זה היה ידוע וברור כמעט מתחילת העונה, אבל עכשיו זה חתום רשמית: הפועל פ"ת ירדה לליגה הלאומית. אין מדובר פה באגודה זניחה, או מועדון כדורגל קטן שמתנדנד בין הליגות הבכירות, אלא בקבוצה שהיא מיסודות הכדורגל הישראלי, משך רבות בשנים. לקוראים הצעירים הפועל פ"ת היא קבוצה אפרורית שלעולם תסיים את העונה במרכז הטבלה, ותספק שחקנים ל"גדולות" של הכדורגל הישראלי. אבל נפל דבר בכדורגל הישראלי, אחד מעבותותיו נגדע, וספק רב אם ישוקם בעתיד הקרוב.
המועדון שזכה בשש אליפויות (מחזיק ברצף בלתי שביר של חמש רצופות) ומסתכל בטבלת ההישגים ההיסטוריים על בית"ר ירושלים, מכבי נתניה וכמעט כל שאר הקבוצות מלמעלה, סיפק ב-47 שנותיו בליגת העל שחקני נבחרת ומאמנים גדולים למכביר, והיה לראשון שייצג את ישראל באירופה. את הניצחון על פיינורד רוטרדם בגביע המחזיקות (1:2) בשנת 1992 זוכר כל מי שקשור בקבוצה.
הפועל פ"ת התבזתה בעונה הנוכחית מכל הבחינות. הכחולים לא ניצחו העונה בליגה אף קבוצה מלבד הכח עמידר רמת גן, אותה היא עתידה לפגוש גם בעונה הבאה. ההפסד הביתי המשפיל להפועל הרצליה בגביע (2:0) סימל את העובדה שהקבוצה מפוררת ודרוש חריש עמוק כדי להחיותה מחדש. הורדת שלוש נקודות הליגה על ידי ההתאחדות בגין אי דיווח על תשלום לסוכני שחקנים העידו יותר מכל שהריקבון פשה בקבוצה, והיא אינה עומדת בסטנדרטים של קבוצת ליגת על מכל בחינה שהיא.
הפועל פ"ת כבר ירדה פעמיים בהיסטוריה לליגה השנייה וידעה לחזור, אולם עונת 2006/07 היא רק קצהו של תהליך עמוק יותר וארוך בשנים שהביא את האימפריה מאם המושבות לשפל הקשה בתולדותיה.
המאמן אייל לחמן, אוהד הקבוצה מילדות, ידע בתחילת העונה לאן הוא נכנס. רוב השחקנים היו חסרי נסיון, וחלקם שיחק לראשונה בבוגרים. בתנאים שהיו בפתח תקוה העונה קשה להאמין שגם פאביו קאפלו היה משאיר אותה בליגת העל. סגנון האימון של המאמן כבר יצא למרחוק, ומלבד עידן סרור, שהושאל מהפועל ת"א, שאר שחקני הקבוצה דווקא הסתדרו לא רע עם הלוחמנות הלחמנית.
אבל לחמן, שניסה ככל יכולתו להקנות בטחון לשחקניו ולהוריד מהם את הלחץ, כשל בתחום בחירת הזרים. בקבוצה צעירה וחסרת ישראלים מנוסים, שחקני חיזוק טובים מהווים את ההבדל הגדול, ומלבד החלוץ הרואנדי סעיד מקאסי, שאר הזרים בקבוצה בינוניים מאוד, בילו בעיקר על הספסל ולא נתנו את הערך המוסף שמצפים מהם. עתה, משרונן אלעד עזב את המועדון, הסיכוי שלחמן ימשיך עונה נוספת במלאבס נמוך מאוד.
לתלות את ירידתה של הקבוצה רק בזרים הפושרים, חוסר מזל ליד שער היריבה או פציעות של שחקנים, יעשה עוול לאותם אנשים החתומים העונה על ירידתה של הקבוצה. הטעויות בבירת העסקנות של ישראל נעשו עוד הרבה קודם, וגם אם הפועל פ"ת היתה שורדת העונה בליגת העל, סביר להניח שגם בעונה הבאה היתה נאבקת על מקומה. החוליים בקבוצה גדולים מדי כדי לאפשר לה לצמוח, וירידה לליגה הלאומית היתה רק עניין של זמן.
קבוצה שמוכרת את נכסיה
רגע גורלי בתולדותיה של הפועל פ"ת היה ההחלטה להעביר את נכסי הנדל"ן שלה לרשות הסתדרות העובדים בשנת 1990. יו"ר ההסתדרות חיים רמון החליט בזמנו לבצע רפורמות בארגון המסואב ולכסות את חובות העבר שלו, וכך נמכר המגרש ההיסטורי ברחוב אברבנל בעיר, בו השיגה הקבוצה את שש אליפויותיה.
