אריזונה חולמת

הו שלום. תודה שבאתם. כל אוהדי הכדורסל בתבל מקבלים בשמחה גדולה את הסדרה הטובה ביותר בסיבוב השני, סדרה שרבים מעריכים כי תהיה אחת הטובות אי פעם - בין הפיניקס סאנס לסן אנטוניו ספרס. מה שבטוח הוא שמכאן תצא הפייבוריטית לחגוג בסוף חודש יוני.

יריית הפתיחה תגיע הערב (ראשון) ב-22:30, והמשחק ישודר בערוץ 5+ לייב. מי שלא מעוניין לשלם - היכנסו אל הלינק שלמטה כדי לבחון דרכים חלופיות.

מאזנים: פיניקס 21:61, סן אנטוניו 24:58.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:2 לספרס.

מאז שסטיב נאש חזר לאריזונה, הסאנס פלירטטו עם גדולה, אבל לא הצליחו להגיע אל המנוחה והנחלה. אשתקד דאלאס הייתה זו שעצרה אותם בגמר המערב, ובאותו מעמד ב-2005 היו אלה הספרס שניפצו את החלום בחמישה משחקים, בהם הראו דומיננטיות מרשימה.

מאז פיניקס השתדרגה, יש לה הפעם גם את יתרון הביתיות, בעוד הספרס פחות או יותר קפאו על השמרים. אבל זה לא סייע להטות את המאזניים לכיוונם של נאש וחבריו, שיגיעו לסדרה הזו בידיעה שהם פוגשים קבוצה שנתנה להם בראש שוב ושוב. גרג פופוביץ' לא יצטרך להרביץ ציונות בחניכיו או להטיף להם אמונה, כי הם כבר זכו תחתיו בשתי אליפויות (מזו של 1999 נותר רק טים דאנקן).

אתם לא צריכים לקרוא את הכתבה הזו כדי לדעת שד'אנטוני ירצה לרוץ כמה שיותר, בעוד שתפיסת העולם של קואץ' פופ גורסת שהמשחק המתודי והמבוקר שהנהיג בקבוצה הוא המפתח לניצחון. מדובר בהתנגשות סגנונות קלאסית.

כפי שכבר נאמר פעמים רבות, זו הקבוצה הטובה ביותר שהייתה לפיניקס בשנים האחרונות, ואולי אף מאז ומעולם. את היתרונות שלה לעומת המודלים של 2005 ו-2006 ראינו בסיבוב הראשון מול הלייקרס. גם כשפיל ג'קסון הצליח לכפות פה ושם משחק איטי ומבוקר, עדיין היו לד'אנטוני מספיק נשקים בחצי המגרש כדי לדרוס את היריבה, וניצחון בשיניים 3:4 הפך במחי פלייאוף אחד ל-1:4 קליל ונעים.

מלבד הפיק אנד רול בין נאש לאמארה סטודמאייר, תרגיל פשוט שאימלל את הגנת הספרס ב-2005, כשאמארה הפציץ 37 נקודות בממוצע, משחק בשמשות כיום גם בוריס דיאו. אם הצרפתי ייתן סדרה מצוינת, הנוכחות של ביג מן, שיכול לנהל את המשחק ולמצוא את סטודמאייר מתחת לסל, תהיה קריטית ביותר.

בנוסף, הפריחה של השחקן השישי של העונה ליאנדרו ברבוסה נותנת לפיניקס סקורר על, שלא תלוי בשום צורה בקסמים של נאש, להבדיל מכל אחד מיתר חבריו בקבוצה. ובסיבוב הראשון הברזילאי צלף 21 למשחק, כולל 3.2 שלשות בממוצע ביותר מ-38 אחוזי דיוק.

מה שהספרס הראו לנו בסיבוב הראשון מול דנבר הוא שמה שהיה הוא שיהיה, ומדובר בקבוצה היעילה ביותר בליגה בכפיית קצב המשחק שלה על היריבה. זה התחיל בהפסד במשחק הראשון ונמשך בארבעה ניצחונות רצופים, כשבכל חמשת המשחקים הריצה של הנאגטס נבלמה על ידי ירידה סופר מהירה להגנה ומניעה מאיבודי כדור, מה שלא מנע מהספרס לרוץ בעצמם עם הסילונים טוני פארקר ומאנו ג'ינובילי בכל הזדמנות שנקרתה בדרכם.

ההיסטוריה, כאמור, מוכיחה שפיניקס לא יכולה לפרוץ את הסכר ההגנתי של סן אנטוניו רק על ידי ריצה, מה שאומר שהמקום בגמר המערב תלוי ביכולת של ההתקפה העומדת של הסאנס להתמודד עם הבונקר ההגנתי של הספרס. ולא בטוח שאלו חדשות טובות לחובבי פיניקס. עוד חדשות רעות: הקבוצה מטקסס ניצחה 27 מ-31 משחקיה האחרונים, בהם שיתפה את הכוכבים (כלומר, לא כולל שלושה הפסדים בסיום העונה עם הנגרים ושואבי המים).

