לאמן או לעלות

כמו הגביע העצוב ביותר בתולדות הפועל תל אביב בכדורגל, גם אליפות הליגה הלאומית בה תזכה, ככל הנראה, הפועל חולון, היא הישג ספורטיבי שחגיגיותו מתמוססת במבחן המציאות: זה לא באמת היה כוחות, והדרך הפכה את הטעם למריר משהו.

התנהלותה חסרת הרגישות והכבוד של הנהלת האדומים, שירקה בזה אחר זה בפניהם של המאמן והסמל, הפכה את ההזדהות הקהל עם הקבוצה למסויגת. חולוניה, שרק לפני שנה חגגה באקסטזה ובתסריט הוליוודי קאמבק לבמה של הגדולים, עשתה השנה את אותה הדרך כשהיא כבויה, בודדה וסוחבת איתה את אותות הטראומה של הקיץ האחרון, זה שהרחיק ממנה את אלפי אוהדיה עד לרגעי ההכרעה. ובאין תקווה אמיתית, גם הלהט לא באמת קיים.

הסכם שביתת הנשק שערך מיקי דורסמן עם "יו"ר חוג האוהדים", אותו אדם שרק לפני חצי שנה הגיש נגדו דורסמן תלונה במשטרה, כמו גם החנינה הזמנית מכיוונו של הקומץ של שער 3, לא ינקו את הבעלים והמאמן החולוני מאשמת הויתור על ליגת העל שתלה בו העונה הקהל הצהוב-סגול. אחרי שנטש בקיץ את הקבוצה תוך שהוא מאשים את ראש העיר באי-העליה, הציע את עצמו כספונסר על מנת להתמנות למאמן עירוני רמת גן וחזר לחולון רק אחרי שבעיות בירוקרטיות מנעו ממנו לבנות את עצמו מחדש ברמת השרון, הפך דורסמן באחת לשנוא האוהדים. העובדה שחרף הויתור על כרטיס העליה בנה לבסוף קבוצה טובה יותר מזו של השנה שעברה, כבר נתפסה בעיני הקהל כציניות של ממש.

אחרי שישלים "ריפיט" של ליגת המשנה, דורסמן יודע שעל ההתנהלות של הקיץ הקודם בכל הקשור לליגת העל הוא לא יוכל לחזור, וכעת הוא עומד בפני צומת דרכים. מן הצד האחד - מיקי המאמן, שלהוט להוביל קבוצה להצלחות. מנגד – דורסמן הבעלים, שמודע לחובתו המוסרית להביא את חולוניה אל הארץ המובטחת. אלא שלאור לקחי העבר, ספק אם ניתן לקיים את שתי השאיפות הללו בכפיפה אחת.

מיקי דורסמן הוא אדם עשיר, אבל גם רציונלי ופיקח. למרות שכספו הפך בעונה שעברה את תחביב האימון שלו למציאות מצליחה בליגה השניה, הוא הבין שגם תקציב של מיליון דולר, שחלק ניכר ממנו יאלץ לממן בעצמו, לא יזכה אותו להרבה נחת בליגת העל. הרי בליגה של הגדולים הוא יתקשה לאסוף אליו חבורה ישראלית של בחורים טובים ונוחים, שגם עולים בהרבה באיכותם על מתחריהם. ולמרות ששחקנים כמו להט, לקסר, פרג ואטלס יכולים להשתלב גם היום בשולי רוטציה של קבוצת ליגה בכירה, הרי שאימון בליגת העל דורש התעסקות יומיומית בבחירה של ארבעה וחמישה שחקנים זרים, כמו גם התמודדות עם לא מעט הפסדים בליגה של מכבי וירושלים. במציאות החדשה, עלולה חוויית ליגת העל להפוך לקשה מבחינת אוהדי חולון, אבל קטסטרופאלית מבחינתו של דורסמן עצמו.

אבל ישנו גם מכשול נוסף. גם אם יצליח דורסמן לגייס ספונסר גדול שיסייע לחולון להעמיד תקציב מינימום – אותה סיבה שמנעה מהקבוצה, לפחות רשמית, לממש את עלייתה בעונה החולפת – הרי שגוף מממן שכזה, כחפץ חיים, הצלחה ופרסום, ישאף ודאי למינוי מאמן עם ניסיון רב יותר משל דורסמן בליגה הבכירה. וכאן, כבר עלול הקשר בין דורסמן הבעלים ודורסמן המאמן להוות בעיה, שכן דורסמן אינו מעוניין לוותר על האימון.

דורסמן הוא אדם שמנהל את קלפיו קרוב לחזה, וייתכן שגם בימים ובשבועות הקרובים לא נדע לאן הוא מתכוון להצעיד את הקבוצה מחולון, שהדלת לליגת העל תישאר פתוחה בפניה גם אם תפסיד לבאר שבע כנגד כל הסיכויים. מה שבטוח – את לקחי הפגיעה שגרם לתדמיתו בקיץ הקודם דורסמן הפנים, וזה מה שהביא אותו, ככל הנראה, להצהיר כי האחד ביולי הוא המועד בו יחליט בין הלאומית וליגת העל. עד אז, כמו בקיץ הקודם, ימתינו אלפי אוהדי חולון, ראשי מנהלת הליגה והכדורסל הישראלי כולו למוצא פיו.