ירושלים כבר פייבוריטית?

תשכחו מטיולים של 30 הפרש מול אשקלון, או הצגות של 40 מול ראשון לציון. מכבי תל אביב והפועל ירושלים חיות היום רק בשביל גמר הפיינל פור ב-31 במאי, כשהדרך אליו נועדה בעיקר כדי לשמור על עירנות. אלא שבעונה הפכפכה כל כך עבור השתיים, עדיין נותרה סוגיה בלתי פתורה לפני הקרב הסופי על העונה: מיהי הקבוצה הטובה יותר? זו שאיבדה את גביע המדינה, לא הרשימה באירופה ונראית בסימן התרסקות, או זו שהניפה תואר מקומי ראשון אחרי עשור ומחזיקה בסגל המוכשר והעמוק בתולדותיה?

במחזור הראשון של העונה, דרסה מכבי את ירושלים המתארגנת, אבל בגומלין במלחה היא כשלה מול האדומים קצרי הרוטציה ונטולי דרור חג'ג'. המשחק בין השתיים ביום חמישי ביד אליהו (20:45, ספורט 1), מעבר להיותו הדבר המעניין היחיד בסיבוב השלישי, אמור לתת לכל אחד מהצדדים אינדיקציה אמיתית לגבי יכולתו, משהו שגם הסטטיסטיקה מתקשה לעשות.

המספרים בצהוב ובאדום נראים כמעט זהים. מכבי וירושלים מובילות את הליגה, בסדר הזה, בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים ואחוזי קליעה לשתי נקודות, כשהדימיון נמשך גם באחוזים לשלוש נקודות, חסימות וחטיפות. אז כדי לנסות ולהכריע, לפחות זמנית, את הסוגיה הסבוכה, או לפחות להצהיר על פייבוריטית, העמדנו את מכבי וירושלים, עירומות, למבחן מדוקדק של חוליה לצד חוליה. בהצלחה לכולנו.

מכבי תל אביב: וויל ביינום, דרק שארפ וטל בורשטיין

מיהו הרכז של מכבי? מאז עונת הדובדבנים של 93, שמופיעה בתקופה האחרונה שוב ושוב בסיוטים של שמעון מזרחי ובכתבות של וואלה! ספורט, לא נשאלה השאלה הרת הגורל הזו פעמים רבות כל כך. ביינום, שתורם ב-24 דקות 11.6 נקודות, 4 אסיסטים אבל גם 2.5 איבודים, הוא אתלט אקספלוסיבי ויוצא דופן עם חדירה מופלאה לסל, אבל מנהל משחק הוא לא. את התפקיד מבצע במשחקים האחרונים טל בורשטיין, שאמנם אינו תורם לצהובים בדומיננטיות או יצירתיות יוצאת דופן, אבל הצליח לעצור מעט את הבלבול והאנמיות של קודמיו, ובהם יותם הלפרין וגוראן ירטין.

בורשטיין, שנחשב שנים כישראלי הטוב ביותר, קלע ב-12 משחקי ליגה 8 נקודות (כולל 3.3 אסיסטים ו-2.9 ריבאונדים ב- 21 דקות), אבל משחקו הטוב העונה היה דווקא מול צסק"א מוסקבה ביד אליהו. הבלחה של דומיננטיות, נחישות ואסרטיביות כפי שהיתה לו מול אלופת אירופה תהווה תרומה משמעותית לקו האחורי בצהוב. הצורך הקריטי ביציבות הוביל את ספאחיה לצרף לחמישייה, את דרק שארפ הותיק (8.3 נקודות ב-42 אחוז לשלוש), שלמרות עונה לא מרשימה בלשון המעטה אמור עדיין לספק את הקילר אינסטינקט ברגע האמת.


הפועל ירושלים: דרור חג'ג', מאיר טפירו וטימי באוורס

צירופו של הוראס ג'נקינס לפני כחודש העלה משמעותית את מינון הכישרון בקו האחורי של דן שמיר, אלא שהחוק הרוסי משאיר בינתיים את השלישייה הפותחת מתחילת העונה. דרור חג'ג', שבחלק הראשון של העונה האירופית עמד בצילו של אד קוטה, היה לאיש המרכזי בריצה של ראשית 2007 שהסתיימה בזכיה בגביע המדינה. אבל הרכז הישראלי (10.5 נקודות, 2.9 אסיסטים ו-1.8 חטיפות ב-26 דקות), שהראה כי הוא יכול להצליח גם מבלי לעלות מהספסל, עדיין לא הוכיח את עצמו מול מכבי. 3 נקודות ב-20 דקות היו לו בתבוסה ביד אליהו במשחק פתיחת העונה, את הגומלין הוא החמיץ בגלל פציעה.

