אריזונה תיקח את ה-NL מערב
אריאל גרייזס: עובדה
יש רגעים שבהם אתה צריך לעצור שניה ולהגיד תודה לאלוהים (או למי שזה לא יהיה שמסדר את הדברים) שנתן לך הזדמנות לצפות בתחילתה של אימפריה בזמן שזה קורה, והמקרה שלי עם הדי-באקס הוא בדיוק רגע כזה. בתחילת השנה חשבתי שלקבוצה הזאת יש הרבה פוטנציאל אבל היא צעירה מדי בשביל ללכת רחוק העונה, אבל אחרי שראיתי כמעט כל משחק שלהם מתחילת השנה - אני משוכנע שיש להם את מה שצריך. מדובר בהגשה הפותחת החזקה ביותר ב-NL מערב, אולי חוץ מזו של הדודג'רס, עם ברנדון ווב ורנדי ג'ונסון (שניהם סיי יאנג, להזכירכם), ליבאן הרננדז משופר, דאג דיוויס סולידי ושני צעירים מבטיחים, וההתקפה צעירה אבל מאוד סבלנית על הצלחת כשאריק ביירנס ואורלנדו האדסון מספקים את הניסיון הנחוץ. כרגע הקבוצה הזאת רצה על האינרציה של האנרגיות הצעירות שלה ומתישהו היא תיתקל במחסום מנטלי, אבל אם היא תצליח לעבור אותו - השמיים הם הגבול בשבילה.
נדב רזון: אגדה
טוב, יש להם דווקא קבוצה לא רעה שיכולה לאיים על הצמרת, אבל חסר להם קצת ניסיון. יש מגישים צעירים ומוכשרים ובראשם ברנדון ווב (שלא הבריק בתחילת העונה, אבל יהיה טוב) ומייקה אווינגס הנחשב, ואם רנדי ג'ונסון יהיה בריא הוא יספק להם את ה"אקס פקטור" שיהפוך את הרוטציה לממש טובה. גם בתחום החובטים המצב לא רע - סטיבן דרו מוכשר מאד, צ'אד טרייסי מתפתח, גם קונור ג'קסון, ושימו לב לקרלוס קוונטין שחוזר מפציעה קלה, ואמור להיות כשרון ענק. עוד טיפה ניסיון והם ממש מסוכנים.
דוד רוזנטל: אגדה
אריזונה מזכירה לי את פלורידה של השנה שעברה - שלד צעיר ושאפתן שמסוגל להיות סוס שחור. הגיע הזמן שמהבית המבחיל של ה-NL מערב תצא קבוצה אטרקטיבית. אלא שלרנדי ג'ונסון, סמן ותיק בין ינוקות, יש בעיות בריאותיות והבולפן בסימן שאלה גדול. בינתיים ולוורדה סוגר, עד שיתחיל לפשל, והוא יתחיל לפשל. חבר'ה צעירים הם בדרך כלל סטריקיים, ואל תתפלאו אם תראו את הדי-באקס מנצחים 15 ומפסידים 15 ככה פתאום. הם יזכו בבית הזה, אבל זה יקח שנה או שנתיים.
וושינגטון תגיע ל-55 נצחונות או יותר
אריאל גרייזס: אגדה
למעשה, לא הייתי מתפלא אם הנשיונאלס יתקרבו לכמות ההפסדים של הטייגרס מ-2003 (119). לקבוצה הזאת אין כלום להציע - לא התקפה, לא פיצ'ינג פותח, לא בולפן וגם אוהדים אין להם. יש רגעים שאתה מצטער שבשיטה האמריקאית קבוצות לא יכולות לרדת ליגה. כל מילה מיותרת על הקבוצה הדוחה הזאת.
נדב רזון: עובדה
הם גרועים, אבל לא כאלה גרועים. יש להם כמה שחקנים עם פוטנציאל לא רע בכלל: ראיין צ'רץ', ראיין צימרמן, דימיטרי יאנג (שחוזר אחרי תקופה ארוכה של פציעות חוזרות ונשנות). סגל הפיצ'רים שלהם מגעיל ברמות מפחידות, אבל הבול פן דווקא סביר מאד. 55 נצחונות זו ממש חרפה, ולדעתי הם לא יגיעו לרמה הזאת, אם כי לא יהיו רחוקים כל כך.
דוד רוזנטל: עובדה
55 נצחונות פירושם 107 הפסדים, וזה הרבה מאוד. כשחושבים על מאזנים כאלה, מסתכלים על קנזס סיטי של השנים האחרונות ועל הטייגרס של לפני ארבע שנים. אבל גם אם הנשיונאלס לא הולכים לשום מקום, הם ממש לא מתקרבים לרמות החרפה של הקבוצות האלה. ג'ון פטרסון עוד ירים את הרמה (אם כי לא לזו שהיה בה לפני שנתיים) ושון היל הראה ניצוצות. ההתקפה מגעילה ומזעזעת (כל מי שהשורטסטופ שלו הוא כריסטיאן גוזמן הוא מגעיל) אבל לא כזו שתביא פחות מ-65 נצחונות.
