידיעות לא הפסיקו להגיע והמלאכה היתה רבה. מדי פעם מישהו הזיז את כסאו לאחור כדי שבוריס, המנקה, יוכל לשאוב את האבק ממרגלותיו. "אוי, לפחות הוא סוציאליסט", נשמעה אנחה מול אחד מצגי המחשב. תיקתוקי ההקלדה פסקו באחת, ונשמעה רק איוושת המזגן. זו היתה הפעם הראשונה שמי מאיתנו שמע את בוריס מדבר, ועוד אומר משפט מלא. איש דק היה, וקולו המלא, המחוספס משהו, הפתיע בעוצמתו. הטלפונים צילצלו, אך איש לא השיב, המיילים זרמו, אך אחד לא נענה באותם רגעים. לפתע, בוריס היה לאדם.

"על מה אתה מדבר, כלומר, על מי?", נזרקה שאלה מגומגמת לאוויר. בוריס נשען על ידית שואב האבק. "אני מדבר על אבי לוזון, יו"ר ההתאחדות, הוא סוציאליסט אמיתי, אצלנו ברוסיה הוא היה מסתדר. הוא מדבר כמו קומוניזם, ותמיד אני רואה אותו, אני רואה קרל מרקס". היינו מופתעים מהעברית שבפיו, ועוד יותר מן ההשוואה המופרכת. "אתה אולי לא יודע, אבל לוזון הוא וואחד בנקאי, ולא נראה לי שאיש כספים שעובד במקדש הקפיטליזם יכול להיות בר השוואה למרקס", אמר בזילזול אחד העורכים, מהצעירים שבחבורה. "איזויני (סליחה), אבל אתה טועה בגדול. אתם כל היום במחשב, אבל לא שומעים מה הוא אומר". נרעש מהעובדה שבוריס ענה לו, ועוד בשלווה שכזו, קם אותו עורך צעיר מכיסאו והתקרב אל המנקה. "אתה אולי לא מספיק שנים בארץ, אבל אני אומר לך שאבי לוזון הוא איש עסקים, שניהל בעבר קבוצת כדורגל, והחיבור הזה של בנק, הון וכדורגל הוא לא בדיוק קרל מרקסי".

בוריס התיישב. הטון של אותו עורך היה נחרץ, אבל העולה החדש לא התרגש. "תגיד לי, באיזה אתרים גולשת? מה, אתם רק כותבים בלי קוראים?", אמר בעיניים מחייכות, "בחורצ'יק, אתה כנראה לא יודע מרקס אם אתה אומר דברים ככה". הרגליים רצו כבר ללכת להפסקת הצהרים, אבל העיניים והאוזניים לא הירשו לנו לנוע ממקומינו. בוריס כישף אותנו. "מרקס וחברו פרידריך אנגלס כתבו במניפסט הקומוניסטי שההיסטוריה האנושית היא ההיסטוריה של המאבק המעמדי. אלה שיש להם שולטים על אלה שאין להם. היו אצילים ועבדים ואחר כך בורגנות ופרולטריון, שהפכה היום לגלובליזציה. זה לא רק אני ואתה אלא גם מדינות ויבשות של בורגנות ופרולטריון, כמו אפריקה ואירופה".

הסתכלנו אחד על השני במבטים של "מה קורה פה, ואיך הגענו לסיטואציה הביזארית הזו כשיש עוד ים עבודה על הראש", אבל במקום לסתום את הפה, אותו עורך צעיר המשיך לחפור. "אני לא רואה מה הקשר בין אפריקה ואירופה, לאבי לוזון". בוריס התרומם ממקום מושבו באיטיות ואחז בידית השואב. לרגע, זיפיו האפורים ועיניו התכולות שיוו לו מבע חולמני של מהפכן. "יחאצ'ו להסביר. שהוא הפך דירקטור התאחדות לוזון אמר שהוא יבדוק איזה ליגה עדיף לנו, של שתי ליגות של שמונה עשרה, או שתיים של שש עשרה, מה אומרת הוא רוצה להכניס פריפריה לליגה, לדאוג לפרולטריון. והכי חשוב אמר שאין קבוצה בליגה שתקציב עובר 6 מליון דולר חוץ מבית"ר, והוא רוצה גג 8 מיליון או 10 מיליון דולר לעונה, כדי לא בקבוצה אחת 20 מליון ובקבוצה אחרת 3 מיליון. הוא גם אמר לא הגבלה שאר תקציב – אם הם רוצים לבנות מגרשים, לשכור מאמנים – שיעשו מה רוצים. הוא רוצה שוויון. אתם לא מבינים ליגה ישראל לא משתנה מאז בני יהודה לקח אליפות ב-1990".

