צילום ועריכה: דרור פיקלני
לאחר שסיים את מסכת הראיונות הבלתי נגמרת, עשה וויל ביינום את דרכו לעבר שער היציאה. כבר מאוחר, 23:30 לערך, ולביינום צפוי עוד לילה ארוך של חגיגות, אולם הוא מתנהל באיטיות. מתענג על כל מילה טובה, על כל טפיחה על השכם, מודה בנימוס, מחייך. בעיקר מרבה לחייך. אני צועד מאחוריו. כשמציץ לכיוון הדלת הכבדה של שער 9, הפתוחה לרווחה, הוא מאושר לגלות עשרות אוהדי מכבי שמסרבים להתפנות לבתיהם. הם רוצים עוד שיר, עוד ריקוד אחד. ואז ביינום נעמד במקום.
"זו הייתה עונה קשה. אנשים לא מבינים שלוקח זמן לשחקן אמריקאי צעיר להסתגל לכדורסל האירופאי. בנאדם, אני עדיין לומד, אבל היום התחושה טובה הרבה יותר", הוא אומר לי בגילוי לב. "שמעתי את כל מה שאמרו וכתבו לפני המשחק, כאילו הם טובים יותר מאיתנו, או טובים לא פחות, אבל להגיד לך את האמת, ידעתי שייגמר 30 הפרש". האם שכחת את המשחק במלחה, אני שואל, וביינום תוקע בי מבט משתומם. "זה פשוט", הוא מחייך, "במלחה לא ממש שיחקתי".
שעה אחת אחורה, פתיחת המחצית השנייה, וביינום מציג כדורסל נפלא. מתנועע לפתע כמו אותו הפנומן שהבטיח לכולם שמעון מזרחי, עמוק בחודש אוגוסט. לרגעים מסוימים נראה לביינום הפרקט המצוחצח בהיכל כמו מגרש הבטון באינר-סיטי של שיקאגו. הוא עושה בו כשלו: מכדרר, מלהטט, ברצונו חודר וברצונו מוסר, מפורר את ההגנה הירושלמית לרסיסים של אבק. "זה היה הפלייגראונד שלי הערב", יאמר הגארד האקסצנטרי לאחר משחק השיא שלו בצהוב (24 נקודות ב-77% מהשדה, 5 ריבאונדים, 4 חטיפות, 6 אסיסטים, 38 נקודות מדד), ולא ישכח לשדר מסר ברור לראשי המועדון: "מובן לי שאני יכול לשחק הרבה יותר טוב. כל עוד זה תלוי בי, אשמח מאוד להישאר כאן גם בעונה הבאה".
צלקת גדולה ועמוקה
בפרלמנט האוהדים הוותיקים, שהתכנס בסיום המשחק בפלאפל המיתולוגי, ניטש וויכוח עז: האם הניצחון הגדול הושג בזכות משחק ההתקפה האבסולוטי של מכבי, או שמא הודות לאנרכיה המוחלטת בהגנה של חניכיו של דן שמיר. השאלה מקבלת משנה תוקף אם לוקחים בחשבון כי שלושת הטנורים הגדולים של מכבי העונה (וויצ'יץ', שארפ, אליהו), קלעו במשותף 11 נקודות (4 מ-15 מהשדה). עבור נוון ספאחיה התשובה הייתה ברורה. "עשיתם עבודה נהדרת", אמר לשחקניו בחדר ההלבשה. "יש לנו עוד דברים שאפשר לשפר, אבל אני שמח שעשינו את העבודה. רצינו לתת להם בראש ונתנו, וזה כל מה שמשנה".
הכיוון, למען האמת, היה ברור מיד מן הטיפ-אוף. מכבי ניתבה את הכדורים פנימה וניצלה כל גרם במיס-מאץ' בין מריו אוסטין לג'יימי ארנולד, כשירושלים התרכזה בהפצצה חסרת תכלית מחוץ לקשת (1 מ-7 ברבע הראשון). לאדומים לא הייתה תשובה הגנתית לדומיננטיות של מכבי בצבע, כמו גם לפיק אנד רול בין ביינום (13 נקודות במחצית הראשונה, 4 אסיסטים בשנייה) או הלפרין (11 נקודות במחצית הראשונה, 4 אסיסטים בשנייה) לארנולד (13 נקודות ב-83% מהשדה, 7 ריבאונדים) או וויצ'יץ' (9 ריבאונדים, 2 אסיסטים). היתרון טפח והאמיר עד 17 נקודות בדקה ה-15, ומשם למפגן הדאנקים המרהיב במחצית השנייה הדרך הייתה קצרה.
"המשחק הערב ייחקק לירושלים עמוק בזיכרון ויעזור לנו מאוד בפיינל פור", משוכנע אחד משחקני מכבי. "מאז צסק"א אנחנו מתאמנים ומשחקים ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו בדיוק במקום בו אנחנו צריכים להימצא בשלב הזה של העונה. אני בעיקר שמח בשביל וויל. עד לא מזמן הייתה לו בעיה בעניין תיאום הציפיות עם ספאחיה, ולשחקן קשה מאוד כשהוא לא יודע מה המאמן בדיוק רוצה ממנו. אבל הוא וספאחיה התחברו, הם עכשיו מבינים אחד את השני, ורואים את התוצאות".
בצד שמנגד התחושות אמביוולנטיות: שוב חוסלו הירושלמים בנוקיה, אולם "המשחק לא היה ממש משמעותי, ואין מה לעשות, הכל עבד למכבי הערב", ניסה הוראס ג'נקינס למצוא נחמה. זה קצת מביך להציג משחק כה אפאטי אל מול עיניו המשתאות של ארקדי, קשה לתרץ את מפח הנפש לאוהדים, אבל דן שמיר נותר ריאלי: "יש כאן נטייה לחבר משחקים, וזה לא נכון. מחר יהיה משחק חדש, יום חדש. האם המשחק הזה ישפיע על מפגש עתידי נוסף עם מכבי? לא חושב".
בפעם הבאה שתדרוך ירושלים בהיכל תעמוד צלחת האליפות על כף המאזניים. עד אז, כפי ששוב הוכח אמש, שמעון מזרחי יכול לישון בשקט.