ואם אמרתם "לא הוכיח מול מכבי", אמרתם טפירו. בגיל 32, עם תואר ישראלי ראשון בקריירה, נראה הקפטן של מלחה (10.2 נקודות, 4.4 אסיסטים ו-2.9 ריבאונדים ב-26 דקות) כמי שכופה את עצמו פחות על הקבוצה, כשבמקביל גם התפוקה היא לא מה שהיה פעם, לפחות עד זריקת הקלאץ' התורנית. נראה כי מאז סל הניצחון מול הצהובים במדי הפועל ת"א, בעונתו הראשונה בבוגרים, טפירו מתקשה להתעלות מול מכבי, וירושלים תזדקק ליכולת שיא שלו במשחק ההכרעה מולה.

את המשולש האדום משלים הרוצח השקט, טימי באוורס, שזוכה ללא פחות מ-32.3 דקות לערב ומשיב בשלל של 14.4 נקודות, 3.7 אסיסטים ו-3.9 ריבאונדים. משחק שיא של 23 נקודות מצד האתלט הטוב בליגה ניצח את מכבי במלחה בחודש שעבר, תוך ניצול יתרון הגובה במצ'אפ עם וויל ביינום. כל עוד הוא ישמור על רמות האנרגיה והנחישות שלו הוא יישאר הקלף הבטוח של ירושלים, גם אם הצורך בשיתופו של ג'נקינס תחת החוק הרוסי עלול לקצץ מעט בדקות המשחק שלו.

בשורה התחתונה:

הקו האחורי של ירושלים יציב יותר, ויש בו אפילו רכז טבעי. מכבי, מנגד, מבולגנת ועדיין לא מצאה רכז וקלעי. ספק אם תמצא. רק רוח הווינריות של שארפ ובורשטיין, מול עוד התפוגגות של מאיר טפירו מול מכבי, יכולה לאזן את התמונה.

מכבי תל אביב: ג'יימי ארנולד וניקולה וויצ'יץ'

כמו הקו האחורי, גם הקו הקדמי של מכבי לבש כמה פרצופים העונה. אלא שבמשחקים האחרונים, במסגרת התכנית להטבעת ליאור אליהו, הצטרף ג'יימי ארנולד באופן קבוע לניקולה וויצ'יץ'. המתאזרח ממישיגן הוא אותו שחקן מדי ערב: קליעה מכל טווח, הוק שוט מקו הבסיס, ריבאונד התקפה וחור גדול בהגנה. המספרים העונתיים שלו מספרים על 11.4 נקודות ו-5.5 ריבאונדים ב-19 דקות, אבל גם על חוסר יציבות מדהים בקרדיט של קואץ' ספאחיה, שמתבטא בערבים של 29 ו-17 מול הגליל, אבל גם ספסול לאורך 40 דקות בנהריה, במשחק בו נפצע ניקולה וויצ'יץ'.

ואם בפציעות וניקולה עסקינן, הרי שהשקיעה העקבית של ברכי הקרואטי ככל שמתקדמת העונה הופכת את המאץ' אפ הנוכחי לבעייתי מבחינת מכבי תל אביב. וויצ'יץ' מקבל אמנם רק 22.5 דקות בליגה (13.1 נקודות, 5.3 ריבאונדים ו-3.4 אסיסטים), אבל הספיק כבר לשחק 35 דקות מול ירושלים בכל אחד מהמפגשים העונה, ובלעדיו אין למכבי קו קדמי. אם דן שמיר לא יתבייש, וישלח את ארז מרקוביץ' להכות את הקרואטי כמעשה סברסנקו מצסק"א, מכבי תהיה בבעיה.


הפועל ירושלים: יוריצה גולמאץ ומריו אוסטין

כמו במכבי, גם צמד הגבוהים של ירושלים אינו מצטיין במשחק ההגנה, אלא שלהבדיל מהצהובים, להם יש גיבוי משמעותי מאוד בתחום על הספסל, טרנס מוריס. אז מדוע גולמאץ השוקע פותח על חשבונו של האמריקאי שהפך לאדומים את העונה? הקרואטי כבר רשם טריפל דאבל העונה, אבל הממוצעים שלו (7.7 נקודות, 3.1 אסיסטים, 2.7 ריבאונדים ו-2.5 איבודים ב-18.7 דקות) מזכירים יותר תפוקה של רכז, ולא של שחקן גבוה. גולמאץ הוא פורוורד מודרני, עם קליעה אבסולוטית מכל טווח וחוכמת משחק גבוהה, אבל הקלות בה הוא מבצע עבירות (3.6 למשחק) והנטייה לבכיינות מוציאים אותו מריכוז. הוצאה שלו מהחמישייה תוריד לו לחלוטין את הביטחון.

