אפשר לבנות על ביינום?

עכשיו הם מוחאים לו כפיים. כשיורד לנוח, להחליף מספר מילים עם הצוות המקצועי או סתם לנגב את הידיים. בכל אימת שמתקרב לספסל, קמים עשרות האוהדים שיושבים מעל הפדחת של מוני, ההארד-קור של שער 9, ומריעים לאיש השעה. החודש. עד לא מזמן, אילו רק הייתה נקרית בפניהם האפשרות, היו אנשי הגיליוטינה הללו מתיזים את ראשו מבלי לחשוב פעמיים. אבל היום וויל ביינום נמצא בספירה אחרת. על הגג של תל אביב. האם השחקן המושמץ מתחיל להיקלט באירופה והופך להיות מה שציפו ממנו במכבי תל אביב, או שמא מדובר בפאטה מורגנה?

"עבדתי קשה כדי להגיע לרגע הזה", הוא מספר. קרובים אליו טוענים ש"קשה" זה אנדרסטייטמנט. וגם בשיאו של המשבר, כשהתליינים ביציע תבעו את פיטוריו, כשהתקשורת עשתה לו את המוות, כשנאכל מגעגועים למשפחה ומדאגה לאביו החולה, כאשר נראה היה שאפילו נוון ספאחיה עומד לזרוק את המגבת לזירה, ביינום המשיך לחייך. ולהתאמן. עוד חצי שעה של משקולות, עוד אימון אישי עם גיא גודס, עוד צפייה בוידאו של המשחק האחרון. "לחץ? בוא נגיד שנקלעתי לסיטואציות מסובכות יותר בעבר", אמר בזמנו הבחור שהעביר את מרבית ילדותו על מגרשי הבטון באינר-סיטי של שיקאגו. מי שהצליח להיחלץ מהגטו והיום סופר חמש מאות אלף דולר טבין וטקילין לעונה חייב להיות אדם בעל יכולת הישרדות יוצאת דופן. בגיל 23 הפך ביינום, אח קטן לשני אחים וארבע אחיות, למפרנס העיקרי של משפחתו. את כולם הוא ניצח. נכון להיום.

הדרך לליבם של אנשי הכדורסל ביבשת הישנה בכלל ואוהדי מכבי תל אביב בפרט קשה ורצופה מכשולים עבור השחקן האמריקאי הממוצע, יעיד על כך גם ביינום עצמו. הביזנס אכזרי. חלק מהאמריקאים רואים באירופה מקפצה חזרה ל-NBA, אחרים מקור פרנסה חיוני, חלקם כאן כמקום מפלט, ברירת מחדל, פשוט כי אין אופציה אחרת. קצה נפשם בליגות האמריקאיות החצי מקצועניות, על השכר הזעום (אלפי דולרים בודדים לחודש), שמספק בקושי את צרכיהם הבסיסיים, המסעות הבלתי נגמרים לחורים שכוחי אל והציפייה לסקאוט שייגאל אותם מייסוריהם. אז הם מגיעים לאירופה: מי ששפר עליו מזלו, לקבוצה שפויה, במדינה ידידותית ובשכר הולם. מי שלא, בדרך כלל מוצא עצמו על המטוס חזרה, בדרך לעוד עונה מייגעת בישימון הספורטיבי. סביר להניח שביינום כלל לא שמע על מכבי עד לאוגוסט האחרון. אבל הוא כאן כי הכסף טוב, ובעיקר משום שלא ממש הייתה לו ברירה. האם יסיים ביינום את שלב קליטתו ביבשת הישנה ויתרגם את הכישרון להצלחה אירופאית? עדיין לא ידוע.

ביינום סבל ועודנו סובל מהליך ההיטמעות הארוך והסיזיפי, בכל הרבדים: ברובד התרבותי, החברתי, הפסיכולוגי, ובעיקר זה המקצועי. "אני כל כך שונא להפסיד, ולכן העונה הזו הייתה מאוד קשה עבורי. הגעתי למערכת חדשה בעמדה קריטית. הלקיתי את עצמי לאורך העונה כי תמיד הרגשתי שאני יודע מה צריך לעשות, אבל לא ידעתי איך עושים את זה", הוא מספר בגילוי לב. "ניתחתי את עצמי שוב ושוב, עבדתי מאוד קשה, אבל בסופו של דבר היה ברור שמדובר בעניין של זמן".

