המוק האחרון

בדומה לפרק הקודם, גם הפרק הנוכחי נפתח באופן בלתי צפוי: ציפיתם לבחירה של הברונקוס, אבל קיבלתם משום מה את הסיינטס.

21. ניו אורלינס סיינטס (מדנבר): דארל רביס, מגן פינה, דנבר

הברונקוס לא היו מתנגדים כלל ל-DT נייד בכדי לשפר את תחום הפאס-ראש, ולהוריד עומס מיחידת הליינבקרים בהתמודדות עם הרצים של היריבות. לכן הם התמלאו בתקוות כשראו את אקויה נופל לאזור שלהם, והתאכזבו קשות אחרי שהוא נחטף ברגע האחרון. למזלם הם התעשתו מהר, הבינו כי כרגע אין להם במי לבחור, ומכרו את בחירתם לניו אורלינס, בתמורה לבחירה במקום ה-27 ובחירה בסיבוב השלישי.

מכיוון שלכולם זכור המשחק הביזיוני של מגני הפינה של הסיינטס בגמר ה-NFC האחרון, הם לוקחים את דרל רביס, שמסוגל לשחק בשמירה אישית ואזורית כאחד, בזמן שמשחקו מאופיין בביטחון רב, קשיחות ויכולת תיקול מצוינת. במכללות הקווטרבקים חששו לזרוק לאזור שלו, לכן לא היה פעיל במיוחד לאורך הקריירה, אך למרות זאת ברור, כי במקרה שלו מדובר בשחקן בעל פוטנציאל רב עוצמה, שייכנס מיד להרכב הפותח של הסיינטס.


22. דאלאס קאובויס: ג'סטין בליילוק, גארד, טקסס

החולשה העיקרית בהתקפה של דאלאס היא בקו ההתקפה, במיוחד בעמדות של תאקל שמאלי וגארד. היות שאין LT איכותי בשלב זה (לווי בראון לא יוכל לתפקד בעמדה הזו בקבוצה כמו דאלאס, וכנ"ל גם ג'ו סטיילי – ראו הסברים לכך בהמשך הכתבה), דאלאס הולכים על הגארד, שם יש להם הזדמנות לקחת את הטוב ביותר – ג'סטין בליילוק, שלרוב שיחק בקולג' דווקא כתאקל, אך הרבה יותר מתאים לשחק כגארד ב-NFL, כפי שהראה במשחק הסניור בול.

בליילוק משתמש מצוין בידיים וברגליים תוך שמירה על איזון, מה שמאפשר לו לדחוף את שחקן ההגנה אחורה, או במקרה הגרוע, לעמוד יציב מבלי שהנ"ל יוכל להזיזו. הוא היה שחקן פותח במשך 4 עונות, לכן יוכל לפתוח ישר מהתחלה במקומו של קייל קוסייר. בנוסף, מרקו ריברה, הגארד הימני, כבר בן 35, ועדיין לא ברור האם לאונרד דייויס שנרכש ב-FA האחרון יהיה מסוגל לתפקד בתור גארד אחרי שכל חייו שיחק כתאקל באריזונה - מה שמותיר אפשרות שבליילוק יתפוס את מקומו.


23. קנזס סיטי צ'יפס: לוי בראון, תאקל התקפי, פן סטייט

לאורך שנים ארוכות התבסס משחק הריצה המשובח של הצ'יפס על קו ההתקפה המעולה, בו הגיע הזמן להזרים דם חדש לאור הזדקנותו המואצת. כרגע יש להם הזדמנות לקחת את לוי בראון, שנחשב לחוסם הטוב בדראפט במצבי ריצה. בכדי למקסם את היכולת הזו, הנ"ל ישחק בצד ימין, אם כי בהתקפה שמתבססת על משחק ריצה דומיננטי (אבל אך ורק בהתקפה מסוג זה), כמו קנזס סיטי, ישנה אפשרות קטנה שבראון יוכל לשחק גם בצד שמאל, למרות איטיות-יתר של רגליו וטכניקה קלוקלת מאוד במצבי מסירה. למען האמת, הצורך הדחוף של הצ'יפס הוא בעמדת גארד/סנטר, בעקבות פרישתו של וויל שילדס וגילו המתקדם של קייסי וויגמן. ג'אסטין בליילוק "הבריז" להם ברגע האחרון, ולכן המהלך המתבקש עבורם יהיה לשים את בראון בעמדת ה-RT ולהעביר את ג'ון וולבורן במקומו של שילדס לעמדת הגארד, בה שיחק בפילדלפיה בין השנים 2000-2003 בהצלחה רבה.


