אף אחד לא יודע כלום. זאת אומרת, לפעמים כן יודעים, לפעמים יוצא שתחזיות כן מתגשמות ואז כמובן כולם חכמים בדיעבד, אבל לא פחות מהפעמים ששחקנים כן עלו על הציפיות, ישנם אלו שלא הצליחו לעשות את הצעד המתבקש לעבר השלב הבא. כל אוהדי הפוטבול מכירים את הדוגמאות של טום בריידי, אשר נבחר אי שם בסיבוב השישי של הדראפט שלו ונהפך להיות אחד הקוורטרבקים הכי גדולים בהיסטוריה (והוא רק באמצע הדרך), או של מרקז קולסטון שנבחר רביעי (מהסוף...) בדראפט האחרון, וכבר בעונתו הראשונה היה המטרה המרכזית של דרו בריז בעומק המגרש של הסיינטס.
אבל כאמור, באותה מידה שיש הצלחות, יש גם נפילות (נפילות? צניחות) חופשיות של שחקנים שכל המומחים חשבו שיהיו שחקני מפתח במקצוענים. הם נלקחו בבחירות הכי גבוהות של הדראפטים שלהם, לפעמים לפני כאלו שיעשו קריירה מזהירה לאחר מכן, והם הצליחו לבסוף להחריב את כל התחזיות וההשקעות בהם.
רגע לפני הדראפט החלטנו להביא לכם את עשר הבחירות הכי גרועות בתולדות הדראפטים ( טוב נו, לא בתולדות, אבל בשני העשורים האחרונים... לא נלאה אתכם בשמות משנות ה-50).
מי אמר USC ולא קיבל?
מקום 10- סבסטיאן ג'ניקובסקי- בועט מפלורידה סטייט, נבחר על ידי אוקלנד ריידרס בבחירה ה-17 בדראפט של 2000
נכון שזו אוקלנד, ונכון, הם היו צריכים בועט טוב באחד מהסיבובים הראשונים. אבל בועט בסיבוב הראשון? ועוד פולני שיכור? ג'ניקובסקי אכן היה בועט נהדר בפלורידה סטייט, אבל במידה שאוקלנד לא היו לוקחים אותו בסיבוב הראשון, הוא היה נשאר שלהם גם בסיבוב השלישי. צחוק הגורל הוא שבשתי הבחירות אחריו נבחרו בהתאמה צ'ד פנינגטון ושון אלכסנדר, שני שחקנים שהריידרס היו הרבה יותר צריכים מג'ניקובסקי. אם אוקלנד היו הולכים קצת יותר רחוק לעבר סיבובים מאוחרים, הם היו יכולים גם להביא את דאנטה הול, ואיזה אחד, טום בריידי. אוקלנד אגב, הביאו באותו הדראפט גם פאנטר, שיין לקלר ,אשר נבחר בסיבוב החמישי.
מקום 9- סטיב אמטמן- דיפנסיב תאקל מאוניברסיטת וושינגטון, נבחר בבחירה הראשונה הכוללת על ידי אינדיאנפוליס בדראפט של 1992
הדראפט של 1992 הוא אחד הדראפטים הגרועים אי פעם. בקלות היינו יכולים לשים פה עוד איזה שניים משם (דזמונד הווארד לדוגמא) אבל אמטמן היה הבחירה הראשונה הכוללת של אותו הדראפט, אז לו שמור הכבוד להיות אצלנו ברשימה. אמטמן היה אחד מהדיפנסיב תאקלס הכי טובים אי פעם במכללות, והשחקן הכי טוב בקבוצת האליפות (במשותף עם מיאמי) של ההאסקיז מוושינגטון בשנת 1991. חלק לא קטן מהקריירה המאכזבת שלו הוא תוצאה של פציעות, אבל משתי פציעות הוא לא התאושש, ולעולם לא הצליח לחזור למה שכולם ציפו שהוא יהיה. את הקריירה שלו הוא סיים עם 8 סאקים בלבד.
