נותנים כתף למזרח: ניתוח הפלייאוף המזרחי

הנה זה בא. אחרי עונה רגילה לא מרשימה במיוחד, בעיקר בגלל אינספור פציעות של של כוכבים גדולים, אנחנו מגיעים לדבר האמיתי, לרגע שבו כולם מניחים את הכסף על השולחן - משחקי הפלייאוף. את הסכום המצטבר רק קבוצה אחת תזכה לאסוף אי שם בסוף חודש יוני.

אבל לפני שנגיע ליוני צריך לעבור דרך הסיבוב ראשון, וזה של העונה שעברה כונה על ידי רבים הטוב אי פעם. לפי כמה מהמאצ' אפים שמחכים לנו בפתיחת פלייאוף 2007, יש סיבות להאמין שגם הפעם הסיבוב הראשון יספק לנו לא מעט הצגות, דרמה ואולי גם כמה הפתעות. בכתבה זו נסקור את כל הסדרות של הפלייאוף המזרחי, ובכתבה שתעלה בשבת נדון בפלייאוף המערב.

מאזנים: שיקגו 33:49., מיאמי 38:44.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:3 לבולס.

מאצ' אפ:

ה-סדרה של המזרח, אם לא של הפלייאוף כולו, בהתחשב בעובדה שהאלופה תשחק ללא יתרון ביתיות נגד הקבוצה המזרחית שיכולה להתמודד איתה טוב יותר מכולן, אולי חוץ מדטרויט. הבולס היו קרובים למפגש עם הנטס, לו רק היו מנצחים אותם ביום האחרון, אבל במקום זאת יפגשו את מיאמי. אבל אם תשאלו אותם, הם לא מודאגים כלל וכלל, ובטוחים שיש להם את זה, ושהם יכולים לייצג את המזרח בגמר ה-NBA. הדרך לשם מתחילה דרך האלופה.

כזכור, בעונה שעברה הבולס הצעירים עשו חיים קשים להיט בסיבוב הראשון, לפני שהפסידו בשישה משחקים. אבל מאז קרו לא מעט דברים: מיאמי זכתה באליפות, שאקיל הזדקן בעונה וסבל מעוד כמה פציעות, דווין וויד החמיץ 31 משחקים בגלל שלל בעיות פיזיות, במרכזן פגיעה בכתף, פט ריילי עזב את הקבוצה וחזר, הווטרנים מסביב לא תיפקדו, בן וואלאס הצטרף למרכז הגנת הבולס, וכל הילדודס גדלו בשנה והמשיכו בקו העלייה שלהם (וגם: לואל דנג לא היה כשיר בסדרה דאשתקד). אי לכך ובהתאם לזאת, הסדרה הזו בעייתית הרבה יותר לחיזוי מכפי שנראה במבט ראשון.

הבולס אמנם הביסו את ההיט שלוש פעמים העונה, אבל בפעם היחידה שוויד ואוניל היו שניהם על הפרקט בו זמנית ליותר מדקה אחת - זה נגמר ב-70:103 למיאמי.

סימני שאלה:

בחמישה משחקים ששיחק פלאש מאז שב מפריקת כתף הוא שותף 28 דקות בלבד בממוצע, אותן ניצל ל-14.6 נקודות לא מרשימות בעליל, ב-44.2 אחוזים מהשדה. והעובדה שזרק זריקות עונשין אחת בממוצע כל חמש דקות, לעומת אחת כל 3-4 דקות לאורך העונה כולה עשויה לרמוז כי כוכב האליפות של העונה שעברה עדיין לא חזר לעצמו. והבולס זו קבוצה שמושכת ונושכת ודוחפת, וההתקפה שלה בנויה על אינספור חסימות פיק אנד רול, כך שהכתף הפגועה היא סימן השאלה הגדול של הסדרה.

כמו כן, מעניין יהיה לראות איך הדיזל יסתדר מול הקבוצה שמיררה לו את החיים ברוב הסדרה דאשתקד, ומול אחד השומרים הטובים בהיסטוריה - ביג בן. בצד ההגנתי לא בטוח שתהיה לנוכחות של הענק יותר מדי משמעות, בהתחשב בעובדה שהשוורים משיגים גם כך את רוב נקודותיהם בג'אמפים מבחוץ.

סימן השאלה גדול ביותר אצל הבולס הוא בן גורדון, שבשניים מארבעת המשחקים העונה מול ההיט קלע 40 ו-34, ובשניים האחרים 6 ו-14. הגיע הזמן שהוא יופיע במלוא תפארתו לזמן החשוב ביותר של העונה.