24. ניו אינגלנד פטריוטס: ארון רוס, מגן פינה, טקסס

עם אסנטה סמואל שמשדר, כצפוי, מרמור עקב הפיכתו לשחקן זיכיון, הפטריוטס ילכו על מגן פינה. ברור כי גם אם סמואל כן ישחק בעונה הקרובה - כפי שכולנו מכירים את הנהלת ניו אינגלנד, הוא לא יוחתם על חוזה ארוך טווח - ארון רוס מתאים לניו לה מכמה סיבות. ראשית, הוא מתמחה בשמירת לחץ אישית, ובליצ'יק משתמש לעיתים קרובות בסוג שמירה זה. שנית, יש לו ידיים נהדרות, והוא מסוגל לתפוס כדורים קשים במיוחד (ווידאו מס' 1). דהיינו, היות שלפאטס תהיה אחת השביעיות הקדמיות הטובות בליגה בעונה הבאה, הקוורטרבקים של היריבות ימצאו את עצמם פעמים רבות תחת לחץ וישחררו מסירות לא מדויקות, מה שיאפשר לרוס למקסם את יכולת התפיסה שלו. כמו כן, ארון גם מחזיר בעיטות נהדר. שלישית, לבחור יש אישיות חיובית מאוד – הוא אדם לויאלי, מסור ואחראי, בהיותו נשוי. אפשר לחסוך בקונצים איתו.

25. ניו יורק ג'טס: דווין בואו, תופס, לואיזיאנה סטייט

עם בחירה הראשונה שלהם, הג'טס היו שמחים לצרף גארד או שחקן שביעית ההגנה הקדמית, שיש לו פוטנציאל גבוהה לשחק בשיטת 3-4, אותה מנסה להנדס מנג'יני בהצלחה די נמוכה עד כה. למרבה הצער, לא נותרו שחקנים בעמדות הנ"ל שראויים להיבחר בסיבוב הראשון. עקב כך, הג'טס ייקחו את דווין בואו – הרסיבר הטוב מאלה שלא נלקחו עד עכשיו.

מי שראה את משחק הווילד-קארד של הג'טס נגד הפטריוטס, זוכר שהתקפת הג'טס נתקעה לא רק בגלל היעדר משחק ריצה יעיל, אלא גם בגלל היעדר אופציית מסירה לגיטימית בעמדת הרסיבר השלישי. בעונה הקרובה בואו יהווה אופציה כזו. דווין מאוד חזק פיזית, מה שמאפשר לו לתפוס מסירות בתוך הצפיפות ולצבור יארדים לאחר מכן (ווידאו מס' 1). חוסר מהירות מונע ממנו להשתייך לאליטה, אך יש לציין, כי מבנה גופו וסגנון משחקו דומה מאוד לזה של TO, אשר גם לו אף פעם לא הייתה מהירות מזהירה.

26. פילדלפיה איגלס: מייקל גריפין, סייפטי, טקסס

הצורך הבולט של הקבוצה הוא ה-MLB, היות שתוקפו של טרוטר פג, כנראה, באופן סופי, לאור התצוגות המבישות בעונה הקודמת (המקרה המייצג: דיוס מקאליסטר "טוחן" אותו שלוש פעמים רצופות על הקרקע ומשיג דאון ראשון במהלך הדרייב האחרון, מה שגמר את אותו משחק). ה-MLB היחידי הראוי להיבחר בסיבוב הראשון הוא פטריק וויליס, שהלך כבר מזמן. עקב כך, האיגלס יתחילו בתהליך הלא פשוט של סתימת החור שייוצר עם פרישתו המתקרבת של בריין דוקינס, ויקחו את מייקל גריפין - אתלט מדהים, בעל מהירות טובה, שיודע לכסות היטב במצבי מסירה, אך לא מימש עד כה את הפוטנציאל שלו בתחום המשחק נגד הריצה.

בשלב הנוכחי של הקריירה, גריפין עדיין מפספס תאקלים רבים, בגלל טכניקה לא נכונה, אותה מאמני האיגלס יצטרכו לשנות. יש להוסיף, כי מייקל גם שחקן קבוצות מיוחדות נהדר: לאורך הקריירה במכללות הוא הצליח לחסום 7 (!) פאנטים (ישנה דוגמא לכך בווידיאו הראשון). בחור תחרותי עם מוסר עבודה גבוהה, רק צריך להגיע לידיים הנכונות.