מקום 8- מייק וויליאמס- תופס מדרום קליפורניה, נבחר 10 על ידי דטרויט ליונס בדראפט של 2005
מייק וויליאמס נתן שתי עונות נהדרות במכללת דרום קליפורניה. עבדכם הנאמן לא הפסיד אף משחק בית שלו בהיותו בקולג', והאמין (נו שוין, תפסתם אותי) שהוא יהיה שחקן טוב אף במקצוענים. אבל דטרויט (אוי דטרויט..) בחרו את צ'ארלס רוג'רס בסיבוב הראשון (בחירה שנייה!) של 2003, ואת רוי וויליאמס בסיבוב הראשון של 2004 (בחירה 7), ואז את... מייק וויליאמס בסיבוב הראשון של 2005. בוא נגדיר את זה ככה: הבעיה של דטרויט ליונס באותו הדראפט לא הייתה "רק" בעמדה הזאת. לא היה שום הגיון בעולם שהם יקחו דווקא תופס בשלושה דראפטים רצופים. מה עוד שמייק וויליאמס היה הימור רציני, מכיוון שהוא הוקפא לשנה שלמה עקב הגבלת הגיל בפוטבול. ככה שעל הבחירה הזו היה כתוב עוד לפני הסנאפ הראשון "באסט".
סינסינטי, איך לא?
מקום 7- ריק מירר- קוורטרבק מנוטר דאם, נבחר בבחירה השנייה של 1993 על ידי סיאטל
ריק מירר נבחר מיד אחרי דרו בלדסו, וסומן כ"מחליפו של ג'ו מונטנה", גם מפני ששניהם מגיעים מנוטר דאם, וגם כי הייתה לו קריירת קולג'ים נהדרת. לאחר ארבע שנים בליגה הסטטיסטיקה שלו נראתה ככה: 41 טאצ'דאונים ו-56 אינטרספשנס. שיקגו ברס אגב, עשתה טרייד על הבחור ושלחה לסיאטל בחירת סיבוב ראשון עבורו. הוא מעולם לא זכה ללבוש את חולצת הקווטרבק הפותח של הברס.
מקום 6- אקילי סמית'- קוורטרבק מאורגון, נבחר שלישי בדראפט של 1999 על ידי סינסינטי בנגלס
אקילי סמית' נבחר בדראפט של 1999 לפני שחקנים דוגמת אג'דרין ג'יימס, טורי הולט, צ'אמפ ביילי ועוד. הקבוצה שבחרה אותו, סינסינטי, הייתה ידועה באותם שנים כנמושה של הליגה, ולמעשה, עד הגעתו של קארסון פאלמר על כל בחירת דראפט שלה היה רשום "נועד לכשלון". אקילי סיים את הקריירה המקצוענית שלו עם המספרים הסנסציונים הבאים: 21 משחקים, 215 מסירות מוצלחות מתוך 461 נסיונות (46.6) 2212 יארד, 5 טאצ'דאונים, ו-13 אינטרספשנס, לא משהו ללכת איתו למכולת.
מקום 5- אנדריי ברוס- דיפנסיב אנד מאובורן, נבחר ראשון בדראפט של 1988 על ידי אטלנטה פאלקונס
לאטלנטה היו די הרבה בחירות רעות בהיסטוריה, אבל אין ספק שזו הכי רעה. אם לומר את האמת, אטלנטה דווקא ניסתה לעשות טרייד על הבחירה הראשונה ערב הדראפט, אבל לא קיבלה שום דבר מעניין בשביל הבחירה הראשונה. לאנדריי ברוס הייתה קריירת מכללות מפוארת באובורן וזה היה די צפוי שהוא יהיה בבחירה הראשונה (אם כי הפאלקונס יכלו לבחור את ניל סמית' ,6 פרו בולס במדי הצ'יפס, אבל לא השכילו לעשות כן). את הקריירה הלא מרשימה שלו סיים ברוס אחרי לא פחות מ-11 עונות, עם 4 אינטרספשנס ו-32 סאקס בלבד.
