חזרתו של הבן האובד

הגיע הזמן לעבור סיבוב במזרח, ולקבל בזרועות פתוחות את חצי הגמר. הסיבוב הראשון כלל שלושה סוויפים בארבע סדרות (וזה אחרי שקשקשנו כל העונה על השוויוניות של החוף המזרחי), כך שניתן לצפות לקצת יותר דרמה ומתח כעת. במוקד תעמוד כמובן הסדרה בין דטרויט לשיקגו, בה יחזור בן וואלאס לכור מחצבתו, ונראה את הניסיון של הפיסטונס אל מול המהירות של הבולס (2:00, הפאב "מ.א.ש" בתל אביב). משעמם לא יהיה כאן.

מאזנים: דטרויט 29:53, שיקגו 33:48

מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:3 לבולס

החזרה של שיקגו לגדולה אפשרית מעלה נשכחות מסוף שנות ה-80, אז מייקל ג'ורדן הצעיר נלחם בבד בויז מדטרויט, ובדרכו לפסגה הודח שלוש פעמיים על ידי איזיאה ושות'. בשנים האחרונות היריבות הזו שבה לאיתנה, בעיקר כי הבולס הצעירים הם קבוצה שמצליחה להוציא את יריבותיה משווי משקל בזכות מאגרי האנרגיות הבלתי נדלות שלה.

בנוסף, שמענו כמה פעמים את הפיסטונס אומרים בשנים האחרונות שהם רואים דמיון רב בינם לבין השוורים. ועכשיו שבן וואלאס בשיקגו, כנראה שהדמיון הזה רב הרבה יותר. תהיו בטוחים שלמרות החברות בינו לבין הבוכנות - חברות שלא נפסקה עם עזיבתו ליריבה מהבית המרכזי - כל אחד ואחד מהם רוצה לנצח בסדרה הזו יותר מכל דבר אחר. ולסיבה העיקרית שביג בן נטש את עיר המכוניות לטובת זו של הרוחות קוראים פליפ סונדרס. המאמן שלו לא העריך את תרומתו לקבוצה, והדגש ההתקפי שלו הוביל לסדרת פיצוצים, בסופה הסנטר לקח את ארבעת תארי שחקן ההגנה של העונה שלו, והצטרף לסקוט סקיילס בשיקגו. עכשיו הוא חוזר לדטרויט, ואתם יכולים להיות בטוחים שזה לא בגדר ביזנס. הכל אישי.

למרות הדמיון המסוים בין שני הסגלים, בהם אין סופרסטאר אחד שבולט מעל לשאר, אלא קבוצה שפועלת יחדיו בשני צידי המגרש, ייתכן כי רוב השונה על הדומה. בעיקר בגלל שני האנשים שעומדים מאחורי הקווים.

סונדרס, למרות המוניטין שלו כמאמן בעל ספר תרגילים עבה במיוחד, הנהיג בקבוצה התקפה שבלונית שחוזרת על עצמה, בה רוב הכדורים הולכים בתחילה פנימה, וכמה חסימות משאירות לגבוה (כריס וובר בעיקר) כמה אופציות קבועות למסירה (בעיקר ריפ המילטון בכנפיים, אבל מול הבולס העונה הוא צבר 17 בממוצע ב-38 אחוזים מהשדה - המספרים הנמוכים ביותר שלו מול קבוצות המזרח). אצל סקיילס, לעומת זאת, ההתקפה דינמית ומשתנה, וכוללת תנועה בלתי פוסקת, פיק אנד רולים רצופים, והנעת כדור מהירה ויעילה. למרות זאת, בשורה התחתונה שתי הקבוצות נוטות לסיים כל התקפה בצורה דומה - זריקה מבחוץ.

יש גם הבדלים גדולים בגישות של המאמנים לספסלים שלהם, כשסונדרס ממעט להשתמש במחליפים שלו ובונה בעיקר על החמישייה המצוינת שלו פלוס אנטוניו מקדייס, בעוד סקיילס מאפשר לחבר'ה כמו נוצ'יוני, טיירוס תומאס, תאבו ספולושה ואחרים מספר דקות לא מבוטל, ולא מושיב אותם לנוח אחרי הטעות הראשונה.

לדטרויט אין יותר מדי מסקנות להסיק, לאור העובדה שפגשה קבוצה רעה, אורלנדו, לה לא היו יכולות להקשות על הפיסטונס באיזושהי צורה. גם לנו אין מה ללמוד מהסוויפ הקליל על המג'יק, ואחרי שינוי האופי של הקבוצה בקיץ, בעקבות עזיבתו של ביג בן, עדיין איננו יודעים איך בדיוק יתפקד האופי החדש של הבוכנות בפלייאוף טיים.

על הבולס, לעומת זאת, למדנו המון בסוויפ המדהים על מיאמי. ראינו שזו לא רק קבוצה מוכשרת עם עתיד, אלא כזו שמוכנה לעשות רעש כאן ועכשיו. הדבר המפתיע ביותר מהסיבוב הראשון היה לגלות שהשילוב של וואלאס, פי ג'יי בראון ואדריאן גריפין (בעיקר כדמות משמעותית בחדר ההלבשה) האיצה את תהליך ההתבגרות של הבייבי בולס בשנות אור. בכל פעם שההיט יצאו לריצה מאיימת, הקבוצה קרת הרוח יותר מבין השתיים הייתה שיקגו, שידעה לבצע במצבי הלחץ את התרגילים הנחוצים כדי להגיע לזריקות טובות, אותן לא היה מי שיפחד לקחת. כמו כן, ההגנה של הבולס ברבעים מספר 4 בכל המשחקים הייתה מרשימה במיוחד, עוד אות לבגרות בעיר הרוחות.