אקס פקטור:

מיאמי לא תוכל לנצח את העומק שיש לסקוט סקיילס רק על ידי שאק ו-וויד. כזכור, מצעד האליפות לא היה מגיע למיאמי אלמלא יכולת שיא של יודוניס האסלם, ג'ייסון וויליאמס, אנטואן ווקר, גארי פייטון וג'יימס פוזי בפלייאוף. החמישה האלה, בנוסף לאדי ג'ונס, יצטרכו לעשות רוטציה ביניהם, כשלפחות שניים חייבים להצטיין בכל משחק בשביל הניצחון, אחרת ההיט יהיו האלופה הראשונה שמודחת בסיבוב הראשון מאז הספרס ב-2000. משימה קשה במיוחד תהיה לשחקני החוץ הזקנים, שיאלצו לרדוף אחרי הילדים של סקיילס, ששיטת המשחק שלו שמה דגש על תנועה בלתי פוסקת.

תחזית:

לא ברור אם האהדה של כותב שורות אלו לבולס, כמו אהדה לכל קבוצה אחרת, גורמת לו להיות יותר פסימי או אופטימי לגבי סיכויה להמשיך הלאה. ההימור האוטומטי הוא, כמובן, ללכת עם האלופה, אבל פשוט עושה רושם שיותר מדי דברים צריכים לקרות כדי לבטל את המנהיגות השקטה של קירק היינריך, הגיוון ההתקפי של אנדרס נוצ'יוני, והאנרגיה של טיירוס תומאס, בנוסף לכל השחקנים והפרמטרים שכבר צוינו לעיל. ואחרי עונה אומללה כל כך בדרום פלורידה, אנחנו מהמרים נגד האלופה, לא לפני שנכין שני כובעים טעימים - אחד בשביל הח"מ ואחד בשביל כל הגולשים שעכשיו מסתערים על הטוקבקים בשביל להסביר לי עד כמה אני לא מבין מהחיים שלי, ומדוע אמי ערביה. והנה ההימור - 2:4 לבולס.

מאזנים: טורונטו 35:47, ניו ג'רזי 41:41.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 2:2.

מאצ' אפ:

בצד אחד עומדת קבוצה, בצד השני שלושה כוכבים מלווים בנגרים. זה פחות או יותר הסיפור של הסדרה הזו. אבל אם תשאלו את האמריקאים, החזרה של וינס קרטר לזירת הפשע בקנדה היא הדבר המעניין ביותר במפגש הזה.

הנטס, שהיו רעים כל העונה, סיימו חזק עם 10 ניצחונות ב-13 משחקים, בהם ראינו לא מעט הצגות של וינסניטי וג'ייסון קיד, כשריצ'ארד ג'פרסון על תקן מסייע. אבל לסם מיצ'ל, המועמד הבכיר לגרוף את תואר מאמן העונה, יש הרבה יותר משלושה נשקים. יש לו את כריס בוש בצבע מול חוטבי עצים ושואבי מים; שני רכזים מצוינים שמריצים מתפרצות בדמות טי ג'יי פורד וחוזה קלדרון, שיעשו ככל שביכולתם כדי לגבור בצוותא על קיד, שגם כקשיש הוא עדיין מהיר מרוב הליגה; ורול פליירס בעמדות הכנפיים, כמו אנתוני פארקר, מוריס פיטרסון, אנדרה בארניאני, ג'ואי גראהם, קריס האמפריז וחואן דיקסון. לסיכום: הנעת הכדור היפהפיה והעומק של הראפטורס יפגושו את המשחק השבלוני של הנטס.

סימני שאלה:

הפרשנים בארה"ב מדברים על חוסר הניסיון של טורונטו, כנראה מבלי להבין שקלדרון, פארקר ובארניאני כבר ראו דבר או שניים בחייהם, עם משחקים חשובים ביורוליג ובליגות המקומיות. השאלה היא אם הפציעה של חוסה גרבחוסה, שגמר את העונה, תפגע באופן משמעותי בקבוצה, או שמא שאר יושבי הספסל יצליחו לחפות על חסרונו בעבודה משותפת.

האקס פקטור:

הסיכוי היחידי של ניו ג'רזי להפתיע, ויש לא מעט פרשנים שמהמרים כאן על הפתעה, הוא אם קרטר ייתן סדרה של משחקים מהגיהינום, ויפציץ 40 השכם וערב על הקנדים המנומסים, שלא ירגישו בנוח לשרוק לו בוז באייר קנדה סנטר. עוד אקס פקטור הם המיקי מורים והבוסטיאן נכבארים שיש ללורנס פרנק בארון. תרומה יציבה שלהם עשויה להטות את הכף.