כל הסדרה הזו בנויה על מיס מצ'ים משני הצדדים, כשהשאלה היא מי תדע לנצל טוב יותר את אלו שמשפיעים לטובתה.

לא תופתעו לגלות שדאנקן יהווה פקטור משמעותי בסדרה, נכון? שליטה של טימי בצבע תסייע לעצור את המאוץ השמשי, וקשה להאמין ששחקן הגנה בינוני כמו אמארה יצליח לבלום אותו לאורך זמן באחד על אחד. ולהבדיל מאייברי ג'ונסון והמאבריקס, הביג פונדמנטל הוא חלק ממכונה משומנת שיודעת לנצל כל שמירה כפולה ומשולשת. בין אם לקליעות מבחוץ (ג'ינובילי, ברנט בארי, מייקל פינלי ורוברט הורי), בין אם לסלאשרים שחותכים לטבעת (פארקר ומאנו) ובין אם לביגמן שלצידו (בשני הניצחונות בעונה רשם פבריסיו אוברטו 12 נקודות בממוצע ו-9.5 ריבאונדים).

אחד היתרונות הבולטים של הסאנס הוא העובדה שהם גורמים ליריבתם להגיב כל העת לפעלתנות של נאש ולתנועה המתמדת של חבריו, מה שיוצר אינספור נתיבי מסירה וזריקות פנויות משלוש. אבל הספרס הם קבוצה מזן שונה, עם חילופים ורוטציות מהירות, והיעדר שמירות כפולות על שחקני הפנים (וד"ש לשחקן ההגנה של העונה לדעתו של כותב שורות אלה - דאנקן).

המשמעות היא מכרעת - קלעי הסאנס תמיד יראו שומר מול הפנים. במפגשים מול הספרס הם קלעו 6 שלשות בלבד למשחק (לעומת כמעט 10 בממוצע), ב-36 אחוזים (לעומת 40 בממוצע).

מעניין יהיה לראות אם ד'אנטוני לומד משהו מהסדרה בין דאלאס וסן אנטוניו אשתקד, בה השילוב של ג'ייסון טרי ודווין האריס בחמישייה גרר - לראשונה בהיסטוריה המודרנית - את הספרס לקרב ריצה, אותו לבסוף הפסידו על חודה של טעות אחת של ג'ינובילי. לדקות ארוכות של ברבוסה עשויות להיות השפעות דומות.

מולו, אגב, יעמוד מי שסיים במקום השני בתואר השחקן השישי, ג'ינובילי, שבפלייאוף 2005 פידח את אחד השומרים הטובים בליגה, שון מריון, כשעשה לו בית ספר שוב ושוב. בכלל, הנטייה של המטריקס היא להיעלם כשהוא רואה את סן אנטוניו (רק 12 למשחק מולם העונה), על אחת כמה וכמה כשהמשחקים מתקיימים בחודש מאי.

מאידך, אם פארקר יהיה במצב רוח קרבי והתקפי, ההגנה הבינונית של נאש עלולה להפוך לבעיה רצינית, שכן הצרפתי רשם 28 נקודות ב-51 אחוזים מהשדה בשלושת המפגשים עם הקנדי.

מעניין לראות את שתי התגובות השונות בתכלית לקרב ענקים זה. בסקר בעמודי ה-NBA של וואלה! ספורט נתנו 41 אחוז מכמעט 3,000 גולשים את האליפות לפיניקס, בעוד 21 אחוזים בלבד הלכו עם הספרס. עם זאת, מעטים הפרשנים שלא מהמרים בסדרה על סן אנטוניו. לאוהדים יש נטייה ללכת יותר עם הלב, אבל לפרשנים ישנה נטייה לא פחות חזקה לבחור בצורה זהירה את המנצחת שלהם, ולפחד מללכת נגד הזרם.

אז בואו נשב על המספרים לפני שנגיש את המסקנה הסופית. בעונה הרגילה ממוצע קליעה של 110 נקודות ב-49.4 אחוזים מהשדה עבור הסאנס צנח ל-98 ב-44 אחוזים מול הספרס. מצד שני, במשחק היחידי בין השתיים העונה שהתקיים בפיניקס, השמשות ידעו לצאת לבריחה של 17:31 ברבע הרביעי בדרך לניצחון מרשים. והמפגש האחרון בין השתיים בטקסס היה איטי וצמוד, וגם אותו הייתה קרובה פיניקס לקחת בזכות יכולותיה המשופרות במשחק העומד.

האוהד שחתום מעלה רוצה ניצחון אריזונאי (אין כמו פנטזיות על גמר מערב של פיניקס-גולדן סטייט), אבל הפרשן (בשקל) אומר שהספרס פשוט חזקים ויעילים מדי. שני המשחקים הראשונים בפיניקס קריטיים ביותר לסדרה, שכן הפסד של הסאנס במשחק הראשון עלול להוציא את האוויר ממפרשיהם. ההימור הוא סדרה אימתנית של 7 משחקים, בסופה סן אנטוניו חוגגת. יש לי גם חיבה עמוקה לטימי וחבריו, אבל הלוואי ואתבדה.