פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        עושים מוק מהעבודה

        איליה רוסינסקי ממשיך לסקור את בחירות הדראפט הצפויות של קבוצות ה-NFL, ובחלק השני בפרוייקט מנחש את בחירות 8 עד 20

        עזבנו אתכם אחרי שהוייקינגס לקחו את אדריאן פטרסון, וכרגע אנחנו מתקדמים לבחירה מס' 8, של אטלנטה פאלקונס? אז זהו, שלדעתנו לא.

        הערת עורך: לצערנו ככל שיורדות הבחירות, מאגר התמונות של שחקני המכללות שברשותנו התדלדל, ואין באפשרותנו להשיג אחרות בשל ענייני הרשאה וכד'. ניאלץ להסתפק במה שיש. כמו כן קחו בחשבון שכל המהלכים המתוארים כאן, כולל טריידים (אלא אם צוין אחרת) הם דמיוניים ופרי מוחו הקודח, והמעוות יש לומר, של הכותב.

        8-9: הראמס עושים מהלך

        8. סט לואיס ראמס (מאטלנטה): פטריק וויליס, ליינבקר אמצעי, מיסיסיפי.

        לבם של אוהדי אטלנטה נשבר, לנדרי ברח להם הרחק לפני שהתור שלהם הגיע. לכן לא נותר להם אלא לעשות טרייד-דאון. סט לואיס נתנה להם את הבחירה מספר 13, בחירה בסיבוב השני ובחירה של הסיבוב השלישי בדראפט של 2008, על מנת לקחת את פטריק וויליס, שלפני המבחנים שלקראת הדראפט היה נחשב לבחירת אמצע סיבוב ראשון בלבד, בגלל חוסר מהירות ואתלטיות.

        אבל אז וויליס רץ 40 יארד ב-4.37 שניות, והכניס את כולם להלם טוטאלי. לשם המחשה, קלווין ג'ונסון עשה זאת "רק" ב-4.40, כשוויליס הוא ליינבקר במשקל של 240 פאונד! בעקבות זאת, מקום 13 עלול היה לא להספיק לראמס בכדי לשים את ידיהם על פטריק, כשבמקרה שלו מדובר גם על אינסטינקטים נהדרים ויכולת גבוהה של הערכת המתרחש סביבו, כלומר, וויליס אינו טועה בזיהוי מהלך התקפה.

        וויליס מסוגל לכסות נגד המסירה, אך כוחו העיקרי מתבטא במשחק נגד הריצה בזכות מהירות שמאפשרת לו לכסות את כל המגרש (ע"ע בריאן אורלכר – ראו ווידאו מס' 2), ובעיקר בזכות יכולת תיקול מדהימה: הוא לא "נתלה" על הרץ וגורר אותו למטה, אלא עוצר אותו במקום באופן מיידי (מומלץ בהחלט לעיין בקובץ הווידאו הראשון). במקרה של הראמס, וויל וויתרספון לא הרשים בעמדת ה-MLB בעונה שעברה, לכן וויליס יכנס מייד לאמצע ו-וויתרספון יחזור לצד החלש, בו שיחק בקרוליינה בהצלחה רבה, מה שישפר פלאים את תפקוד יחידת הליינבקרים של סט לואיס.


        9. מיאמי דולפינס: לאון הול, מגן פינה, מישיגן.

        בעונה שעברה ההגנה של מיאמי הייתה טובה בתחום הגנת המסירה (מקום 5), אך למרות זאת שחקניה חטפו 8 כדורים בלבד (מקום 31). כיצד אפשרי הדבר? - פשוט מאוד. ההצטיינות נגד המסירה נבאה לרוב מהלחץ, אותו יצרה השביעייה הקדמית של הדולפינס (ובעיקר ג'ייסון טיילור) על הקוורטרבק של היריבה. העובדה שבנוכחותו של שחקן כמו טיילור הדולפינס "הצליחו" לחטוף כמות מסירות כה קטנה, מצביעה בבירור על חולשת מגני הפינה שלה. עקב כך ליאון הול, מגן הפינה הטוב בדראפט, הוא המטרה שלהם.

        יכולותיו של הול מגוונות ביותר. לאון מצוין בתחום מניעת הכדור וגם יודע לתקל טוב מאוד. בנוסף לכך,הוא שחקן מהיר מאוד, שבזמן הריצה מסוגל להעריך במדויק את מסלול מעוף הכדור, מה שמאפשר לו לתפקד היטב באותה מידה בכל סוגי ההגנות, בין אם זה אזורית או אישית, מה שדי נדיר בקרב מגני הפינה. מה שבטוח, ביחד איתו ההגנה של מיאמי תצליח לחטוף בעונה הבאה קצת יותר מסירות מאשר בעונה הקודמת.

