חוזרים לגולדן מומנטס

יוטה ניצחה את יוסטון במשחק השביעי, ופחות מיומיים אחר כך היא פוגשת את הקבוצה הלוהטת בליגה, גולדן סטייט, בסיבוב השני. זו סדרה שמתחילה עם מעט מאוד הייפ, אבל אם מה שראינו מהווריורס בסיבוב הראשון מהווה איזושהי אינדיקציה, כולם יתחילו לדבר עליה מהר מאוד.

מאזנים: יוטה 31:51, גולדן סטייט 40:42.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 2:2.

30 שנה עברו מאז שגולדן סטייט שיחקה במשחק 6 כלשהו, ואחרי שעברה אותו בהצלחה יתרה, מתפנה הקבוצה לסיבוב השני, שלב אליו לא הגיעה מאז הקדנציה הקודמת של דון נלסון. ובכלל, 13 שנה בלי פלייאוף יעלימו כל יריבות אפשרית, פשוט בגלל חוסר הרלבנטיות. יוטה, מצידה, לא שיחקה בחצי גמר המערב מאז 2000. המשמעות היא שמי שלא תמשיך לגמר המערב תהיה מאושרת רק מעצם ההעפלה.

רבות דובר על סגנון המשחק של גולדן סטייט, שכולל ריצה מטורפת, הנעת כדור מהירה, והפגנת היכולות האתלטיות של שחקניו של נלי.

ג'רי סלואן, מאידך, הוא מאמן אולד סקול אמיתי, שאוהב את הכדורסל שלו מדויק וקשוח, ומשאיר לשחקניו מעט מאוד מקום לאלתור. תצפו לראות הרבה פיק אנד רולים בין קרלוס בוזר ודרון וויליאמס, כשהראשון צפוי למרר את החיים לקו הקדמי הנמוך של הלוחמים, דבר שדירק נוביצקי לא יכול היה לעשות. סיבה אחת היא שבוזר הוא חיית צבע אמיתית, להבדיל מהגרמני, וגם שהסנטר שלו אוהב לשוטט מאחורי הקשת ולירות שלשות ללא הכרה.

מארבעת המשחקים בעונה הרגילה בין השתיים, רק שניים התקיימו אחרי הטרייד שהביא את ג'קסון ואל הרינגטון למפרץ. כל קבוצה ניצחה את יריבתה בביתה. הניצחון של יוטה הגיע בסוף מרץ, בדיוק לפני שהווריורס נכנסו לגרוב האימתני שהביא אותם על הלום, וכשהגיע הדייט בחודש אפריל, זה נגמר בתבוסה מוחצת 102:126, כשחוסר האתלטיות בסגל של הנגנים הקשה עליהם לעמוד בקצב של המרחפים שמולם.

הג'אז הראו הרבה קשיחות ב-3:4 על יוסטון, והבהירו שלמרות שבקבוצה משחקים בעיקר חבר'ה לא מנוסים, הם מוכנים להצליח כאן ועכשיו. אבל הם בנויים טוב יותר להתמודד עם קבוצה הגנתית ומתוכנתת לא פחות מהם, כמו יוסטון, וקשה לדעת איך יתפתח משחק כדורסל מול החבורה המטורפת של בארון דייויס וחבריו.

המסקנה העיקרית מהסיבוב הראשון של גולדן סטייט היא שמדובר בקבוצה שיכול לנצח גם בסיבוב השני ולהעפיל לגמר המערב.

דרון וויליאמס הוא רכז מצוין, אבל הוא לא בארון דייויס. BD מהיר לא פחות ממנו, ויש לו יתרון בגזרת הכוח הפיזי, הניסיון, המנהיגות והקוחונס. בשלושה מפגשים קלע וויליאמס רק 8 מ-31 מהשדה, ובניצחון היחיד שלו על הרכז שממול (במשחק הרביעי דייויס לא שיחק) הוא הצליח לנפק 17 אסיסטים בדרך לניצחון.

אם מה שראינו מבארון נגד דאלאס יחזור שוב גם בסולט לייק סיטי, זה עשוי להיות המאצ' אפ המכריע. מעבר לכך, כמעט כל מאצ' אפ אחר, כמיטב המסורת של נלי, נושא בחובו פוטנציאל מיסמץ' רציני, כשפישר, אנדריי קירילנקו, אוקור ובוזר יאלצו לרוץ אחרי שחקנים מהירים או חזקים מהם.

בוזר, כאמור, הוא האס של סלואן בסדרה, בדיוק כמו שהיה הופך יאו מינג לו יוסטון הייתה מגיע לשלב הזה. הרינגטון יובש נגד המאבס כשג'קסון הפך לשומר המרכזי של נוביצקי, אבל נלסון ייאלץ להתאים את עצמו לבוזר החזק, אם הוא לא רוצה לראות אינספור סלים קלים מתחת לטבעת, ובעיקר שליטה אבסולוטית בריבאונד.

מיסמץ' נוסף מגיע בגזרת הספסלים, שם הבדלי האתלטיות רק הופכים בולטים הרבה יותר - כשמצד אחד יעלו ויבואו מט הרפרינג, גורדן גיריצ'ק ופול מייסלאפ; ומצד שני הרינגטון/אנדריס ביידרינץ', מט בארנס ומיקאל פייטרוס.

המשחק הראשון יאפשר ללוחמים לקבוע את הקצב כבר מפתיחת הסדרה, כשהג'אז עדיין בהאנג אובר מהאמוציות של משחק מספר 7 מול הרוקטס. פתיחה רצחנית תוציא את הקהל הפנאטי של הג'אז כבר מהפתיחה, ויכניס את הקהל הפנאטי לא פחות (ואולי יותר) של גולדן סטייט להיכון למשחק מספר 3.

בפלייאוף מנצחת לרוב הקבוצה בכושר הנוכחי הטוב ביותר, ואין יותר מדי קבוצות בכושר טוב יותר מהווריורס. הם יגנבו את הביתיות בפתיחה ויסגרו את הסיפור בשישה משחקים.