כשהלחם הופך לעוגה

מחר (רביעי) יהיה תקדים בספורט הישראלי - משחק מרכזי ומרתק של הענף הכי פופולרי בארץ ישודר בערוץ ספורט 5+ לייב, שלמרות שהוא עדיין מוצע בחינם (עד ה-1 במאי), נקלט רק על ידי מי שהתמזל מזלו (במקרה הזה) להיות מנוי הלווין. מי שחתום אצל הכבלים לא יוכל לצפות במפגש הגביע בין האלופה היוצאת, מכבי חיפה, לאלופה הנכנסת, בית"ר ירושלים, וייאלץ להסתפק בתקצירים.

האם לכך התכוונו בערוץ כשתיארו את תוכנו של ה-5+ לייב כ"בונוס"? האם חיפה-בית"ר אטרקטיבי כמו הליגה ההולנדית, אותה מזכירים אנשי הערוץ כשהם נשאלים על התוכן של אותו בונוס? "אנחנו נותנים עוד אופציות לצופה", הם אומרים, כשבפועל האופציה לצפות במשחק נלקחה מכל מי שאין לו בבית יס.

ובפעם הבאה שיהיה משחק שכזה בערוצים החדשים בתשלום תצטרכו להשיל 30 ש"ח נוספים ל-200 ש"ח (פלוס מינוס) שאתם משלמים על חבילת הבסיס, ה-20 ש"ח שאתם מוסיפים בשביל ספורט 5+, וה-20 בשבוע שאתם מפרגנים לצ'רלטון רק כדי לראות מחזור אחד בליגת העל. מי שאוהב גם כדורסל ישראלי (עוד ענף שחייב להיות כלול בחבילת הבסיס) וכדורגל אנגלי (הליגה האירופאית הפופולרית ביותר) יצטרך לשלם עוד כ-40 ש"ח בשבוע. ממש שחר של יום חדש לכל אוהד ספורט בישראל.

בכלל, המונח "חבילת בסיס" מעולם לא היה משמעותי פחות. הרי אנחנו כבר משלמים ממיטב כספנו לערוץ הספורט בעבור ספורט 5, אותו אף אחד לא נותן לנו במתנה או עושה לנו טובה שהוא מוסיף לו תכנים. בשבועות האחרונים חוזרים ומשננים לנו שהערוצים החדשים הם לא יותר מ"תוספת למנה העיקרית", אבל האם מישהו שבאמת יכול לטעון ברצינות שחיפה-בית"ר הוא קצפת? הלא מדובר בלחם, אפילו לא בחמאה.

ההסכם אליו הגיעו (ובינתיים התפרק) ערוץ הספורט וצ'רלטון בעבור משחק ליגת העל של יום שישי מסמן המשך ברור של המגמה לפרוס את התוכן הבסיסי ביותר לצרכן הספורט הישראלי הממוצע על כמה שיותר ערוצים בתשלום. והמטרה היא להכריח אותנו להוציא כמה שיותר כסף בתואנות שווא על תוכן אקסטרה. מעניין יהיה לראות לאן יתגלגלו זכויות השידור למשחקי מכבי ת"א באירופה. אם יפלו לידיהם של הערוצים בתשלום, האם גם אז ימכרו לנו את אותם הלוקשים, וינסו לשכנע אותנו שערבי חמישי בהיכל זה בכלל לוקסוס, ולא מדורת שבט ספורטיבית.

במצב שנוצר, האם יש מי שדואג לנו? המדינה הקימה גוף מיוחד שיפקח על פעולותיהם של החברות הפרטיות של הכבלים והלווין, מועצת הכבלים והלווין. הבעיה היא שכבר יותר משלושה חודשים, מאז פרישתו של יורם מוקדי, אין למועצה הזו יו"ר קבוע, אלא רק מינוי זמני, שניתן לנעמה הניג. הפלא ופלא, בדיוק כשנפער בור בפיקוח פורצת מלחמת עולם בין הוט וצ'רלטון לבין יס וערוץ הספורט. הנפולת נוחתת על ראשינו.