אלכס רודריגז יתן פלייאוף טוב ויסיר את תדמית הלוזר
אריאל גרייזס: אגדה
איך א-רוד יכול לתת פלייאוף טוב אם היאנקיז לא יהיו בפלייאוף? טוב, מותר לחלום, לא? לעניין עצמו - הבעיה של א-רוד היא שהוא מנסה יותר מדי, ובפלייאוף, כשכל משקל ההיסטוריה יושב על הכתפיים שלו והוא עומד מול פיצ'ר איכותי, הוא מנסה הכי הרבה, כשבבייסבול ככל שאתה חושב יותר על הפעולות שלך, קטנים הסיכויים שתצליח. להבדיל מפוטבול ומה שקרה עם פייטון מאנינג בשנים האחרונות, בבייסבול אתה לבד על המגרש מול הפיצ'ר ועם כל הזמן שבעולם לחשוב על מה אתה עושה, וזה מה שמפריע לא-רוד פעם אחר פעם. קשה לי לראות את זה משתנה דווקא השנה.
נדב רזון: אגדה
עד שאני לא רואה את איי רוד נותן פלייאוף טוב אני לא אשתכנע שהוא לא צ'וקר בנשמתו. האיש הפסיק לתפקד כל כך הרבה פעמים בקלאץ', שהוא פשוט חייב להוכיח את עצמו. בינתיים, עושה רושם שהו שם את העונה שעברה מאחוריו, אבל אסור לשכוח שברגעי הקלאץ', ניו יורק הופכת למלחיצה ומספיק At Bat גרוע אחד כדי שהקהל יוריד לו את הבטחון לתמיד. בינתיים, נמשיך לקרוא לו לוזר - גם (ובעיקר) כי זה כיף.
דוד רוזנטל: עובדה
יותר מדי דברים קרו בשנים האחרונות, בבייסבול ומחוצה לו, כדי להראות שאין דבר כזה שנקרא "אקסיומה". הרד סוקס זכו באליפות אחרי 86 שנה, הוייט סוקס עשו את זה אחרי 88 ופייטון מאנינג ניצח את טום בריידי בפלייאוף בפוטבול. אז כרגע ההגדרה של רודריגז היא "לוזר", אבל מספיק סינגל אחד טוב באוקטובר כדי לשחרר אותו מזה. ישיג אותו? כן, כי יש גבול לכמה שחקן טוב יכול להיחנק.
טום גלאווין יגיע ל-300 נצחונות עד פגרת האולסטאר
אריאל גרייזס: עובדה
למה לא בעצם? הוא מגיש סולידי לגמרי כרגע, יש מאחוריו את אחת ההתקפות הכי טובות בליגה, וגם הגנה מצוינת וכל מה שהוא צריך זה שמונה ניצחונות בשלושה חודשים. בהנחה שהוא יישאר בריא, אני לא רואה שום סיבה שהוא לא יגיע לאבן הדרך המיוחלת בקרוב, בקרוב מאוד (ואין מישהו שמגיע לו יותר).
נדב רזון: עובדה
טוב, זה קשה מאד לנבא, כי יש יותר מדי משתנים באופק, אבל גלאווין הוא פיצ'ר מספיק פיקח ויש לו התקפה כל כך טובה מאחוריו, בכדי לדעת איך לנצח את המשחקים הנדרשים בזריזות. במלים אחרות: הוא בהחלט מסוגל לעשות את זה, אם כי אני בספק אם הוא יצליח, כי יש יותר מדי דברים שלא תלויים בו שיכולים לקרות בדרך.
דוד רוזנטל: אגדה
מבחינת הניחוש הטהור, להמר על עוד שמונה נצחונות עד יולי זה לא משהו מסוכן מדי. מבחינה סטטיסטית אנחנו מדברים על 11 נצחונות (כרגע יש לו שלושה) עד יולי, וגם זה לא הימור מטורף. אלא שגלאווין כבר בן 41, ככל שתנקוף העונה הוא יגיש לא יותר משישה אינינגים ועם יותר מדי סימני שאלה בבולפן של המטס, יש סיכוי סביר לחשוב שלפחות שלושה או ארבעה נצחונות יידפקו לו בדרך, וזה מעבר למשחקים שבהם לא יהיה בעמדת ניצחון. זה באמת משהו שלא קל לנבא, וכל עוד הוא יישאר בריא הוא בוודאי יגיע העונה ל-300 נצחונות - אבל לא לפני האולסטאר.