איליי לא יוצא זכאי
מקום 4- איליי מאנינג- קווטרבק ממיסיסיפי- נבחר בבחירה הראשונה הכללית על ידי סן דייגו צ'ארג'רס ב-2004
מאנינג הועבר לג'איינטס בשביל פיליפ ריברס ועוד בחירה עתידית שהביאה לצ'ארג'רס גם את שון מרימן. עדיין מוקדם להעריך מה יהיה עם איליי, אבל כרגע זה נראה כאחד הטריידים הכי גרועים מאז ומעולם. לא רק שפיליפ ריברס הוא שחקן הרבה יותר טוב מאיליי, סן דייגו קיבלו בנוסף את אחד משלושת שחקני ההגנה הכי טובים בליגה. איליי נבחר כל כך גבוה לא בגלל קריירת המכללות הטובה שלו אלא בגלל השיוך המשפחתי. ההתנהגות של משפחתו ערב הדראפט (לא היו מוכנים שהוא ישחק בשביל סן דייגו, אלא רק בשביל ניו יורק) הייתה מבישה, והעובדה שהקריירה של איליי רק מתדרדרת מרגע הגעתו לליגה, היא חלק בלתי נפרד מההחלטה ההיא.
מקום 3- טים קאוץ'- קוורטרבק מקנטאקי, נבחר בבחירה הראשונה הכוללת על ידי קליבלנד בדראפט של 1999
הסיבה היחידה שהבחור לא ממוקם במקום הראשון היא שיש לו מעל ל-10,000 יארד במסירה בקריירה. בכל שאר הפרמטרים, הוא ללא ספק צריך להיות שם. טים קאוץ' נבחר ראשון באחד מהדראפטים הכי גדולים אי פעם. מבט קצר על הלוח מראה שקליבלנד יכלו לקחת באותו הדראפט את מקנאב, אג'דרין ג'יימס, טורי הולט, צ'אמפ ביילי, אל וילסון ועוד רבים וטובים. אבל הם בחרו בטים קאוץ' (איזה שם מעצבן!) את חמש העונות שלו בליגה המקצוענית הוא סיים עם 1,025 השלמות מתוך 1,714 נסיונות (59.8) 11,131 יארד, 64 טאצ'דאונים ו-67 אינטרספשנס.
מקום 2- קי ג'אנה קארטר- ראנינגבק מפן סטייט, נבחר ראשון בדראפט של 1995 על ידי סינסינטי
קי ג'אנה נתן קריירת קולג'ים נהדרת אצל ג'ו פטרנו, והיה נראה שהוא יהיה הראניגבק הראשון מפן סטייט שכן יצליח במקצוענים (אף ראנינגבק משם לא הצליח לפרוץ במקצוענים עד ללארי ג'ונסון). אבל שני דברים עבדו לרעתו. אחד כאמור זה היותו מפן סטייט, והשני הוא שהוא שסינסינטי בחרו אותו... קארטר סיים את הקריירה עם 1,144 יארד בלבד בעשר עונות בליגה.
אני ראשון!!!
מקום 1- ראיין ליף- קוורטרבק מוושינגטון סטייט, נבחר שני בדראפט של 1998 על ידי סן דייגו
פייטון מאנינג או ראיין ליף, ראיין ליף או פייטון מאנינג? קשה היום להאמין שאינדיאנפוליס התלבטו עד לשנייה האחרונה את מי מהם לקחת. הנתונים היבשים מראים את זה הכי טוב, את קריירת המקצוענים שלו, סיים ליף עם 317 מסירות מוצלחות מתוך 655 נסיונות (48.4) 3,666 יארד, 14 טאצ'דאונים, ולא פחות מ-36 אינטרספשנס. אצל פייטון מאנינג הסטטיסטיקה טיפה יותר מרשימה. סן דייגו אגב, יכלו לקחת באותו הדראפט את צ'ארלס וודסון, פרד טיילור, רנדי מוס, לני ליטל, אהמן גרין ועוד רבים וטובים. לראיין ליף מגיע המקום המכובד הזה, הוא ללא ספק הנפילה הכי גדולה בתולדות הדראפטים.
אז את מי לוקחים, ג'מרקוס ראסל או בריידי קווין?