מריו אוסטין היה מבוקש בעונה שעברה בקרב אריות אירופה, והעונה רק שידרג עוד יותר את משחקו ואת הדומיננטיות שלו במלחה. מעבר למספרים כמו 18 נקודות ו-6.4 ריבאונדים ב-28 דקות, אוסטין הפך את גימיק זריקות השלוש משלהי העונה שעברה לנשק של ממש: הוא מדייק מהטווח הזה ב-35 אחוזים, ורק במשחק אחד העונה הוא לא זרק משם. העוצמה ההתקפית של אוסטין מול הרכות בהגנה הצהובה הם הנשק עיקרי של ירושלים.

בשורה התחתונה:

אלמלא תקומה פיסיולוגית בלתי מוסברת מצידו של ניקולה וויצ'יץ', היתרון מתחת לסלים הוא של ירושלים. בטח אם גולמאץ יתמיד במנהג לפנות את הפרקט לטובת טרנס מוריס בשל בעיית עבירות.

מכבי תל אביב: יותם הלפרין, גוראן ירטין, סימאס יסאיטיס, שרון ששון, ליאור אליהו, נואל פיליקס ויניב גרין

שחקן מחליף זה מקצוע. דרוש אופי מיוחד על מנת לדעת לעלות מן הספסל ולחולל שינוי, ובמכבי תל אביב של היום אין מוטי דניאל שעולה בשביל לנשוך ולשנות. כל אחד משבעת המחליפים של נוון ספאחיה היה בשלב זה או אחר קורבן לתחלופות הרבות בחמישייה, ומצוקת ההיררכיה והרוטציה השפיעה, כך נדמה, על כל אחד מהם.

יותם הלפרין, "ההבטחה", חזר להיות הפרויקט של משחקי הליגה (27.5 דקות – הכי הרבה בקבוצה - 11.9 נקודות ו- 3.1 אסיסטים), ויכול רק לחלום על שיחזור הצגת 29 הנקודות ממשחק ההפסד במלחה. גוראן ירטין, המציל שנראה כמו מציל בים, משחק 16.6 דקות ותורם 5.7 נקודות, 2.9 אסיסטים ובעיקר ניסיונות להרגעת קצב המשחק וסיכול ממוקד של הגארד היריב. סימאס יסאיטיס (11.8 נקודות ב-46.7 אחוזים לשלוש ו-3.6 ריבאונדים), הידית הלוהטת של תחילת העונה שרצח את ירושלים ביד אליהו עם 19 נקודות ב-29 דקות, צלל לתקופה שחורה שלא נגמרת, ונראה יותר ויותר כמו שרון ששון (8.1 נקודות ב-15 דקות), שישמח לשכוח את העונה הזו, בה בעיקר שכחו אותו.

מי נשאר על הספסל? נואל פיליקס, 400 אלף דולר לא כולל מס, שמשחק פחות מעשר דקות לערב, וגם זה לא כל ערב; יניב גרין, הסנטר הפותח של נבחרת ישראל, שגם בעונת החוק הרוסי לא מצליח לגרד יותר מ-13 דקות בערב; וליאור אליהו, ההוא מיוסטון, שבמקום ללכת קדימה מקבל רק 18.3 דקות למשחק (10.3 נקודות, 4.4 ריבאונדים ו-2.4 אסיסטים) והרבה טענות ותלונות מנוון ספאחיה. והוא עוד ניצח בשבילו את צסק"א. מול גולמאץ יש לו מצ'אפ מצוין, והוא עשוי לשחק יותר. מול מוריס יהיה לו הרבה יותר קשה.

הפועל ירושלים: הוראס ג'נקינס, גיא פניני, טרנס מוריס, ארז מרקוביץ' (ומתן נאור)

בניגוד לרשימת השחקנים הארוכה לעייפה של האלופה, ירושלים מחזיקה בספסל קצר יותר אבל אפקטיבי בהרבה, שלעיתים אף משמעותי יותר מאלו שעולים ראשונים על הפרקט. גיא פניני, שחקן עשירי בתחילת העונה, השתלט ברגישות ונחישות על משבצת השחקן השישי. 9.9 נקודות ב-26.6 דקות, כולל משחק הגנה נהדר ואיום מחוץ לקשת ועל השחקן הזר התורן שיחטוף מתחת לחגורה, הופכים את פניני לאחד הכלים הכי חשובים של ירושלים.