27. דנבר ברונקוס (מניו אורלינס): ג'ו סטיילי, תאקל התקפי, מישיגן

אין מזל לברונקוס. אחרי שפספסו בתור אחד את אוקויה, הם ראו את גריפין, הסייפטי האחרון ששווה להיבחר בסיבוב הראשון, מבריז להם מתחת לאף (גם הם, בדומה לאיגלס, צריכים להכשיר מחליף עתידי לסייפטי הפרנצ'יז, ג'ון לינץ'). הם נזכרו בשלב זה, שגם בעמדת ה-LT מצבם איננו יציב מספיק (מט לפסיס קרע את רצועות הברך ולא ברור האם וכיצד יחזור), והגיעו למסקנה שג'ו סטיילי מתאים בצורה מושלמת לשיטת החסימות האזורית שלהם, בזכות האתלטיות העצומה והמהירות (זמן של 4.70 ב-40 יארד ל-OT? – וואו!). סטיילי משתמש היטב בידיים, אך איננו חזק מספיק, ולכן מתקשה לעמוד יציב זמן ממושך תחת הלחץ של שחקן הגנה, מה שלא מאפשר לו להיות יעיל בשיטת החסימות האישית. זה דרדר אותו עד לתחתית הסיבוב הראשון, הישר לידי מייק שאנאהן.


28. ניו אינגלנד פטריוטס: גם הפטריוטס זקוקים לסייפטי שיחליף את רודני הריסון. הם לא שכחו שהגיל הממוצע של ארבעת הליינבקרים שלהם מתקרב ל-32, ולכן הגיע הזמן להכשיר גם להם מחליפים ראויים. כיצד הפטריוטס מכשירים שחקן לעמדה זו?נכון, הם לוקחים DE והופכים אותו לליינבקר, בתנאי שקיים פוטנציאל לכך, כמו במקרה של אנטוני ספנסר.

ספנסר הינו פאס-ראשר נהדר, אך הנתון המדהים ביותר שלו מתבטא בכמות הסולו-תאקלים (הגדולה מבין שחקני קו ההגנה בקולג'ים). לספנסר יש יכולת התמצאות נהדרת – כמעט ואיננו טועה בזיהוי מהלך העתיד לבוא, מה שמאפשר לו ביחד עם "המנוע" הבלתי נגמר לבצע כמות עצומה של תאקלים להפסד יארדים (TFL). שילוב התכונות המפורטות לעיל מבטיח לספנסר הצלחה בתור ליינבקר במערך 3-4, בו משחקת ההגנה של ניו אינגלנד. החיסרון היחידי שלו מתבטא בכך שאיננו גדול מספיק פיזית בשביל לשחק ב-NFL כ-DE, כלומר, בעמדתו המקורית; אבל החיסרון הזה, כמובן, הופך לבלתי רלוונטי אחרי הפיכתו הצפויה לליינבקר.

29. בולטימור רייבנס: ארון סירס, גארד, טנסי

מה שמנע מהרייבנס זכייה בסופרבול בעונה שעברה היה קו ההתקפה המזעזע שלהם. עם גארדים כמו קיידריק ווינסנט וג'ייסון בראון קשה להגיע רחוק. הרייבנס חייבים להתחיל לבנות קו התקפה חדש, והם יתחילו מארון סירס, ששיחק לרוב בעמדת התאקל בקולג'ים, אך איננו מספיק גבוה בכדי לעשות זאת ב-NFL, ולכן יעבור לעמדת הגארד.

סירס משתמש מצוין בידיים וברגליים, ופותח באופן עקבי פרצות בהגנות עבור הרצים. יעיל גם מחוץ לקו ההתנגשות, מתמצא מצוין במגרש, כל הזמן מחפש שחקן יריב בכדי לחסמו, ובד"כ מוצא. ביחד איתו חייו של וויליס מגאהי יהיו פשוטים הרבה יותר, מכפי שזה נראה כרגע.


30. סן דייגו צ'רג'רס: דוויין ג'ארט, תופס, דרום קליפורניה

הבעיה היחידה בהתקפה של סן דייגו מתבטאת בחוסר של תופס מוכשר, שיוסיף גיוון למשחק המסירה של הצ'רג'רס, מה שיוריד לחץ מגייטס ומ-LT, ואף יהפוך אותם לקטלניים עוד יותר. דוויין ג'ארט מהווה מטרה בגודל עצום עבור ריברס: פוזשן רסיבר קלאסי, אשר מתאפיין ביכולת צבירת יארדים אחרי התפיסה, בעל ידיים נהדרות, שמאפשרות לו לתפוס מסירות קשות ביותר (תראו את הווידאו המצורף). עשה קריירה מצוינת בקולג'ים, אך חוסר המהירות והאתלטיות עלולות לפגוע בו ב-NFL. ברור שהצ'רג'רס היו מעדיפים תופס שמהווה איום בעומק המגרש, כדוגמת טד גין, אך יצטרכו להסתדר עם מה שיש, ולנסות ולנצל את יתרונותיו של ג'רט, שמצידו ישאף להוכיח כי "הגודל כן קובע".