בחודש האחרון מלהטט האמריקאי באולמות המיוזעים של ליגת העל. מפרק ומעמיד על ברכיהן את הגנות הרפאים, כפי שציפו ממנו מלכתחילה. האם ימסור ארבעה, חמישה ושישה אסיסטים גם מול דיאמנטידיס ולנגדון, ולא רק כשמנגד אבי סוכר ויוגב אוחיון? היכן עומדת יכולתו כעת ביחס לקבוצות המובילות באירופה? האם ילעג גם לקבוצות המתוכנתות של אובראדוביץ' ומסינה? הרי לשם כך הובא לכאן. כדי לקבל תשובות אמיתיות יצטרכו במכבי להמתין לפתיחת עונת היורוליג 2007/8, בחודש אוקטובר. רק ששם עדיין לא בטוחים שהם אכן יכולים לקחת את הסיכון.

מקרהו של ביינום כמעט חסר תקדים בהיסטוריה של מכבי. גארד אמריקאי שנחת בתל אביב עם ניסיון מינימאלי של קולג', עונה ב-NBDL ותקופה קצרה של כדורסל מקצועני על ספסל הגולדן-סטייט ווריורס, הישר ללב התופת האירופאית; "למקום חסר סבלנות, חסר רחמים", מחדד מקורב לשחקן. לא תמצאו זרים רבים שעברו העונה את טבילת האש בקבוצת עילית אירופאית. אלכס אקר של אולימפיאקוס וטוני דלק מפנאתינייקוס. לא פחות, לא יותר. האחרון, ווטרן בעל עבר מכובד בליגה הטובה בעולם, לא התאקלם ביוון ונשלח הביתה, אף ששב במפתיע לסגל הקבוצה בפיינל פור היורוליג. אקר, חרף המספרים היפים שמנפק, רחוק מלהיחשב גם הוא לסיפור הצלחה מפואר.

"הקבוצות האירופאיות הגדולות הבינו כבר מזמן שהרבה יותר כדאי להן לבחור זרים בעלי ניסיון באירופה", אומר דייויד בלאט, מאמן בנטון טרוויזיו והאיש שייבא ארצה מספר אמריקאים שהפכו להצלחות פנומנאליות, כגון אריאל מקדונלד, נייט האפמן, מייסיאו באסטון ואנתוני פארקר. "הכל שאלה של אלטרנטיבות וכסף", טוען מנגד סוכן שחקנים ישראלי. אמריקאים מוכחים, כמו אנטוניו גריינג'ר, דרו ניקולאס, דיוויד וואנטרפול, צ'רלס סמית' ומרכוס בראון עולים הרבה מאוד כסף. כולם משתכרים סביב מיליון דולר לעונה. רכזים אירופאים בכירים, דוגמת זוראן פלאניניץ' (נוון ספאחיה הודה כי היה הבחירה הראשונה שלו לתפקיד הפוינט גארד במכבי), עולים עוד יותר.

ביינום, כאמור, מסתפק במחצית מהמחיר הנקוב. "במגבלות התקציב שלנו, ועם ההיצע בשוק בקיץ האחרון, וויל היה השחקן הטוב ביותר שיכולנו להביא", מתגונן ספאחיה. "הוא היה ה-MVP של ה-NBDL, שיחק כמה משחקים ב-NBA. ברור שלזר חדש לא קל להצליח כבר בעונה הראשונה שלו. קח כמעט כל זר שהצליח במכבי בשנים האחרונות – מקדונלד, האפמן, באסטון – כולם הגיעו מקבוצות אירופאיות אחרות".

כשספאחיה אומר כי "היום וויל הוא שחקן אחר מכפי שהגיע לכאן", הוא מתייחס בעיקר לרמת קבלת ההחלטות של חניכו, אספקט בו מגלה הקומבו גארד הקומפקטי שיפור מתמיד. היום מתרכז ביינום בהנעת מהלכים. לא בסיומם. אם בשבעה מתוך עשרת משחקיו הראשונים בליגה זרק ביינום תשע זריקות ומעלה מהשדה, אזי שבעשרת המשחקים האחרונים זרק תשע זריקות ומעלה פעמיים בלבד. כמו כן, מאז סיימה מכבי את פרק היורוליג שלה, מוסר ביינום שמונה אסיסטים בממוצע למשחק.

אם בעבר היה שב ונשנה המחזה בו מסתער לכיוון הטבעת ומתרסק על אחד משחקני ההגנה, היום הפך ביינום לסדרן התנועה: רוב מהלכי ההתקפה של מכבי נפתחים בפיק אנד רול בין ביינום לאחד הגבוהים, שיוצר אי-התאמות בהגנת היריבה, ואז לוקח הרכז צעד אחורה ומחפש את האיש הנכון במקום הנכון. הנהנים העיקריים מהשינוי המרענן בגישתו הם הגבוהים – ג'יימי ארנולד, יניב גרין ואפילו נואל פיליקס – המצויים בכושרם הטוב ביותר העונה. ביינום מהיר, החלטתי. עולה לסל בלי לחשוש, משחרר מסירות סרגל. אפשר שפרויקט הביות של ה"בולדוג", כפי שמכנים אותו חלק מחבריו לקבוצה, עוד יתברר בסיום העונה כמוצלח.

