מתוק להם, מתוק להם

הכל החל ב-18:30, כשמאות אוהדים החלו לנהור לעבר תחומי אצטדיון ווינטר. שלושת רבעי שעה אחר כך הגיע אוטובוס השחקנים אל האזור, מה שנתן את האות לפתיחת השמפניות בפעם הראשונה על ידי אלף האוהדים שהיו במקום.

רבע שעה לפני שריקת הפתיחה המספר צמח ל-4,000 אוהדים שהתגודדו סביב ווינטר. חלקם מצאו את עצמם פצועים וחלקם עצורים - אבל אף אחד לא הצליח להשבית הפעם את החגיגות הגדולות. עשרות זיקוקי דינור נורו לאוויר, והפכו את האווירה לשמחה גדולה מאוד. שלום קדוש, האוהד שהגיע במיוחד מרומניה לחגוג את האליפות, פיקד על כולם וכשחולצה של ריאל מדריד על גופו, הראה לכולם כיצד אמורה להתנהל חגיגה אמיתית, למרות העובדה שבתוך האצטדיון שיחקה הקבוצה שלו מאחורי שערים נעולים.

במקביל, 60 קילומטר משם, בגן סאקר, התקבצו כ-25 אלף אוהדים סמוך לשריקת הפתיחה והפכו את החגיגה למושלמת. אומנם היו אלה חגיגות לא רשמיות, אבל הם לא ביישו חגיגות של אף קבוצה שזכתה באליפות עד כה. שער היתרון של הפועל ת"א הכניס את כולם להלם, מספר אוהדי הפועל ת"א חגגו כאילו אין מחר, אבל מה שהם שכחו הוא שבית"ר היא האלופה, וכמו אלופה גאה - היא לא נכנעת מהר.

במחצית התמלא גן סאקר ב-40 אלף אוהדים והשחקנים, שקיבלו את הדיווח החם, נשמעו נרגשים. דוד אמסלם, שועל קרבות ותיק, ביקש מחבריו: "תנצחו את המשחק הזה, אחרת החגיגות לא שוות". המסר כנראה תורגם לפורטוגזית, אחרת איך תסבירו שדווקא במשחק הזה החליט טוטו לכבוש?

שער שנפסל לזכות בית"ר גרם לאלפים לחגוג מחוץ לאצטדיון, אך לא עברו שניות והחגיגה הפכה לשקט. השוויון שהגיע בדקה ה-70 הקפיץ את האלפים מחוץ לאצטדיון לגבהים חדשים ולרבבות בגן סאקר נתן את האות לחגיגות גדולות. השער של דרק בואטנג בדקות הסיום הקנה ניצחון מתוק על יריבה מושבעת וסיבה נוספת למסיבה.

מי שחשב ששריקת הסיום תשלח את השחקנים למקלחות טעה. דוד אמסלם, איציק קורנפיין ויואב זיו דרשו מהשחקנים לצאת ולחגוג עם האוהדים. גם קציני המשטרה לא הצליחו למנוע זאת מהם, והעקשנות של זיו וקורנפיין, שרבו עם השוטרים, השתלמה. דקה חלפה, וכל השחקנים כבר רצו אל מחוץ לתחומי האצטדיון.

תחילה הפרידה גדר בין האוהדים לשחקנים, אבל בתוך שניות היה גל אלברמן על כתפי האוהדים, תמונה שמזכירה את זו של קורנפיין החוגג לפני עשור. החגיגות נמשכו כעשר דקות, השחנקים המשיכו בחדר ההלבשה ואלפי האוהדים הכינו את הרכבים לשיירה ארוכה לירושלים.

החגיגות על האוטובוס היו שמחות מאוד. בחלקו האחורי החלו השחקנים לשיר ולעודד שחקן שחקן, השמפניות נשפכו ללא הכרה וגם כלי התקשורת, שהורשו באופן חד פעמי לתעד את האירוע, השתתפו בחגיגה. "לרגע הזה חיכיתי מהרגע שהגעתי לבית"ר", צרח ברק יצחקי, "הגעתי לכאן כשהיינו קבוצת תחתית, אני זוכר את מאבקי ההשרדות שלנו מול קבוצות אחרות. זה חלום לקחת אליפות עכשיו, עשיתי היסטוריה ואני כל כך שמח", יצחקי לא סיים את המשפט וכבר הוציא את הראש מהחלון, לחגוג עם מאות המכוניות שהזדחלו לצידי האוטובוס.

"תראה מה זה", אמר גל אלברמן, "שיירה של אליפות. זה ללא ספק הרגע המאושר שלי ביותר בקרירה. עד עכשיו היה לי גביע הטוטו. כשאמרו לי שאליפות בבית"ר שווה יותר מהכל בחיים, לא חשבתי שזה יהיה ככה".

מיכאל זנדברג לא הפסיק לרקוד, אליפות רביעית שלו ברקורד ואולי אחת העונות הטובות שלו בקריירה. "האליפות כאן שווה את כל השלוש הקודמות", הוא זורק בלי לחשוב, "איזה חגיגות, איזה אושר, זה דבר שלא ניתן לתאר, אני מחכה כבר לגן סאקר - שם שמעתי שמחכים לנו עשרות אלפים". שלא תטעו, מכבי חיפה רחוקה מזנדברג. לו רק שמעתם את השירה שלו באוטובוס, הייתם מבינים.

"מה שחגגתי בצ'ילה לא משתווה לכאן" זרק מילבאן מירוסביץ' תוך כדי חיוך, "הגעתי לכאן לקחת אליפות ואני שמח שזה מה שקרה. עדיין לא נתקלתי בקהל נאמן כמו בית"ר, הייתי בטוח שלא יבואו יותר ממאה איש לאצטדיון אבל הופתעתי לטובה ומגיע להם את כל החגיגות האלה".

"מה יהיה בעונה הבאה", הוא נשאל ומשיב: "עזוב אותי מהעונה הבאה, תן לי לחגוג עכשיו, האוהדים האלה נכנסו לי ללב וכל כך נהניתי לחגוג איתם, שתאמין לי שאם תהיה לי הזדמנות להישאר כאן - אשאר".

שעה וחצי לקחה הנסיעה מווינטר לגן סאקר, פי 2 מהזמן הרגיל. 5 דקות לפני ההגעה הכריז קורנפיין: "חבר'ה, אנחנו קרובים, תתחילו לאסוף את כל הכוחות שלכם".

ואז הגיע הרגע, השעה 1:30 בלילה, 40 אלף אוהדים בגן סאקר ואלופי המדינה החדשים עלו על הבמה בזה אחר זה. הקפטן הכריז על שמות האלופים והקהל לא הפסיק לחגוג. עשרות אבוקות, מאות שמפניות ודגלים וכמובן שמחה גדולה. ואז הגיע הרגע הגדול ביותר, כשיואב זיו לקח את המיקרופון ושאג: "אוהב אותך, אני נשבע", והקפיץ את רבבות האוהדים. במשך כעשר דקות, בצוותא עם קורנפיין, הקפיצו השניים את הקהל ונתנו להם סיבה גדולה לשמוח.

דווקא יוסי מזרחי, שזכה באליפות ראשונה כמאמן ועוד בקבוצה אותה הוא אוהד, נראה קצת מדוכדך. חוסר התמיכה של האוהדים חלחל אליו. מן הראוי היה שיזכה ליותר כבוד מהאוהדים.