טרנס מוריס (14.2 נקודות ב-74 אחוז לשתיים, 7.6 ריבאונדים ו-1.9 חסימות ב-23.7 דקות), הוא האיש שמאחורי שינוי הכיוון הקיצוני של ירושלים עם תום 2006. התיקונים הקטנים בצבע, היד הרכה, משחק ההגנה המצוין והיכולת לסיים ערב עם 7 גגות הופכים אותו לאיש הכי חשוב מתחת לסלים במפגש בין צהוב ואדום. הטמפרמנט השקט, בשונה מכל כך הרבה שחקנים של מחזיקת הגביע, הוא כבר רווח נקי ממש.

הוראס ג'נקינס, שכבר במשחק החזרה למלחה ניצח את מכבי עם שתי קליעות עונשין, אמנם הובא כשחקן ספסל, אבל משחק 26.8 דקות בערב, ותורם 15 נקודות, 2.6 אסיסטים ואיבוד בודד. שלישייה אנרגטית כזו, שיכולה לשנות מומנטום בשניות, אין על הספסל הצהוב.

ארז מרקוביץ', שמשחק רק 12.2 דקות בליגה (5.9 נקודות), משלם את מחיר שלישיית הגבוהים הזרים, אבל פציעתו של דרור חג'ג' הוכיחה כבר שלחוק הרוסי חוקים משלו והוא עוד עשוי למצוא את עצמו לדקות משמעותיות על הפרקט. הנחישות של מרקוביץ', כמו גם זו של מתן נאור שחזר מפציעה וייקח לו זמן ארוך יותר לחזור לעניינים, היא עוד כלי שאין להקל בו ראש על הספסל של שמיר.

בשורה התחתונה:

איסוף שחקנים טובים אינו מספיק לבניית ספסל. הדיכאון וחוסר היציבות על הספסל של מכבי מול הרעב על זה של ירושלים קובעים: יתרון ברור לאדומים.

נוון ספאחיה מול דן שמיר

מאמן נבחרת קרואטיה; אלוף קרואטיה (עם ציבונה זאגרב), סלובניה (עם נובו מסטו) וליטא (עם ריטאס וילנה) ;זוכה הגביע הקרואטי והליגה הבלטית. נוון ספאחיה כבר בן 45, הרבה שנים בעסק, אבל גם צמד הניצחונות שלו מול מכבי הגדולה בעונה שעברה לא מנעו ממנו לקרוס העונה תחת הלחץ המתמיד במכונה הצהובה.

דן שמיר, מאמן בן 32 בעונת בכורה, ניצב בחודש דצמבר בפני מכבש מקצועי בגדלים שרק מאמנים בכירים כמו פיני גרשון, צביקה שרף ואפי בירנבוים הכירו. רצף ההפסדים של ירושלים, יחד עם הטענות מצד שחקנים על חוסר יחס אישי והפיצוץ עם טפירו איימו לפוצץ את חלום עונת הבכורה.

ספאחיה, שעשה קסמים עם שחקנים קטנים בקבוצות קטנות, איבד את עצמו ואת דרכו ככל שהתקדמו הימים ביד אליהו. הג'נטלמניות התחלפה בתסכול ופתיל קצר, שיטת המשחק נעלמה לטובת אילתורים לא ברורים. בירושלים, בלעו שמיר וההנהלה את הרוק, וערכו שינויים מעטים אך נכונים כדי לצאת למסע של גזירת קופונים: את בני השרון שהכריעה את מכבי ירושלים דרסה בגמר, ולמרות הטיסה האירופית, שנעצרה בגלל קריסה של רבע אחרון בבלגראד, אליפות היא כבר לא מילה גסה.

אולי ספאחיה עוד יחזור לעצמו, אבל זה כבר לא יקרה במכבי תל אביב, שעל שחקניה הוא כבר איבד את מרותו. לשמיר, למרות חוסר ניסיונו וחסרונותיו יש שיטה ודרך העונה, בניגוד ליריבו, ואת זה למדו גם השחקנים שלו. לכן, אתה יודע מה תקבל מירושלים, פחות או יותר, בעוד מכבי היא נעלם גדול, חידה שמתפענחת מדי משחק. לכן, עד שספאחיה יוכיח אחרת, גם על הקווים היתרון ירושלמי.