"מובן שלשחקן צעיר כמו ביינום, או לכל שחקן אמריקאי שמגיע לאירופה, לוקח זמן להבין את המערכת החדשה אליה הוא נכנס", מסביר מאמן בנטון טרוויזיו, דיוויד בלאט, שעבר בצעירותו, כשחקן, את האדפטציה המדוברת. "ידוע ששחקנים צעירים שמגיעים מארה"ב לאירופה נמצאים במקום בעייתי מבחינת יסודות המשחק והבנת המשחק, וצריכים ללמד אותם. אגב, זו בעיה בארה"ב בכלל. שחקנים מגיעים בגיל צעיר יותר ל-NBA והם הרבה פחות מוכנים מבחינת המיומנויות שלהם והבנת המשחק, למרות שהרמה האתלטית שלהם יותר גבוהה".

סרג'יו סקאריולו, מאמן אוניקאחה מלאגה, הפסיד העונה פעמיים למכבי ולביינום, ומתנדב לחלוק את רשמיו באשר לגארד האקסצנטרי. "ביינום הוא שחקן מוכשר שיכול להיות שחקן טוב מאוד באירופה. השנה הוא סבל מעליות וירידות, אבל מבחינה פיזית, הוא שחקן עם יכולות יוצאות מהכלל. היום אנשים חושבים שיש לו סיכוי טוב יותר להצליח משחשבו בהתחלה.

"ביינום צעיר מאוד וצריך ללמוד מה אנחנו, המאמנים האירופאים, דורשים מהרכזים שלנו, שזה דברים אחרים מאשר מה שדורשים מהם המאמנים ב-NBA. אנחנו רוצים יותר פליימייקינג, מנהיגות, קבלת החלטות טובה. באירופה, חלקו של פוינט גארד במארג הקבוצתי גדול הרבה יותר מאשר בקבוצת NBA. שם יותר מדובר בקומבו גארדים מהירים שיכולים להוביל את הכדור, אבל לא כולם בעלי אינטליגנציית משחק גבוהה מספיק.

"ביינום גם יצטרך להתרגל לכך שבאירופה כל משחק הוא קרב, בשונה מהליגות בארה"ב. כל משחק קשה, הכל אינטנסיבי, הכל מכריע. אסור להפסיד. אולי בליגה הישראלית יש למכבי משחקים קלים מידי פעם, אבל לא ביורוליג, וזו עוד התאמה שביינום יצטרך לעשות".

"בלי ספק, וויל היה צריך זמן כדי לעשות את ההתאמה לא רק לאירופה עצמה, אלא לסגנון כדורסל שונה ממה שהכיר", מעיד ספאחיה. "הוא מאוד קואצ'בל (ניתן לאימון), ורואים שעכשיו הוא שחקן אחר. מבחינה מקצועית, אמריקאים כמו וויל סובלים בעונה הראשונה שלהם משתי בעיות בסיסיות: חוקים וצורת המשחק. זה תלוי בהם כמה מהר הם יעשו את ההתאמה, אבל יש לנו סבלנות". ביינום עצמו מוסיף כי "בעיקר הרגשתי שחסר לי ניסיון. להכיר את השיפוט האירופאי, את המערכת השונה. סגנון הכדורסל כאן בנוי יותר על חדירות, ריצות. בארה"ב זה יותר משחק על חצי מגרש".

מספרים שכאשר חתם העונה הגארד ריס גיינס בביילה האיטלקית ויצא לראשונה אל מחוץ לגבולות ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, שאלתו הראשונה הייתה האם קיימת באיטליה תשתית לאינטרנט. "חלק מהאמריקאים בורים לחלוטין בכל הנוגע לאירופה, ומשוכנעים שהם מגיעים למדינות עולם שלישי", אומר העיתונאי האיטלקי מרקו מארטלי, מהיומון "לה רפובליקה". מי כמו המאמן הלאומי צביקה שרף, שאימן בעבר ביוון, בצרפת, בפולין וברוסיה, המבין לליבו של העקור ולקשייו במדינה זרה. "אדם עובר מעיר מגורים אחת לאחרת. מתל אביב, נניח, לירושלים. משבר? משברון. אז תחשוב מה עובר על בנאדם שמגיע מקולג' במיזורי, בקנטאקי, באלבמה, ואתה מטיס אותו לאליקנטה בספרד, לפטראס ביוון, לעפולה בישראל. אתה מכניס אותו למסורת שונה, לשפה שונה, לגישת חיים שונה. אין מה לעשות, זה מביא לשבר", הוא מנתח.