        10-13: נו, עכשיו אטלנטה

        10. יוסטון טקסנס: אלן בראנץ', תאקל הגנתי, מישיגן

        יוסטון זקוקה לעזרה כמעת בכל העמדות בהגנה, אם כי בעמדת ה-DT יש לה אפשרות לקחת את השחקן המבטיח בדראפט, לכן היא לא תפספס הזדמנות זו. גם במקרה של אלן בראנץ' מדובר על שילוב נדיר של גודל (1.98 מטר) מהירות ואתלטיות (מה שבד"כ מאפיין את השחקנים שנבחרים בין עשרת הראשונים).

        התמחותו של בראנץ' היא נגד משחק הריצה: לא קיים שחקן קו התקפה שמסוגל לבדו לחסום את אלן בדרכו לעבר הרץ האחורי, שיתקשה מאוד לעבור אותו. לכן בראנץ' פוגש מולו שני חוסמים באופן קבוע, כשגם הם לא מצליחים בד"כ להזיזו מהמקום. חסרונו של בראנץ' מתבטא ביכולת גיחת מסירה נמוכה, אם כי עניין זה הינו שולי יחסית במקרה של ה-DT, ויתרה מזאת, בשיטת אימון נכונה, הוא עתיד לשפר את עבודת הידיים שלו, מה שיקדם באופן משמעותי את סיכויו להגיע לקוורטרבק. חשוב לציין, שהנוכחות העצומה של בראנץ' במרכז הגנת הטקסנס, ובייחוד נטייתו לרתק אליו 2-3 חוסמים בכל מהלך, תוריד לחץ ממריו וויליאמס, ותעזור לו לשפר את ביצועיו.


        11. סן פרמסיסקו פורטי-ניינרס: ג'מאל אנדרסון, קיצוני הגנתי, ארקנסו

        אחרי שהשקיעו במהלך תקופת השחקנים החופשיים בשיפור קו ההגנה האחורי, הניינרס חייבים כרגע לשפר את יכולתם בתחום גיחת המסירה, מפני שאחרת שום קו אחורי לא יוכל להושיע.

        למזלם, נפל לידיהם ג'מאל אנדרסון, פאס-ראשר מצוין, אם כי לא ברמה של גיינס אדאמס. יתרונו של אנדרסון לעומת אדאמס הוא במשחק נגד הריצה, שם אנדרסון מפגין יכולת טובה מאוד, בזכות נתוניו הפיזיים המרשימים (1.95 מטר, 120 ק"ג) והאתלטיות. מעניין לציין כי אנדרסון לא הבטיח רבות בשתי העונות הראשונות שלו בקולג', ופרץ רק בעונתו האחרונה, מה שעלול לעורר ספקות כלשהן אצל חלק מהסקאוטים, אך זה לא מה שירתיע את הניינרס.


        12. בפאלו בילס: מרשואן לינץ', רץ אחורי, קליפורניה.

        בחירה, כפי שאומרים, "ביי דיפולט". אחרי שאיבדו את וויליס מגאהי לרייבנס, הבילס זקוקים נואשות לרץ אחורי. בנוסף לכישורים "הטהורים" של הרץ, כגון ראיית מגרש, מהירות, יכולת הטעיה ושינוי כיוון בלתי רגילות וכדומה, לינץ' מהווה אופציית מסירה נהדרת עבור התקפת בפאלו, בזכות היותו התופס הטוב בדראפט בין הרצים האחוריים (ע"ע בריאן ווסטברוק). מרשואן מסוגל לא רק לתפוס מסירות קצרות, אלא גם לרוץ ראוטים מורכבים ולטפוס כדור בעומק המגרש. חוסם מצוין במצבי הבליץ. לינץ' הוא רק ג'וניור, לכן ייקח קצת זמן עד שיתפתח לרץ ב-NFL, אבל הפוטנציאל שלו הוא ללא ספק עצום.


        13. אטלנטה פאלקונס (מסט לואיס): אדם קאריקר, קיצוני הגנתי, נברסקה

        ההתלבטות של הפאלקונס היא בין הסייפטי, עקב הזדקנותו של מילוי ומשחקו הכושל של קרוקר, לשחקן קו הגנה ראשון, עקב עזיבתו של פטריק קרני בתקופת השחקנים החופשיים. לאור העובדה שאחרי שלנדרי הלך אין סייפטי ששווא בחירה מס' 13, הפאלקונס ילכו על DE, ויקחו את אדם קריקר, אשר גודלו הפיזי (1.98 מטר, 135 ק"ג) מאפשר לו להיות עוצר הריצה הטוב בדראפט מבין הקיצונים ההגנתיים, ולהיות מסוגל לשחק גם בעמדת התאקל ההגנתי.