"זה לא מדויק", אמר עורך אחר, שתקן בדרך כלל, "מה עם הפועל חיפה ב-1999?". "אתה שוכחת הפועל חיפה אז היה עם כסף של שפירא ודגים", השיב בוריס, "פעם היה הפועל ר"ג, הפועל כפר סבא, באר שבע, אבל עכשיו רק ארבע קבוצות. זהו". הבטנו בו מגלגל את חוט החשמל סביב השואב, ושתקנו. "מרקס אמר ההוויה קובעת תודעה ולוזון מנסה לשנות הוויה, שיחשבו אחרת. קבוצות קטן מוכרות כישרון כמו הפועל פ"ת ובעצם נשאר מצב של גדולות וקטן. הכסף לא עוזר לקטנות ואחר כך גם אין שחקן טוב ובסוף יורד ליגה, או משחק כמו הולך לים כבר באמצע העונה. מרקס אמר אם אני עובד במפעל מייצר הרבה, ומשכורת נמוך, מנהל גדול מוכר תוצרת ומוריד משכורת שלי, ואז נהיה יותר גדול עם סיגר בפה. גדול אוכל קטן וככה גם בכדורגל. מוכרים לכם כסף יעשה את הכדורגל בארץ גבוה, אבל מה כבר השתנה, מפסידים לדייגים מאירופה ושמחים שמנצחים איזה דינמו באופ"א. לוזון יודע יש לשנות מיסוד בשביל לצמוח". הדיקדוק ואוצר המילים לא היו טובים כפי שחשבנו, אבל הנקודה היתה ברורה. כנראה שבוריס חשב אחרת.

"לוזון גם אמר רוצה פחות זרים וככה יותר כדורגלנים ישראלים ישחקו, וזה בדיוק מה מרקס אמר על ניכור מהפוטנציאל האנושי". פוטנציאל אנושי נשמע לפתע היי- טקי להפליא. "למה אתה מתכוון בזה?", העזתי אני. בוריס הביט בי במבט משועשע שגרם לי להרגיש כמו טירון שטעה והולך לשלם על כך בגדול. גבותיו העבות הזדקרו כשהשיב. "דוברוויה אוטרו (בוקר טוב), מה עשית בבית ספר? הסתכלת על עצים? מרקס אמר שקפיטליזם תעשייתי גורם לניכור פועל מתוצרת שלו, כי פועל לא מגשים עצמו בעבודה. יש לך איך להגיד 'שחקן ישראלי יושב על ספסל' יותר טוב מזה? לוזון רוצה שחקן ישראלי משחק, הוא טוב ואז תורם לנבחרת ישראל שהיא כולנו. אתה הבנת זה, דוראק (טיפש)?".

שח מט. הרגשתי את פני בוערות, מסמיקות מבושה. "אבי לוזון הוא מהפכן", אמר בוריס, רגע לפני שחיים אלפסי, אב הבניין הנמרץ נכנס אל החדר. "בוריס, איפה אתה", שאל אלפסי רטורית, "אני מחפש אחריך בכל הבניין, מה לוקח כל כך הרבה, יאללה תרד לקומה 3, המטבח שם הפוך לגמרי". בוריס הרכין ראשו ולפני שיצא סינן בשקט, "אתם רואים, אני פרולטר, הוא בורגנות שעובד לאליטות". "ומה אנחנו?", שאלתי אותו על סף הדלת, "אתם, אתם סתם תמים".