"האמריקאי הצעיר הזה מגיע למקום חדש, שבו השחקן המקומי, גם אם הוא פחות טוב ממנו, נחשב לסוג של אליל שמותר לו לזרוק יותר כדורים לסל ולבלף בהגנה", ממשיך שרף. "פתאום הוא מגיע לסיטואציה של דרבי בין אריס לפאוק, ואז הוא מנצח והופך לאלוהים, או שהוא מפסיד בדרבי בין בארסה לריאל ומאותו רגע האוהדים מכניסים אותו לרשימה השחורה. הוא מוצא את עצמו בקבוצה עם שחקנים בני 30, 35, בעלי משפחות, כשעד היום השחקן הוותיק ביותר ששיחק איתו היה אולי בן 22. והוא לא מכיר את האוכל, ולא יודע איך מבלים, ומתחיל להתגעגע הביתה. ותחשוב מה קורה במדינות ברית המועצות לשעבר, יוגוסלביה לשעבר, שהן בעייתיות עוד יותר מבחינת האמריקאים. כל זה ביחד, מן הסתם, משפיע על יכולת הכדורסל שלו".

לביינום, בכל הנוגע להשתלבות באורח החיים הישראלי, אין בעיות מיוחדות. "אני חייב הרבה למועדון, שעושה הכל כדי שארגיש כאן טוב", הוא מציין. "המצב הבריאותי של אבא שלי לא טוב, זה לא סוד, אבל הארגון עוזר לי בצורה יוצאת מהכלל. החברים לקבוצה היו טובים אלי ונתנו לי להרגיש כמו בבית. המזל שלי שמעבר לכך, הגעתי למקום שמזכיר מאוד את ארה"ב. האמריקניזציה בישראל בולטת, וזה מאוד הקל עלי את הקליטה".

לאורך העונה, דבר אחד לא הוטל בספק: מוסר העבודה הגבוה של ביינום. "וויל עובד קשה, קשה מאוד, ומשתפר בכל האספקטים של המשחק", מתמוגג ספאחיה. "ההגנה שלו שודרגה. הוא עושה יותר לחץ על הכדור, למד את חוקי העזרה האירופאים ב'וויק סייד'. כרכז, הוא מצא את הדרך לקבוע טמפו של משחק. הטיימינג שלו הרבה יותר טוב. אם תסתכל על כל האמריקאים החדשים שהגיעו השנה לאירופה, אני חושב שהוא הטוב ביותר מביניהם".

בסיומי המשחקים, כאשר ביינום פושט את מדי העבודה ועובר לבגדים אזרחיים, הופך לפתע הנער הפוחז לשעבר לאדם שקול ומיושב. לפני מספר שבועות הודיע כי "יש לי מספר הצעות מה-NBA", ורמז למעשה כי ראוי לו לשמעון מזרחי שיזדרז להחתימו. אף שקבוצות ספרדיות הביעו בו עניין לאחרונה, ביינום מציין כי הוא רואה את עתידו הקרוב בגופיה הצהובה. "אני רוצה להישאר במכבי עוד שנתיים או שלוש, להמשיך להשתפר, ומשם לחזור ל-NBA. כבר הייתי שם, ולכן לא דחוף לי לחזור. אני אוהב את השיפור שחל במשחק שלי, את סגנון המשחק של מכבי ובכלל, את הכל. אני מרגיש מחובר יותר, אבל כולנו, כמערכת, השתפרנו. המאמנים למדו אחד את השני ולמדו את השחקנים, השחקנים למדו להרגיש אותי, וכולנו התרגלנו לשחק יחד ולהיות בסביבה של האחר. אני צריך להישאר בריא. מקווה שהכל יהיה טוב עם המשפחה, שאלוהים ימשיך לברך אותי, כדי שאמשיך ללמוד ולהתקדם. זה חלום של כל שחקן לשחק במערכת כזאת".

אני שואל את ביינום האם, לדעתו, סגל הקבוצה הנוכחי, בשינוי מינימאלי, יכול להגיע לפיינל פור 2008. "פיינל פור?", הוא מחווה תנועת ביטול בידו, "בלי ספק נוכל לזכות בגביע". סביר שב-1 ביוני נדע האם הוא יהיה זה שיוביל את מכבי למדריד.