        קריקר מתמקם לרוב בצד שמאל של ההגנה, היות שהתקפות נוהגות לרוץ דרך הצד הזה. איטיותו היחסית מונעת מקריקר להיות פאס-ראשר מהאליטה, אם כי הפגין יכולת נהדרת בסניור בול גם בתחום הזה. ברור כי שילובו עם ג'ון אברהם יתקבל בברכה בהגנת הפאלקונס.

        14-17: קרוליינה הולכת על טייט אנד

        14. קרוליינה פנתרס: גרג אולסן, טייט אנד, מיאמי

        חוסר יכולת הטייט אנדים של הפנתרס לתרום במשחק המסירה, מה שיוצר עומס יתר על סטיב סמית, יגרום להנהלת הקבוצה ללכת על גרג אולסן, הטייט אנד הטוב בדראפט הנוכחי. משחקו של אולסן מתאפיין ביכולת תפיסה מדהימה ובמהירותו הגבוהה.

        אולסן יהיה חייב לפתח קצת שרירים, ולעבוד קשה על יכולת החסימה שלו. מעניין לציין כי גרג התקשה במהלך העונה האחרונה, אך בזכות הצלחתו במבחני הקדם לקראת הדראפט (ראו ווידאו), הוכיח שזה לא נבע מיכולתו הדלה, אלא ממשחק הגרוע של הקוורטרבקים של מכללת מיאמי, מה שמאפשר להעריך כי אולסן יהיה שחקן טוב יותר ב-NFL, מזה שהיה במכללות.


        15. פיטסבורג סטילרס: לורנס טימונס, ליינבקר, פלורידה סטייט

        לנגד עיניו של מייק טומלין עומדים שני דברים: עזיבתו של ג'ואי פורטר ומעבר אפשרי למערך הגנתי של שלושה ליינבקרים. יתרונו של לורנס טימונס הינו בכך שהוא מסוגל בעזרת גודלו הפיזי (1.89 מטר, 105 ק"ג), יכולת כיסוי סבירה ובזכות היותו פאס-ראשר מצוין - לשחק בעמדת ליינבקר-חוץ בשתי השיטות (OLB בשיטת 3-4, ו-SLB בשיטת 4-3) , ואף בעמדת הקיצוני הגנתי. בסופו של דבר השילוב של גודל ואתלטיות אצל טימונס יעזור לסטילרס להשתמש בו בצורה מגוונת, מה שיקל על הקשיים שנוצרו בעקבות עזיבתו של פורטר, ויאפשר מעבר מתון יותר למערך ההגנתי החדש.


        16. גרין ביי פאקרס: טד גין ג'וניור, תופס, אוהיו סטייט. אחרי עזיבתו של אהמן גרין, הפקרס זקוקים לרץ אחורי. אבל לא נותרו בשלב זה רצים ששווים בחירה בסיבוב הראשון. לכן הפאקרס מקווים לקחת בסיבוב השני את אנטוניו פיטמן, שיהיה מושלם עבור שיטת החסימות האזורית שלהם בזכות היותו החלטי וקשה להפלה. בינתיים הם רוצים למלא צורך נוסף – רסיבר שלישי לגיטימי בכדי להוסיף אופציות להתקפה של גרין ביי, שכידוע אוהבת מאוד למסור (630 ניסיונות מסירה בעונה שעברה, מקום ראשון בליגה). הדבר יעזור לה לתקוף ביעילות את ההגנה האזורית (המכונה "טמפה-2"), אותה משחקות כל שלושת יריבותיה בבית.

        טד גין הוא האופציה המושלמת עבורם, בזכות מהירותו העצומה, יצירת איום בעומק המגרש ויכולת ביצוע מהלכים גדולים. בנוסף, גין הינו מחזיר בעיטות נהדר –לאורך הקריירה במכללות הוא רשם 8 טאצ'דאונים בהחזרה. עם הזמן, טד עתיד להתפתח לשחקן פותח יעיל במיוחד בהרכבם של הפאקרס.


        17. ג'קסונוויל ג'אגוארס: רג'י נלסון, סייפטי חופשי, פלורידה

        קבוצה שפוגשת את פייטון מאנינג פעמיים בעונה חייבת להכין לו מלכודות, ורג'י נלסון מתמחה במלכודות מסוג זה. נלסון הוא שחקן בעל אינסטינקטים נהדרים, פליימייקר עצום ואגרסיבי במיוחד, שנכנס בשחקן מטרה בצורה חזקה ביותר, אשר בזכות זה קיבל את הכינוי “Eraser”.