אחרי שערוץ הספורט עשה ככל יכולתו כדי להפר את ההבטחות שנתן לא לרוקן את ספורט 5 מתוכן ולהזליג מכל הבא ליד לספורט 5+, התערב בית המשפט והרגולטור אירגן פשרה. בפועל, הפשרה הזו פגעה בקהל הצופים בצורה חד צדדית, וקביעת העובדות בשטח הזיזה את הסטטוס קוו לכיוון לא רצוי לכל אחד מאיתנו. זה היה התקדים הראשון לטובת הגופים הפרטיים ונגד אזרחי מדינת ישראל.

"ההתערבות הרגולטורית הייתה מאוד מסיבית לגבי תכנים שיישארו בתכני הבסיס", משוכנע מוקדי, שבתקופתו החל כדור השלג הזה להתגלגל. האירוניה היא שכיום אנחנו מוצאים את עצמנו מתגעגעים אליו.

לאבסורד של החוקים הרגולטוריים יש שלל דוגמאות. בשבת לפני שבועיים, למשל, שודר משחק הצמרת הספרדי בין ברצלונה וסראגוסה בערוץ בתשלום, ספורט 5+, בעוד שמילאן-אמפולי מצא את דרכו לערוץ הבסיס. מדוע? מסתבר שהמועצה קבעה שמקומם של המשחקים המרכזיים של הלה ליגה והסירייה A הוא בספורט 5, אבל ההחלטה מה הם אותם משחקים מרכזיים שמורה אך ורק לעורכי התוכן של הערוץ עצמו, בלי שום פיקוח. במספר מקרים בהם הבחירה הייתה תמוהה במקרה הטוב ומגוחכת במקרה הרע.

כשיש התנגשות בין המשחק המרכזי של איטליה וספרד, האחריות להכריע מה ישודר איפה שוב נופלת על החתול, שמתבקש לשמור על השמנת. במקרה הזה נקבע כי המפגש בין הקבוצה האהודה בישראל והאטרקטיבית ביותר בעולם כיום, ברצלונה, נגד אחת הקבוצות החמות בספרד העונה, סראגוסה, מעניין פחות מ"קרב על מקום בליגת האלופות", כפי שמיהרו בערוץ הספורט לתאר את מילאן-אמפולי (שבסופו של דבר היה, אגב, משחק מצוין). אליפות ספרד כנראה מעניינת פחות מהניסיון להשתחל למקום הרביעי באיטליה.

בערוץ מגינים בכל מאודם על אותם חוקים רגולטורים, כאילו היו תורה מסיני, וכאילו לא הפרו אותם השכם וערב כשהאינטרס העסקי שלהם דרש זאת. אלא שהתקנות של המועצת הכבלים והלווין יכולות להשתנות אם נלחץ עליה מספיק.

כששודרו משחקי רבע גמר גביע אופ"א, עמדה בפני ראשי הערוץ בעיה, כי באותו יום התקיים המשחק בין מכבי ת"א לצסק"א מוסקבה ביורוליג, והראיונות מחדרי ההלבשה של 5+ לייב חפפו לשידור טוטנהאם-סביליה. אז מה עשו? לקחו את המשחק המרתק והעבירו אותו ל-5+ גולד, ערוץ שהוקם, להזכירכם, כדי לספק לכולנו סרטי נוסטלגיה (שהיו יכולים למלא את לוח השידורים המדולדל של 5 ו-5+). שני המפגשים המעניינים פחות, אלקמאר-ברמן ואוסאסונה-לברקוזן שובצו בשני הערוצים הראשונים, וכך הוכח שבערוץ הספורט לא מחמיצים שום הזדמנות לתמרן בין הטיפות כדי לסובב את ידנו לכיוונו של הארנק.