ואם נעבור רגע לשחקנים ספציפיים, נגלה שבסיבוב הראשון לואל דנג הראה בדיוק איזה פוטנציאל יש לו, כשהרשית בממוצע 26 נקודות למשחק, לעומת 19 במהלך העונה, ב-58 אחוזים, לעומת 52, בנוסף ל-9 לוחות שהוריד. הוא תמיד אופיין על ידי יציבות ויעילות, אבל כעת הוא פשוט נמצא במדרגה גבוהה יותר, ואם יצליח להישאר בה, זה יהיה אחד המפתחות - אם לא החשוב ביותר - להצלחת הבולס. הצרה היא שמי שמחכה לו הוא שומר טוב בהרבה מדווין וויד עם כתף אחת וברך אחת - טיישון פרינס. אבל בהרכבים הנמוכים של סקיילס הוא ייצור כאבי ראש לראשיד.

שחקן נוסף שהשתדרג הוא בן גורדון, שהקפיץ את ממוצע הנקודות שלו ל-25, בעיקר בזכות אגרסיביות בהליכה לטבעת (9 זריקות מהקו בממוצע) ויד מאופסת מהשלוש (יותר משלוש שלשות למשחק ב-50 אחוזים מהשדה בשלושת המשחקים האחרונים), שנבעה בעיקר מבחירת זריקות טובה ופרגון של החברים. סביר להניח שהוא ייאלץ לקחת זריקות פחות טובות הפעם, כשלא שומרים עליו זקיינלעך. להבדיל מדנג, עד כה בקריירה הקצרה שלו היה גורדון הראה גורדון המון ניצוצות של גדולה, אבל חסר את היציבות. אם ניתן ללמוד משהו מהסיבוב הראשון, הוא שגורדון מוכן לשלב הבא בקריירה שלו.

שתי הקבוצות, כאמור, בונות את ההצלחה שלהן בעיקר על משחק החוץ. עם זאת, התוספת של וובר טרפה את הקלפים, והוסיפה לסונדרס את אחד מגבוהים המוסרים הטובים בתולדות הליגה. תחשבו שבמקום נאזי מוחמד הבלתי אפקטיבי יש להם סנטר שבארבעה משחקים מול המג'יק צבר 12, 7.5 כדורים חוזרים ו-3 אסיסטים.

באמצע העונה הוא הפך לציר המרכזי דרכו עוברת ההתקפה, ובעזרת ארבעה שומרים אישיים מצוינים הצליח סונדרס להשכיח את חסרונותיו של הצולע בן ה-34. מצד שני, הוא עשוי להתקשות להתמודד בריבאונד עם המהירות של וואלאס וטיירוס תומאס. לבולס, לעומת זאת, אין שחקן פנים שיכול לצבור את המשחק או לנהל אותו (למרות שוואלאס מפתיע העונה בהשתלבות שלו בהנעת הכדור בשיקגו). בעמדה מספר 4 יחכה לו ראשיד וואלאס, שייקח את שומריו לקו האחורי במידה ואלו יהיו וואלאס או בראון (צלף ב-53 אחוזים מאחורי הקשת העונה מול השוורים), או ינסה לקלוע בפוסט אם נוצ'יוני יקבל את המשימה. שתי הנקודות הללו עשויות להיות מה שיכריע של הסדרה.

מאידך, בכל עמדה על המגרש לבולס יש שחקן מהיר יותר מאשר ליריבה, וזה עוד לפני שהספסל האנרגטי נכנס לפעולה; והריצה האינסופית של הבולס, שהתישה את קשישי מיאמי, אמורה לעשות דברים דומים למבוגרי דטרויט. אלו, בתורם, ינסו להכתיב קצב איטי כמה שיותר, שבנוי בעיקר על כוח, שם להם היתרון. הדבר אמור גם לגבי צ'ונסי בילאפס, שנולד בשביל סדרות כאלה. מיסטר ביג שוט חזק בהרבה מהיינריך. בסיבוב הראשון צ'ונסי העמיד מספרים נפלאים של 22 נקודות (50 אחוזים מהשדה ו-40 מהשלוש) ו-7 אסיסטים, אבל במהלך העונה הרגילה הוא סבל מנחת ידם של השוורים, והתקשה עם 15 למשחק ב-29 אחוזים מהשדה (!) ו-18 מהשלוש (!!).

שאלת מיליון הדולר היא איזו קבוצה תקבע עובדות בשטח ותבטיח את הקצב המתאים לה. בסיבוב הראשון הלכנו על כך ששיקגו תצליח להריץ את את שאק וחבריו למוות. השליטה המוחלטת לכל אורך הסדרה נותנת לכותב שורות אלה את התחושה שסונדרס, שטרם הוכיח את עצמו כמי שיודע לבצע את ההתאמות הדרושות בפלייאוף, לא יצליח לגבור על סקיילס בקרב המוחות של המאמנים.

שיקגו פשוט רעבה ועמוקה יותר, ויש לה את בן וואלאס, שרוצה לקחת את הסדרה הזו יותר מכל אחד אחר. הבולס יגנבו את הביתיות באחד משני המשחקים הראשונים, ויעלו לגמר המזרח בשישה משחקים.