אבי, איפה אתה?

בסוף השבוע האחרון למדתי שישראל 2007 מתחלקת לשניים – אלה שעבור תשלום מקבלים את מה שמגיע להם וכאלה שמשלמים ומוכנים לשלם, אבל לא מאפשרים להם לקבל את מבוקשם.

במהלך השבוע קיבלתי על מסך הטלוויזיה שלי הודעות המבשרות על שידור משחקי הפיינל פור באתונה בשעות הערב של יום שישי. בשעה 18:30 לחצתי על ערוץ 53, דרוך לצפות בשידור המשחק בין צסק"א מוסקבה ואוניקאחה מלאגה. על המסך הופיע לוח הזמנים של שידורי הליגה האנגלית של השבת. עברתי לערוץ 54 ושם הופיעה תכנית משחקי ליגת העל, שישודרו בשבת.

מה עם הפיינל פור המובטח? המנוי שלי (50 שקלים בחודש) לערוצי ספורט 1 וספורט 2 עדיין בתוקף. טלפנתי ל-YES לבדוק אם יש צורך בתשלום מיוחד לצפות בפיינל פור? התברר לי שבחברה זו אין אפשרות כזו. התקשרתי לידיד חגי סגל לברר אם הוא צופה במשחק. הוא אמר לי שאכן הוא צופה בו בבית הוריו שהם מנויי HOT.

אז נפל לי האסימון. הבנתי שאני, וכמותי עוד עשרות או אולי מאות אלפים, מנועים מלראות את הפיינל פור רק משום שהם לא מחוברים ל-HOT. פעם נוספת התברר שהחברות המספקות לנו את שירותי התקשורת מצפצפות עלינו צפצוף גדול. אבל תנסו להתנתק מהם. חבל על הזמן. יוציאו לכם את הנשמה.

בקיץ 1965 פגשתי לראשונה את ד"ר איאן פרומן. הוא ייצג אז את דרום אפריקה בטורניר הטניס של המכבייה השביעית. אחיו קולין היה שופט בטורניר הכדורמים. נוצרו בינינו קשרי ידידות הדוקים וביליתי בחברתם ימים יפים. ובשיחות לתוך הלילה המשכנו לשמור על קשר גם בשובם הביתה.

כעבור כמה שנים הוא הודיע לי על החלטתו לעלות לישראל עם רעייתו רות. הוא טוען עד היום שהשיחות איתי היו אחד הגורמים שהשפיעו על החלטתם. הנא פתח מרפאת שיניים ברחוב בן יהודה בתל אביב, ואני ורעייתי נמנינו על המטופלים שלו.

הייתי בין הראשונים שהתבשרו על כך שהוא עוזב את רפואת השיניים ולהתמסר להקמת המרכז לטניס בישראל. באותם ימים הייתי מזכ"ל איגוד הטניס והתבקשתי על ידי איאן ויתר המייסדים להצטרף (בהתנדבות) לחבורה מופלאה זו ולסייע להם. ב-1976 הנחיתי את טקס חנוכת המרכז הראשון ברמת השרון.

בהמשך חזרתי לאהבתי הראשונה, התקשורת, אבל איאן ויתר המייסדים המשיכו בעבודת הקודש. אין בכוונתי לפרט כאן כל מה שהם עשו. לא במקרה הוענק פרס ישראל לאיאן פרומן על פועלו.

המרכז לטניס בישראל חגג בשבוע שעבר שלושים שנים להיווסדו. כמה מהמייסדים כבר לא בחיים. אבל מסתבר שגם כאלה שעדיין כאן, נעדרו משום מה מארוחת הערב החגיגית ומפסטיבל הטניס ברמת השרון. זה שאיש לא חשב להזמין את מייק קרנון, ניחא. אבל לא להזמין את איאן ורות פרומן? זאת חוצפה אמיתית.

שום הסברים של המנכ"לית הנכבדת ג'נין שטראוס לא ישכנעו אותי שפרומן חייב היה לשלם 1,000 שקלים כדי שתהיה לו הזכות להיות נוכח באירועים, שארגנה הגברת הנכבדה. תאמינו לי: איאן היה תורם הרבה יותר אילו זכה לכבוד המגיע לו – להיות אורח הכבוד במקום שהוא הגה, יזם, הקים וניהל במשך שנים רבות. בושה וחרפה.

יש לי בקשה לשדרי ופרשני הכדורגל בערוצים השונים – לחשוב מה הם עומדים לומר לפני שהם עושים זאת. למשל, מה זה "כדורגל אנגלי טיפוסי" במשחקי ליגת האלופות והפרמייר ליג? ליברפול הוא מועדון אנגלי, אבל איפה האנגליות בכדורגל שלו. המאמן הוא ספרדי. בקבוצה משחקים ספרדים, הולנדים, דני, נורווגי, צרפתי וכו'. צ'לסי הוא מועדון שמושבו בלונדון, אבל המאמן שלו ועוזרו הם פורטוגזים. בסגל הקבוצה שחקנים מכל העולם ובקושי כמה אנגלים.

אותם דברים אמורים גם בארסנל ואפילו במנצ'סטר יונייטד. אמנם המנג'ר הוא סקוטי, אבל הקבוצות של אלכס פרגוסון כבר מזמן לא משחקת כדורגל אנגלי. בטח לא עם שחקנים כמו רונאלדו, היינצה, ואן דר סאר, וידיץ', סאהה, פארק, סולשיאר וכו'. חומר למחשבה.