גם בנושא ליגת האלופות ההנחיות של הרגולטור בעייתיות. המשחק המרכזי של כל מחזור משחקים - לפי שיקול דעת בלעדי של הערוץ - ישודר בבסיס, אבל זו ההנחיה היחידה בנושא. וכך, בשבוע שעבר, קיבלנו משחק אחד מעניין ב-5 (מנצ'סטר-רומא) ואחד חסר משמעות (ליברפול-איינדהובן), בעוד שב-5+ שודרו שניים מכריעים (ולנסיה-צ'לסי ובאיירן-מילאן).

אם נחזור לדימוי הארוחות, האם לא יהיה נכון להגיד שליברפול-איינדהובן הוא התוספת, בעוד שהמשחקים המכריעים הם המנה העיקרית? לראות משחק שכזה הוא בהחלט לוקסוס שרק אוהדי ליברפול השרופים מעוניינים בו, בדיוק התוכן שאמור להיות בערוץ מלא ב"בונוסים". באיירן-מילאן הוא לא תוספת. בימים בהם היה ערוץ אחד בלבד שמשדר את ליגת האלופות, אין בכלל ספק שההתמודדות הגרמנית-איטלקית הייתה נבחרת כמשחק המרכזי, ולא מפגש שהוכרע שבוע קודם לכן. אבל זה לא ימנע מאנשי הערוץ לספר לכם שכל הערוצים החדשים הם חדשות טובות לצרכן.

"בישראל לצערי ישנה בעיה", מנסה להסביר הרגולטור לשעבר יורם מוקדי. "מכיוון שאי אפשר לפרסם בשידורי הספורט, המטבע שאנחנו הצופים צריכים לשלם הוא רק מזומן, ולא צפייה בפרסומות, שהייתה מוזילה את התשלום שאנחנו צריכים לשלם".

אבל מה עם רגולציה רצינית ואסרטיבית שלא נכנעת לתכתיבים של גופים עסקיים? הרי חברה פרטית, בהגדרתה, רואה אך ורק את השורה התחתונה, ותנצל את כל המרחב שניתן לה, גם אם הצופים ייפגעו שוב ושוב. רווחת הצופה לא נכנסת בכלל לסדר העדיפויות, ובשביל זה בדיוק קיימת המדינה.

אבל לא תשמעו ממוקדי מילים רעות על מהפכת השידורים החדשה, שמשום מה נתפסת כחלק מקדמה או מודרניות כלשהי, ולא ככעוד גזירה על ציבור רחב בעל אמצעים כלכליים מוגבלים. "עוד לא נולד הרגולטור, מוכשר ככל שיהיה, שיוכל להחליט לצופה אילו ערוצים הוא באמת צריך לראות", מסביר מוקדי. "בעשור הקרוב אנחנו במילא נראה פריצות דרך בתוכן, כולל באינטרנט, והעובדה הזו, לצד העובדה שהצרכן הישראלי, בניגוד למה שחושבים, הוא לא פראייר, תביא בסוף להיצע שידורים טוב במחיר טוב. הצרכן הוא זה שיכול לעצב את השוק הזה בצורה הטובה ביותר".

כנראה שחוסר הפראייריות הזו כבר הובילה את הצרכן לשלם על שני מונדיאלים, ועל שני ענפי הספורט הפופולריים ביותר בארץ. או שאולי פשוט מדובר בהתנערות מאחריות מצד מי שאמור לשמור עלינו, כמו כל מוסד ממלכתי בישראל 2007. האזרחים צריכים לדאוג לרווחתם שלהם.

ואם זהו באמת המצב, הרי מדובר בחיזוק נוסף לצורך בחרם צרכנים מאורגן ומתואם של ציבור אוהדי הספורט. כי אם כולם טוענים שאנחנו אלה שצריכים לבחור ולעצב את השוק, אז לבד לא נוכל לעשות זאת. תמשיכו לא להתחבר, וההצהרה ההמונית הזאת היא הדבר היחידי שיוכל לשים סוף לסחטנות.