מי באמת מרוויח מהפיינל פור בליגת העל?

בימים אלה נערכים משחקי הפליי-אוף ב-NBA וב-NHL. כך גם בכמה מליגות הכדורסל באירופה. יתר על כן: בשבוע שעבר הסתיימה סדרת גמר נפלאה בליגת הנשים בישראל. השבוע תוכרע אליפות הכדורעף במשחק חמישי בין מכבי הוד השרון ומכבי תל אביב. ותחל סדרת הגמר בכדוריד בין שתי הנציגות של ראשון לציון. אפילו בליגה הלאומית בכדורסל נערכים משחקי פלייאוף.

רק בליגת העל גברים, מעדיפים את הפיינל פור. למה? קצת קשה להבין. כאשר הוחלט על עריכת הפיינל פור הייתה הרגשה שזהו ניסיון לעצור השליטה של מכבי תל אביב. האמינו שבמשחק אחד יש סיכוי טוב שקבוצה אחרת תזכה בתואר.

אחרי מה שקרה בעונה שעברה, כאשר מכבי ניצחה בגמר את הפועל ירושלים בהפרש של 30 נקודות, היו כאלה שהציעו לחזור לימי הפלי אוף. אבל ראשי מנהלת הליגה החליטו להמשיך עם הפיינל פור. נראה שעצם האירוע וכל הנלווה אליו, מצא חן בעיניהם של ראשי המנהלת. זה השבוע הגדול שלהם, ההזדמנות לקבל חשיפה שאינה זוכים לה במהלך העונה. אז למה לוותר?

ומעניין לעניין באותו עניין. אליצור רמלה זכתה בשבוע שעבר בפעם השישית באליפות ליגת העל לנשים ובפעם השלישית מאז 2004. כל זאת אחרי שבילתה את העונה הקודמת בליגה הלאומית, אחרי שהורדה לשם בגלל עבירות על תקנון האיגוד. צל"ש למאמן אלי רבי ולשחקניות המצוינות שלו.

אנדה רמת השרון, מי שאמורה להיות הקבוצה מספר אחת בכדורסל הנשים, סיימה עונה רביעית ללא תואר אליפות. תארו לכם מצב דומה בכדורסל הגברים. התקשורת והאוהדים היו יורדים לחיי המאמן וההנהלה והזעזועים היו בלתי נמנעים.

ברמת השרון זה לא יקרה. אף אחד לא ישלם את המחיר. בעונה הבאה ינסו שוב. יביאו שחקניות על מה-WNBA, יבצעו כמה החלפות במהלך העונה ויקוו שסוף סוף זה יעבוד. ככה זה שמי שמנהל הוא גם אמון על הצד המקצועי ומקבל את כל ההחלטות במגרש ומחוצה לו.

יהיה קצת מוזר ביום שישי הקרוב לשבת מול המרקע ולצפות במשחקי הפיינל פור של היורוליג מאתונה. התרגלתי כבר שבכל שנה אני שם. לא רק אני אלא עוד כמה אלפי ישראלים. מאז סלוניקי 2000 נעדרנו רק פעם אחת (ברצלונה 2003) מהאירוע החשוב ביותר של השנה בכדורסל האירופי.

אוהדי פאנאתינאיקוס יספקו הפעם את הצבע, הרעש והשירים. אבל בשיחות שקיימתי השבוע עם כמה מאנשי היורוליג, הם הודו שיחסר להם הצבע הצהוב. מכבי לא הייתה העונה טובה מספיק על מנת לשחק בפיינל פור. לפחות שלוש מהקבוצות שיהיו שם, עדיפות עליה. את אוניקאחה מלאגה היא אמנם ניצחה פעמיים, אבל בזמן האמת הספרדים עשו את מה שצריך כדי להופיע באתונה.

הייתי רוצה לראות בגמר את טאו ויטוריה, שמשחקת את הכדורסל היפה ביותר, משהו שמזכיר את הצהובים של פיני גרשון. ב-2004 ו-2005. אבל לירוקים של אובראדוביץ' יש את יתרון הביתיות. ובהיכל אואקה יש לו משמעות רבה ביותר. אם דיאמנטידיס וחבריו יעמדו בלחץ, אז צפוי בגמר עימות בינם לבין צסק"א מוסקבה.

מי שצפה בשבוע שעבר בשידורים של משחקי חצי הגמר של ליגת האלופות, לא יכול היה שלא לעשות השוואה בין התוצרת של ערוץ הספורט וערוץ 10. הפקה מבריקה של מודי בר און וחבריו בקדם משחק מאולד טראפורד, מול השידור הפתטי של הצוות אינשטיין – ברקוביץ' מסטמפורד ברידג'. חבל על הזמן. פשוט לא באותה ליגה.

ואם החמאתי כבר לערוץ הספורט אני חייב להוסיף גם מברוק גדול למירי נבו ומולי אפשטיין. התכנית שלהם "בגלל הרוח" היא אכן משב רוח מרענן בים הגועש של שידורי כדורגל, כדורסל ותכניות פטפטת בלתי נלאות.