בשנת 1997 מכרה ההסתדרות את האורווה. מי שרכש את השטח היתה עמותת הפועל פ"ת בראשותו של היו"ר מאיר שמיר, תמורת 8.7 מיליון דולר. לטענת אוהדי הקבוצה שמיר הוא זה שיהנה מפנינת הנדל"ן, ולמרות התחייבותו לדאוג למגרש חלופי לכל קבוצותיה של האגודה, איש העסקים אינו עומד במילתו.
בתקופה הקרובה אמורה קבוצת הנוער לפנות את מגרשה שצמוד לאיצטדיון העירוני, שעתיד להפוך לאיזור מגורים. עיריית פתח תקוה מתכננת הקמת איצטדיון חדיש מן העבר השני של צומת סגולה, אך כבר שנתיים עומד שם שלט הבשורה והנוף לא משתנה סביבו.
העברת ניהול הקבוצה לידיו של איש העסקים יגיל מנוביץ' אינה משנה דבר מהתחייבויותיו של שמיר כלפי האגודה, ולכן מחאת אוהדי הפועל פ"ת כלפיו תמשך. יש לציין כי מאיר שמיר גם הזרים במהלך כל השנים כסף לקבוצה, וכי בסופו של דבר מי שהעביר ללא תמורה את השטח להסתדרות היתה הפועל פ"ת ולא אף אחד אחר. האוהדים יכולים רק לחלום על סכומי הכסף שהאגודה היתה מכניסה לעצמה, אם נכסי הנדל"ן היו היום ברשותה.
תחום אחר בו התפרקה האגודה מנכסיה הוא מה שקרוי בשפת ההיי טק "ההון האנושי". אדורם קייסי, וואליד באדיר, מנור חסן, טוטו תמוז, מיכאל זנדברג, אבי יחיאל ויוסי שבחון הם רק חלק קטן מהכישרונות שמכרה הקבוצה בשנים האחרונות. מתחילת שנות האלפיים הבלאגן חוגג בהפועל פ"ת וכמעט כל עונה התחלפו המאמן ומרבית סגל השחקנים.
כשאין בניית שלד קבוצתי ארוך טווח, ניצול כשרונות צעירים ויד מכוונת של מאמן, אשר מנחיל סגנון ושיטה המתאימה לשחקניו, התפוררות היא רק עניין של זמן. מחלקת הנוער, שבמשך שנים שימשה בסיס לקבוצה הבוגרת, ירדה אף היא ליגה העונה, ונראה שדור העתיד באם המושבות יילך להתאמן דווקא אצל הלוזונים, שהפכו את מכבי פ"ת לקבוצה הבכירה בעיר.
הפועל פ"ת חייבת לבצע שינויים מתבקשים, אחרת היא עלולה למצוא עצמה במועדון הלשעבריות של ליגת העל, הכולל את הפועל ב"ש, הפועל חיפה והפועל ירושלים. המועדון הזה קטן על אימפריה כמו הפועל פ"ת, אבל בשנים האחרונות היא דואגת בהתמדה להתאים את מידותיה למידותיו.
הפועל פ"ת תעמוד בקיץ הקרוב בצומת מכריע בתולדותיה. שיקום מחלקת הנוער ודאגה למגרש ביתי לשחקנים, הגדלת מקורות התקציב, שמירה על שלד הקבוצה הנוכחי ומינוי המאמן שיוליך אותו במדבר הלאומית, אלה הדברים הדחופים העומדים לפתחו של הבוס החדש יגיל מנוביץ'.
ניהול יעיל הוא לחם חוקו של מועדון כדורגל, היריבה העירונית עושה זאת במשך שנים. מיטב הכשרונות והשרופים שבאוהדים לא יצילו קבוצה אשר אין בה תכנון ובנייה לטווח ארוך, תוך ניצול יעיל ומושכל של המשאבים העומדים לרשותה. אם תצליח העמותה החדשה בתפקידה, הרי שהביקור של הכחולים בליגה השנייה צפוי להיות קצר, ואולי הקבוצה תחזור למקומה כבר בעונה הבאה.
אבל העפלה לליגת העל לא צריכה להיות המטרה העיקרית של המלאבסים בעונת 2007/08, אלא יצירת תשתית שתבטיח את חזרתה של הפועל פ"ת לימים בהם התמודדה על האליפות והניפה גביעים. אחרת, במקרה הטוב, הקבוצה תתנדנד בין הליגות הבכירות, ובמקרה הרע העונה הזו עוד תהפוך לאחד הזכרונות המתוקים עבור האוהדים.