תחזית:

שלישיית הנטס משחקת יחדיו כבר כמה שנים, ויש שם יותר כשרון מאשר ברוב קבוצות הליגה. אבל יתרון הביתיות והרגליים הטריות יעשו כאן את ההבדל, כשהראפטורס יקחו את הסיפור במשחק השביעי והמכריע. 3:4 לטורונטו.

מאזנים: קליבלנד 32:50, וושינגטון 41:41.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 1:2 לקאברלירס.

מאצ' אפ:

ד"ש לניו ג'רזי, שניצחה את הבולס ביום האחרון של העונה הרגילה ואיפשרה לקליבלנד להתחמק מסדרה מול מיאמי ולקבוע דייט עם הבחורה שכולם רצו לפגוש בסיבוב הראשון, וושינגטון. בעונה שעברה זו הייתה סדרה בת זונה, שלקחה אותנו לשישה משחקים, כשארבעה מהם הסתיימו בנקודה הפרש בלבד, ושני האחרונים הגיעו להארכה. אבל אחרי הפציעות של גילברט ארינס וקארון באטלר, זה הולך להיות טיול קליל בפארק ללברון ג'יימס והחבר'ה.

ללא שני כוכבי הקבוצה, נותרו הוויזארדס עם אנטואן ג'יימיסון ושורה של רול פליירס שתפקידם הקודם בקבוצה הייתה לקוות שמישהו ימסור להם. עכשיו אנטוניו דניאלס, ג'רביס הייז, דריוס סונגאילה ואחרים צריכים ליצור דברים בעצמם, ומול ההגנה החזקה של הקאבס כל נקודה של וושינגטון תגיע בעמל רב, לא לפני.

סימני שאלה:

האם נראה ארבע תבוסות ברציפות?

אקס פקטור:

הכבוד. אם המכשפים יצליחו להתעלות אחרי שיקראו בכל מקום איך שהפרשים יטאטאו אותם בסוויפ, אז אולי יהיה כאן מעניין.

תחזית:

לא יהיה כאן מעניין. לברון יטייל מול האין הגנה של הוויזארדס, לארי יוז והאחרים יעשו את שלהם, והמכשפים יתקשו להגיע ל-90 נקודות באיזשהו משחק, וקבוצה כזו לא יכולה לנצח עם הגנה. 0:4 לקליבלנד.

מאזנים: דטרויט 29:53, אורלנדו 42:40.
מאזן פנימי בעונה הרגילה: 0:4 לפיסטונס.

מאצ' אפ:

זה מאצ' אפ זה? הקבוצה שהוליכה את המזרח לכל אורך העונה פוגשת את הקבוצה היחידה בכל הפלייאוף עם מאזן שלילי, שאלמלא ההתפרקות המוחלטת של אינדיאנה לא הייתה מוצאת את עצמה בין 8 הראשונות במזרח. בצד אחד עומדים צ'ונסי בילאפס, ראשיד וואלאס, ריפ המילטון וטיישון פרינס, ובצד השני ילדודס לא מנוסים כמו דוויט הווארד, ג'מיר נלסון ודארקו מיליצ'יץ', פליט דטרויט, מגובים בכמה רול פליירס וחטיארים. אחד מאותם חטיארים הוא גרנט היל, שיתמודד מול הקבוצה אותה רצה לעזוב. גם לדארקו יש מה להוכיח, אבל לא נראה שזה המקום או הזמן בו יבחר להגיב.

סימני שאלה:

לבוכנות יש את כל הניסיון - כקבוצה - במעמדים הגבוהים ביותר, אז את השאלות שיש לנו כלפיהם נשמור לסיבובים מאוחרים יותר. את המג'יק נשאל אם הם יצליחו להתמודד עם שמירות כפולות על הווארד בצורה טובה יותר משראינו באותה הרגילה (התשובה: לא), אם נלסון סוף סוף יתפוס פיקוד על הקו האחורי של הקבוצה (התשובה: סביר להניח שלא), האם הם יצליחו לשמור את הכדור בידיהם מספיק זמן כדי לקלוע כמה נקודות מול אחת ההגנות הטובות בליגה (אורלנדו מאבדת 16.3 למשחק, מקום אחרון בליגה)?

אקס פקטור:

אם דארקו יחליט לנקום כאן ועכשיו על השנתיים האבודות של חייו, או גרנט היל לנקום על חמש השנים האבודות של חייו - אז אולי אולי תהיה לנו סדרה מעניינת.

תחזית:

יכול להיות שהמג'יק יגנבו משחק אחד, אבל סביר להניח שלא. 0:4 לדטרויט.