פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        הדמעות של בריידי

        לבריידי קווין יש פרצוף מכעיס ומעצבן, אבל בסופו של דבר הבחירה שלו במקום ה-22 עושה טוב לכולם. דוד רוזנטל מפרגן (בערך)

        לא צריך לחיות בארה"ב כדי להבין את שפת הפוליטיקלי-קורקט של האמריקאים. כשהם אומרים לך "העבודה טובה, אבל...", אתה יודע שמדובר ביצירה שתמצא עצמה מהר בפח האשפה, וכשאתה שומע את המשפט המפורסם "אל תתקשר אלינו, אנחנו נתקשר אליך", אתה יודע שאין טעם לחכות ליד הטלפון.

        על בריידי קווין אמרו פרשנים שהוא "hyped, perhaps a little bit overhyped". התרגום לעברית במקרה הזה הוא "תשמעו חבר'ה, מי שיבחר אותו בעשירייה הראשונה הוא פראייר". אלא שנסיון העבר מלמד שקבוצות לא תמיד מקשיבות לפרשנים ובדרך כלל נסחפות להמולה שמסביב. קווין נכנס בכל מוק אפשרי לעשירייה הראשונה ולא היה שום ספק שאחת משתיים - קליבלנד (בחירה 3) או מיאמי (בחירה 9) תחטופנה אותו.

        ואז הגיעה בחירה 3 והבראונס לקחו את ג'ו תומאס (עוד נגיע אליו). כולם התחילו להלל את הדולפינס, שלא עשו טרייד והנה, הנה, בלי להקריב אפילו חצי בחירת דראפט קווין נופל לידיהם כפרי בשל. ואז קרו שני דברים: הם לקחו את טד גין ג'וניור ורוג'ר גודל, אותו קומישינר שרק לפני שבועיים סגר על פאקמן ג'ונס את הדלת לשנה שלמה, הראה את הצד האנושי שלו ולקח אותו לסוויטה הפרטית שלו, הרחק מעיני התקשורת. שיעזבו לו את הילד.

        הלעג מתחלף ברחמים

        בריידי קווין הוא בדיוק מהטיפוסים האלה שתמיד כיף לראות חוטפים איזה סאק עסיסי ואז, כשחתיכות דשא מעטרות את מצחם, פורמים את תפס קסדתם בטרוניה קולנית, ממש כמו ריאן ליף. הוא האול אמריקן בוי הקלאסי, ילד קתולי מתקתק שיוצא עם המלכה של השכבה וחיוך דבילי קבוע מרוח על פרצופו. ויותר מזה - הוא היה הקוורטרבק של נוטרדאם, והוא תמיד פישל עם נוטרדאם כשזה קבע. סיבה מספיק טובה לא לאהוב את הברנש.

        ככה שהיחס בין הפנים של קווין לפרצופו של כל מי שאינו אוהד נוטרדאם. היה הפוך. בהתחלה הוא היה זחוח והם סלדו, אחר כך החיוך נסך על עצמו מבוכה והם צהלו, ובסוף, אחרי שמיאמי ויתרו, המבט שלו הפך למצועף. וזה גם היה הרגע שבו כל אחד שישב מול המרקע הרגיש לא נעים. כי הילד באמת היה במצוקה. זה לא רק הדולרים שנעלמו מהחוזה, זו גם הפרסטיז'ה. זה היה הרגע שבו גודל הרגיש שדי, ולקח אותו הצידה מהמצלמות, שיהיה לו שקט עד שייבחר. הדקות האלה היו כנראה הארוכות ביותר בחייו של הקוורטרבק הצעיר.

        בריידי קווין (בשלב הזה כבר צריך פשוט לכנות אותו "קווין", אבל לא רק שזה נשמע נורא, אתם תראו שגם ב-NFL הוא אף פעם לא יהיה סתם בריידי, השם הזה תפוס כבר, או סתם קווין. הוא תמיד יהיה בריידיקווין) שבר 36 שיאי מכללה בנוטרדאם. וזו, להזכירכם, המכללה שממנה יצא ג'ו מונטנה. קוורטרבק רע הוא בטח לא יכול להיות, אלא שבמיאמי לא האמינו שהוא כזה טוב. בקליבלנד אולי כן האמינו, אבל לקחו את הצ'אנס שאף אחד אחר לא מאמין, ואז עשו עליו טרייד והביאו אותו בבחירה מספר 22.

        מלכוד 22

        מה זה "בחירה 22"? איך בולעים בחירה כזו? לא חסרים תותחים שנבחרו במקומות האלה או נמוכים יותר והצליחו. אבל 22 זה איכסה כזה, בעיקר אם היית אמור ללכת גבוה יותר. מונטנה הרי הלך בסיבוב השלישי, אבל היי - אף אחד לא דיבר עליו בטופ 10. אבל בסופו של דבר קווין נלקח, כפי הנראה, במקום הריאלי עבורו. העתיד יגלה האם הוא עילוי שמיאמי תבכה לדורות את אי בחירתו, או שהבראונס לקחו, במקרה טוב, קוורטרבק בינוני שהתפתח להיות צ'רלי פריי משופר. כנראה שכל הדיבורים על "אוברהייפ" מסביב עשו את שלהם, וכנראה שקווין הוא לא שחקן של עשירייה ראשונה אבל גם לא של סיבוב שני. ומה שנשאר הוא מקום טוב באמצע.

        לכאורה, הלחץ יורד מעט מקווין בעקבות הבחירה הזו. אחרי הכל, הבוחר אמר את דברו, ואם קליבלנד החליטה שהוא שווה בחירה 22, הוא שווה בחירה 22. על ג'מארקוס ראסל, למשל, הולך להיות משקל של 100 טון על הכתף, בעיקר כשהאבא המוניטארי שלו הוא אל דייויס. אבל בפועל כולנו יודעים שקווין יהיה עסוק בלהוכיח לכולם שהם טעו לגביו, ושאת האופי השברירי במשחקים גדולים הוא החליף בעצבי פלדה.

        אז הרבה כסף הוא הפסיד, אבל בשורה התחתונה קווין הרוויח לא מעט מהבחירה הזו, מכיוון שהאיש שבחרה קליבלנד לפניו, התאקל ג'ו תומאס, אמור להיות אחד שיוריד ממנו הרבה לחץ. תומאס הזה, במקום להיות חנוט בחליפה עם כל מיני דודות שמנות שמחלקות לו בוסה רטובה בכל רגע נתון, העדיף ללכת לדוג עם אבא שלו. כן, כן, בזמן שהודיעו לאיש הזה שחשבון הבנק שלו עומד לתפוח בכמה עשרות מיליוני דולרים, הוא הלך למשות בורשטים וקרפיונים ממימי לייק מישיגן. עם אחד כזה כל אחד ישמח לצאת למלחמה, ובוודאי אחד כמו בריידי קווין.