        לשם המחשת הכינוי, נציין שבשני משחקים רצופים נלסון יצר חטיפות כתוצאה מכניסה חזקה ברסיבר של היריבה. אגרסיביות-יתר עולה לו פעמים רבות בהחטאות של תאקלים, לכן צוות האימון של הג'אגאורס יצטרך לעבוד איתו בתחום זה. בסך הכול, לג'אגוארס יש הגנה מצוינת בכל מה שקשור לספיגת היארדים (מקום שני ב-NFL), אם כי מה שחסר לה זה דווקא אגרסיביות - אשתקד הג'אגוארס כפו 8 פאמבלים בלבד, המספר הנמוך בליגה. לכן פליימיקר אגרסיבי, שמסוגל לייצר איבודי כדור, כדוגמת נלסון, עשוי בהחלט להשלים את החסר בהגנת ג'קסונוויל.

        18-20: הג'איינטס שוב ישברו את השיניים

        18. סינסינטי בנגאלס: כריס יוסטון, מגן פינה, ארקנסן

        לבנגאלס יש בעיות רבות, כשקשה להחליט מהי החשובה שבהן. מדובר על חור בקו ההתקפה אחרי עזיבתו של אריק שטיינבך, תאקלים הגנתיים מזדקנים, קו אחורי מחריד והעדר גיחה למסירה. עקב כך, הם הולכים על השחקן הטוב על הנייר מאלה שנותרו מבין העמדות שנמנו לעיל, ובוחרים בכריס יוסטון, מגן פינה, היות שהמקום לפני האחרון בליגה אשתקד בתחום הגנה נגד מסירה זה לא נתון נחמד.

        מהירות פנומנאלית (4.32 בריצת ה-40, התוצאה הגבוהה בקומביין), עוזרת ליוסטון להפגין יכולת גבוהה במיוחד בשמירה אישית על התופס, אם כי הנ"ל חייב לשפר את ביצועיו בשמירה אזורית. יוסטון הינו שחקן נמוך יחסית (1.76), אך מהירותו מאפשרת לו תמיד להישאר צמוד עם התופס: לאורך הקריירה פגש רסיברים גבוהים כמו דווין ג'רט (1.92) ורוברט מיצ'ם (1.89), והתמודד איתם בהצלחה רבה.


        19. טנסי טייטנס: רוברט מיצ'ם, תופס, טנסי

        הטייטנס מנסים כרגע להתמודד עם השעייתו של פקמן ג'ונס, אך בעייתם הדחופה יותר היא היעדר רסיבר ראשון, אחרי עזיבתו של דרו בנט. בעמדת מגן הפינה יש להם, בכל זאת, פתרון - הם החתימו את ניק הארפר במהלך ה-FA, בזמן שגם ג'ונס אמור להיעדר רק עונה אחת. לעומת זאת, הפתרון שלהם בעמדת התופס עדיין לא נמצא, לכן בחירתם בשלב זה חייבת להיות רוברט מיצ'ם, שמהווה עתק מדויק של בנט, עם פוטנציאל להפוך אפילו לטוב ממנו.

        גם מיצ'ם גבוה מאד (1.89), בעל ידיים טובות, יכולת גבוהה של צבירת יארדים אחרי התפיסה, וגם חוסם מצוין. מטרה נהדרת ליאנג בטווחים קצרים-בינוניים, שבנוסף מהווה חוסם יעיל עבור אותו יאנג, במידה שהנ"ל יחליט לרוץ.


        20. ניו יורק ג'איינטס: אמובי אוקוי, תאקל הגנתי, לואיוויל

        בחירה מפתיעה משהו, היות שהצורך הרציני של הקבוצה הוא מגן פינה. עקב נפילתו הבלתי צפויה של אמובי אוקויה מתוך העשירייה הראשונה לאזור הבחירה של הג'איינטס, הם לא יוכלו לוותר עליו, מה גם שבעמדת התאקל ההגנתי מצבם איננו מזהיר, מה שיאפשר לאוקויה לפתוח במיידי בהרכב.

        הדראפט הנוכחי מאוד עשיר במגני פינה, ומאוד דליל בתאקלים הגנתיים, לכן אפשר למצוא מגן פינה טוב גם בסיבוב השני (כדוגמת פרד בנט או ג'ונתן ווייד), בזמן שיש רק אוקויה אחד בכל הדראפט. בהיותו בן 19 בלבד, הוא מהווה פרויקט בעל פוטנציאל עצום. למרות גודלו הוא נע מהר בכל הכיוונים, וגם חזק בצורה יוצאת דופן - לכן בד"כ קיבל שמירה כפולה, אך ידע בכל זאת לעמוד יציב על הקרקע. מצוין נגד ריצה, וגם פאס-ראשר נהדר (8 הפלות קוורטרבק בעונתו האחרונה בלואיוויל). בסיניור בול אמובי הצטיין מאוד, מה שהעלה את ערכו עוד יותר, אך לרוע מזלו, הוא הידרדר כלפי מטה בדראפט מפני שקבוצות ש"פספסו" אותו החליטו כי שחקנים בעמדות אחרות נחוצים להן יותר.