31. שיקגו ברס: טרנט אדוארדס, קוורטרבק, סטנפורד

כל הדיבורים על "האמונה ברקס גרוסמן" ו-"מתן הזדמנות נוספת" נשמעים כלא רציניים בעליל. אני מקווה מאוד עבור אוהדי שיקגו, שהנהלתה בסופו של דבר תתעשת לפני הדראפט ותחתור לפתרון הבעיה החמורה ביותר של קבוצתם. הדרך הטובה ביותר לפתור אותה הינה להביא קוורטרבק אחר, שהוא ההפך הגמור מרקסי, כלומר, את טרנט אדוורדס, שמאופיין ביכולת טובה של קבלת החלטות ודיוק מופתי (ע"ע דרו בריס). בנוסף, טרנט מסוגל לנוע החוצה מהפוקט ולמסור תוך כדי תנועה.

למרות הפוטנציאל הרב, מתעוררות כמה ספקות בנוגע ליכולתו. באף אחת מהעונות הוא לא עבר 2000 יארד, כלומר, לא השיג מספרים טובים לאורך הקריירה. ניתן להסביר זאת בכך, שלאורך כל הקריירה בסטנפורד שיחק עם מוציאים לפועל גרועים וקו התקפה מחריד. ביחד עם היעדר סטטיסטיקות מפוצצות, יד לא חזקה במיוחד ובעיית הפציעות מדרדרות אותו לסוף סיבוב ראשון – תחילת סיבוב שני. האמת, שגם בשלב זה מדובר בהימור שאיננו פשוט בכלל: בנוסף לכל הספקות, אדוארדס לא שיחק בסניור בול ולא השתתף בקומביין (בגלל פציעה), ולכן קשה מאוד להסיק לגבי יכולתו "האמיתית". אף על פי כן, הפוטנציאל ללא ספק קיים, לכן הערכה הינה כי אם ישחקו לצידו מוצאי לפועל טובים, אדוארדס יהפוך לקוורטרבק פותח לגיטימי בהתקפת הברס.


32. אינדיאנפוליס קולטס: פול פוסלוז'ני, ליינבקר, פן סטייט

אחרי שקטו ג'ון עזב, אינדי זקוקים לפליימיקר בעמדת ה-LB, ולכן יהמרו על פול פוסלוז'ני. הפלוס הגדול ביותר שלו הוא אינטליגנציה גבוהה ואינסטינקטים נהדרים – לא "מנחש", תמיד יודע איפה הכדור נמצא ומסתער בכוונו. פוסלוז'ני מהיר ונייד מאוד, מה שמאפשר לו לכסות שטחים גדולים, וביחד עם יכולת תיקול מצוינת הופך אותו לשחקן הגנה יעיל במיוחד. בנוסף, בניגוד לג'ון, פול איננו זקוק להגנה מתמדת במהלך, כלומר, גם אם קו ההגנה שלו יאפשר מידי פעם לשחקן קו ההתקפה של היריבה הגיע אליו – יהיה מסוגל, בזכות כוחו הפיזי וה-"מנוע" הבלתי עציר, להשתחרר מהר מהחסימה, ולהמשיך לנוע לעבר הכדור. מנהיג אמיתי על המגרש, בעל מוסר עבודה עצום.

יחד עם זאת, ההימור של אינדי מתבטא בשני דברים: אחד, פול נפצע לקראת עונתו האחרונה במכללות, ועדיין לא חזר להפגין את הרמה שהפגין לפני כן; שתים, פוסלוז'ני לא ביצע הרבה "מהלכים גדולים": 9 סאקס ו-3 חטיפות בלבד לאורך הקריירה, - דבר שעשוי בכל זאת לגרום לאוהדי אינדי להתגעגע לג'ון.

זהו זה. החל מרגע זה מה שנותר לנו זה להמתין לדראפט האמיתי, אשר במהלכו ניתן יהיה לראות מי צדק ומי טעה, אם כי אין זה בהכרח משנה. מה שבטוח, שהאירוע עצמו עתיד להיות מעניין ומרתק הרבה יותר ממה שנכתב בנוגע אליו עד כה. אנחנו נחזור עם הדיווחים והסיכומים במהלכו וגם אחרי סיומו.

להזכירכם, מייד אחרי הדראפט תסתיים התקופה "הפעילה" של פגרת ליגת ה-NFL, ומאז עד לפתיחת מחנות האימונים, נרגיש היטב מה זה באמת לחיות בלי פוטבול, ועד כמה חיים שכאלה הם חסרי משמעות. אבל אנחנו נעבור את זה, כרגיל. כמה זה, ארבעה חודשים? קטן עלינו.